Earliest Time for Talis, Tefilin & Davening

 

Question:

Ideally, what is the earliest time one can do Tallis, Tefilin, Shema and Shacharis – all of these from Misheyakir?

Bedieved, for example someone who starts work really early, what is the earliest time one can do Tallis, Tefilin, Shema and shacharis?

 

Answer:

Lechatchilah one may Daven Shemone Esrei from Netz Hachamah. However, one should not make a Brochoh on Tallis and Tefilin until after Misheyakir.

In this situation, follow this procedure (assuming that after Yishtabach is past Misheyakir):

Put on Tallis and Tefilin before Aizehu M’koman as always, but without a Bracha. (Do the usual order- Barchi Nafshi, wrap the Tallis in manner of Atifas Yishmaelim, and Ma Yakar).

After Yishtabach (before Borchu), you should feel around the Tzitzis and then make the bracha and then do the same for Tefilin.

If you by mistake made a Bracha while putting them on, then do not make a Bracha after Yishtabach.

Davening before Netz Hachamah is only allowed in a Sha’as Hadchak (for example an early morning flight – not something that happens on a daily basis), or if already done Bedieved one does not need to Daven again. If it is possible to be arranged with work to be able to Daven at a later time, that is definitely the preferred option. However  as mentioned in any event, you should only make a Brachah on Tallis and Tefilin after Misheyakir.

 

Sources:

בענין ברכת הטלית ותפלין באמצע התפלה – בסידור לא הביא אדה״ז כלל שאפשר לברך מעלות.

וגם בשו״ע אדה״ז יח, ו, כתב שלכתחילה יש ליזהר.

למעשה – מברכים אחרי ישתבח – הקהל לא הש״צ – שוע”ר סי’ נג סעי’ ג וסי’ נד סעי’ ג. ובנוגע לתפילין (ליחיד) בקצות השלחן סי’ יח סעי’ ו ובס”ק כג.

העטיפה וההנחת תפילין אפשר לעשות לפני זה וימשמש בציציותיו ובתפיליו אחרי משיכיר, כבשו״ע אדה״ז שם ז ובסי’ ל סעי’ ג. וראה ספר הפסק בתפילה פרק ה הע’ 14.

אם טעה וברך אינו חוזר ומברך בזמנה – רע”א סי’ ל ס”ק א.

לפני ברכו – שוע”ר סי’ נד סעי’ ג

ויש המתעטפים אז דוקא ופושטים אותו לפני זה – כה״ח יח, כא. וס״ל שרק בתפילין המשמוש כהנחה ולא בטלית. וכדעת המרדכי מנחות יב, ב בדפי המרדכי.

אבל אין לנו אלא דעת אדה״ז. ועוד שכל הפוסקים – המחבר ורמ״א וכל הנו״כ – נקטו לסמוך על המשמוש. וגם במרדכי כתב שאין נוהגים כן, וסיים עלה: ופוק חזי מאי עמא דבר. וכ״ה למעשה בהיום יום י״ד סיון וס׳ המנהגים ע׳ 3 – כבשו״ע ח, י, אדה״ז שם כ – בנוגע ללבישת ט״ק כשאינו יכול לברך שאין ידיו נקיות. (וי״ל שבפושטו לגמרי יש גם צד קולא וגריעותא שברגע זה מבטל מצות ציצית).

בחקרי הלכות גורארי׳ יא הע׳ 16 ר״ל שבכגון דא אינו מתעטף כעטיפת הישמעאלים וסומך על כך שמדינא א״צ עיטוף – אדה״ז ח, ו. וכעין דבריו – אבל במסקנא הפוכה – ראיתי בס׳ שבו ואחלמה ברכות יד, ב שר״ל דלדידן שמקפידים בעטיפת הישמעאלים, באמת צריך עיטוף.

ופשטות לשון אדה״ז יח, ז שמתעטף קודם זמנה – היינו כעטיפת הישמעאלים. וכמו שפשוט שלהדעה שמברך על לבישה ללא עטיפת הישמעאלים, שלובשו לפני זה וממשמש אחר כך, איך שלא נפרש הטעם (ראה רש״י ותוס׳ מנחות לו, א. ב״ח סי׳ ח. לבוש שם יא. ט״ז שם ט. אדה״ז שם כ. יח, ז. כה, כג. משנ״ב ח, כג. הר צבי או״ח א, יא. שו״ת אג״מ או״ח ד, ז. יו״ד א, קעט. ועוד – שהלבישה לפנ״ז נמשכת. וראה פלפול התלמידים מאנטריאל יו״ד ע׳ לג ואילך. וחזר בו במקצת בספרו סידור רבינו הזקן עם ציונים והערות. ושם (הע׳ 145 – ע׳ ס) ר״ל שלמנהגנו כדאי בדאפשר להשתמט מלברך ע״י משמוש. ואין הכרח לדבריו) – ה״ה בנוגע לעטיפת הישמעאלים, דסגי בעטיפתו לפנ״ז. וכן משמע מד׳ המג״א ח, יב. וראה פמ״ג בא״א שם, לבו״ש ומחה״ש שם.

ולהעיר מס׳ היראה לר״י בתחילתו (אות לז – בהוצאה עם פי׳ מקור היראה) לברך על מצות כשלא בירך בדעת העיטוף. אבל בפוסקים מצינו להדיא שלא כתבו כן. ועוד שיל״פ דבריו באו״א, ראה פי׳ הנ״ל. (ומש״כ שם שלא נז׳ המשמוש – ראה נ״א במהדורת קרקאק שע״ב).

ועוד להעיר שבסידור לא הובא הדעה שא״צ עיטוף. (ומש״כ בסידור בנוגע לט״ק – טוב שיניחנו וכו׳, ומשמע שאינו מדינא – י״ל דהיינו בכדי לברך להתעטף, שבלא״ה מברכים על מצות ציצית, וכמנהגנו. משא״כ בשו״ע אדה״ז ח, ז משמע שמברך להתעטף בכל גווני. אבל להעיר שבשו״ע כ׳ אדה״ז אם רוצה לברך להתעטף. ובסידור כתב אם רוצה לברך). והבוחר יבחר.

בנוגע לחובת משמוש – איך שלא יהי׳ ההסברה בזה – לא ראיתי דנים שלכאו׳ קס״ד שהמשמוש צ״ל אחר הברכה. אבל סתימת הפוסקים ל״מ כן. ועכצ״ל שלענין זה אין המשמוש מועיל מצד עובר לעשייתן. אמנם, למרדכי שהמשמוש הוא רק בתפילין ולא בציצית (כנ״ל), דאיכא חיוב למשמש בתפילין, שפיר י״ל שצ״ל אחר הברכה. [ובלא״ה, י״א שאין חובה למשמש – ראה ב״י סוסי׳ ח. מאמ״ר ח, כ. אבל לשון אדה״ז יח, ז מורה שאא״פ לברך ללא משמוש. וכבט״ז שם יז, שרק בלן בטליתו הוא בגדר טוב למשמש. וראה מלבושי יו״ט שם ט בכוונת הלבוש שם טז]. וראה בס׳ דעת נוטה ב סי׳ קמד ואילך ובהערות שם.

התחלת זמן התפלה:  שוע״ר סי’ פט סעי’ א וט. ולהעיר מטור סוסי׳ נח. משנ״ב שם יט .ושם לענין ק״ש, שאם רגיל לעשות כן אפי׳ בדיעבד לא יצא.

אבל פשטות ד׳ הב״י שם מורים, שאין כאן דין לגבי בדיעבד, כ״א אזהרה שלא לעשות, ולא שלא יצא. וכ״כ בכוונתו במאמ״ר סנ״ח סק״ד. וראה בני ציון ליכטמאן סנ״ח סק״ח בכוונת הב״י. אבל מוכיח שם דלא כוותי׳. ובלא״ה, בשעת הדחק יצא יד״ח אפי׳ ברגיל – ראה כס״מ ק״ש פ״א הי״ב בשם רבינו מנוח. ב״ח. א״ר סק״ח. משנ״ב שם. א״ר סנ״ח

וראה שו״ת שאילות שמואל סי״ב, דה״ה לענין תפלה, ושלא יצא יד״ח ברגיל. וכ״ה במקו״ח רסי׳ פט ד״ה ואם התפלל. אבל בקיצור הלכות שם סתקי״ז ס״ב (ומציין לזה כאן) מספקא לי׳ גם לענין ק״ש. וכ״כ בכסא אליהו ספ״ט סק״ב בסופו. אבל שם ר״ל שמעלוה״ש הוא רק בדיעבד, ועשה מחלוקת בין הרמב״ם והרא״ש. וא״כ לדידן שמותר אפי׳ לכתחילה בשעה״ד, כמ״ש בשו״ע (ואיהו קמתמה על פסק המחבר) ושו״ע אדה״ז (ס״א), אזלינן בתר איפכא.

והנה, בשו״ע אדה״ז השמיט ד״ז אפי׳ לענין ק״ש. וראה תהל״ד רסי׳ פט שהשמיט מחמת פשיטותו. וכמ״ש בב״ח עד״ז במה שהשמיטו המחבר בשו״ע. ודוחק קצת. ויותר נראה כמ״ש לעיל, שהוא אזהרת הטור, וא״כ אכן פשוט הוא, וכל׳ הב״י שם. ובתהל״ד שם דצ״ע שלא נז׳ בטור לענין תפלה. ויתכן לחלק בין הדבקים, דק״ש שאני, שעשו הרחקה וגדר מצד דין ובקומך שיהא בשעה שרוב בנ״א קמים, אבל בתפלה הוא רק תוספת זהירות, ככב״ד שזמנו מעלוה״ש, ונוסף גם הוא משום ייראוך עם שמש. ומדויק גם שבק״ש נז׳ רק אנוס, אבל בתפלה הל׳ שעה״ד.

 

 

#2601