When the one receiving Maftir has to Bentch Hagomel, when exactly should he do so?

Question:

Is the problem to be mafsik only for the maftir? Meaning, can someone else other than the maftir make hagomel in between maftir and haftorah if he didn’t make it before? Similarly, can the Gabbai make mi shebeirach at that time?

האם יש בעי’ לומר מי שברך לבעל המפטיר אחרי מפטיר מצד הפסק בין המפטיר להפטרה?

Answer:

There should be no Hefsek between the reading of Maftir and Haftorah, even by another person.

Sources:

ראה בשו”ת ריב”ש סי’ קיב, הובא בב”י סי’ רפב ובמג״א שם סקט״ו, שאם לא נמצא להפטיר אלא אחד מאותם שעלו לקרוא בתורה וכבר אמר ש״צ קדיש אחר קריאת הפרשה, זה שרוצה להפטיר צריך לחזור ולקרוא בתורה מפני כבוד התורה,  דהא איכא למיגזר משום הנכנסים שלא ראוהו קורא בתורה. ושוב חזר לדון בשביעי שעולה למפטיר, שאפ״ל דבזמן מועט לא חיישינן משום הנכנסים. אלא שכתב שגם בזה יש לדון כיון שאין דרך להפסיק בקדיש  בין קריאת המפטיר לקריאתו ההפטרה. והכי קייל״ן שאין השביעי עולה למפטיר אם אמרו קדיש בינתיים. ובפי׳ ד׳ הריב״ש שגם השביעי צריך לחזור ולקרוא, האם הוא משום הפסק או משום הנכנסים, כתב במג״א שם, דהיינו משום הנכנסים שלא ידעו שהשביעי קרא בתורה, ור״ל דתרווייהו איתנהו לפי שמחמת הפסק הקדיש לא ידעו הנכנסים שכבר קרא בתורה. וראה גם  בט״ז שם סק״ה. אבל בלבוש שם ס״ה כתב שהיא קריאה חדשה לפי שהפסיק בקדיש. אלא שאפ״ל שנתן טעם למה שצריך לברך כשקורא שוב. וראה א״ז שם סק״ה ובא״ר שם סקי״א. ול׳ הריב״ש משמע כך וכך. (וראה מרומי שדה סוטה לט, א שכתב שמדויק בל׳ הגמ׳ ״שיקרא בתורה תחילה״, שתיבת תחילה משמעו קודם וסמוך להפטורה דוקא). ולפ״ז כש״כ בשאר הפסק, שיש גם הפסק, וגם חשש משום הנכנסים, דלא מינכרא מילתא שקרא לכבוד התורה. ולהעיר של׳ הריב״ש, שהקדיש הפסק לפי שאין דרך להפסיק בקדיש. ומשמע שכשדרך להפסיק ליכא למיחש, אבל לכאו׳ הכוונה רק בקדיש ששייך לקריאה, שאינו הפסק כשדרך כן.

וכ”כ בפמ”ג שם בא”א סקט”ז בדין מי ששכח לומר קדיש לפני מפטיר שלא יאמר קדיש לפני ההפטורה. וכ”ה בחידושי רעק”א ובמשנ”ב שם סקס”ט ובכה”ח שם סקנ”ה.

והיינו, שעיקר המטרה דקריה״ת לפני הפטרה, משום כבוד התורה, שתהא הנביא טפלה לתורה, ולא ענין בפ״ע. וכ״ה בעץ חיים דלקמן.

וכן מצינו שקו”ט בפוסקים בנוגע לקדיש בת”ב שחרית משום הפסק בין מפטיר והפטורה. וכן הקשה רעק”א בחידושיו סי’ תרנט לרמ”א ס”ד, ואף שלא רצה לשנות המנהג לומר קדיש בין מפטיר להפטורה, כתב שבמנחת יוה”כ וכיו”ב היכא שאין מתפללים שם תיכף, יאמרו קדיש לאחר ההפטורה. ואינהו מיירי גם למנהג שנתפשט שהקדיש אומרו אחר, הבעל קורא (או כמנהגנו, אבל בתוך יא חודש וכו’). וא”כ אפילו אחר לא יפסיק.

וכ”ה בח”י שבת פי״ב, שלא יפסיק לקרוא לחתן [והיינו בפיוטים לחתן] בין קריאת המפטיר בס״ת להפטרה. ועפ״ז כתב מהר״י צלאח בתכלאל עץ חיים, שחרית לשבת (ח״א – קלט, א) בנוגע לפיוט ״מה טובך״ אחרי קריאת המפטיר הנהוג אצל אחבנ״י יוצאי תימן, דלאו שפיר עבדי. (וראה גם שם בסדר ימי חנוכה – קסג, א).

והמציאות מוכיחה גם בעוה״ר שכשמפסיקים כגון דא גורם לשיחה בטלה ח״ו ובפני הס״ת – ראה כעי״ז בעץ חיים שם בקריה״ת לשחרית – סו, ב.  (אבל מה שהביא ממעשה רוקח  הל׳ שופר פ״ג ה״י מד׳ ר״א בן הרמב״ם – שאני התם דמיירי בהפסק בין תקיעות מיושב למעומד).

ועכ״ז, כשדרך להפסיק והוא לצורך הקריאה ש״ד, וכעין קדיש אילו הי׳ דרך להפסיק בו כמשמעות הריב״ש, וכדמוכח גם מהגבהת התורה ואמירת פסוק וזאת התורה ושאר פסוקים הנהוגים. וכן נהגו מלפנים גם בתימן שהחזירו ס״ת קודם ההפטרה (ראה גם שו״ת הרמב״ם סי׳ קנב ותשו׳ ר״י נכדו ס״ח. וראה שו״ת אדני פז אבידר ח״ב סכ״ב סק״ו), ואומרים פסוקים הנהוגים. ועכצ״ל דל״ש חשש הפסק בכגון דא, וגם ליכא לחשש משום הנכנסים שיודעים שכ״ה הדרך אחרי קריה״ת, וג״ז כבוד התורה.