האם צריכים לומר את כל ברכות השחר (מ’על נטילת ידים’ עד ‘כנגד כולם’) בעמידה?

 

לא. ויש מחמירים להצריך עמידה. ולמעשה, כן המנהג.

אבל בברכת על נט״י צ״ל בעמידה מן הדין.

 

מקורות:

קייל״ן שברכת המצוות צ״ל בעמידה. וכ״פ אדה״ז סי ח, ג, והיינו גם בברכות שהמצוה גופא אצ״ל מעומד. אבל בנוגע ברכת ענט״י – מצינו בעיטור ציצית ג, ב שסותר א״ע. וראה הגהות שער החדש שם לחלק בין נט״י שחרית שצ״ל מעומד לנט״י לסעודה. וכעין ברכת הפרשת חלה שאינה מצוה כ״כ שהיא לתקן מאכלו (אדה״ז שם), וגם בנט״י לסעודה יכול לא לאכול, משא״כ בנט״י שחרית. וראה שד״ח פאת השדה מערכת הב׳ כללים כט ד״ה וראיתי. וא״ש שראינו מעשה רב בנט״י לסעודה בישיבה. בישיבה. (וצ״ע ממשמעות שעה״כ דרושי קידוש ליל שבת – עב, א – והובא בכה״ח רסב, יא. אבל שם מיירי מסעודת שבת דוקא, ודוק בלשונו שרק בשבת צ״ל כן. ואף שאפשר לפרש באו״א – כ״מ בפשטות שם. וכן גם בסידור ר׳ שבתי. וראה גם כה״ח פלאגי לו, מג. בא״ח ש״ב וירא יב. אבל ראה סידור הרש״ש כת״י, הובא בדברי שלום אפגין קנח, ב. אבל בכ״מ בסידור הנ״ל  גופא שרק בשבת – ראה עץ התדהר ברהמ״ז ע׳ ב. הגש״פ ע׳ רי. וראה שו״ת דברי יציב קכה. ועד להעיר שגם ע״פ האריז״ל בתופסו מיושב שאני – ראה שו״ת דברי אור א, יא, ט). אמנם י״א שברכת ענט״י שחרית היא בגדר ברכות השבח – ראה פמ״ג ו במ״ז ד. ולהעיר שמנהגנו לאומרה בחשאי גם בלא נתחייב בה.

ובברכה״ת – י״א שצ״ל בעמידה. אבל להלכה א״צ עמידה. וכנ״ל, בלא״ה המנהג לומר כולן בעמידה. ואפרש שיחתי: לכאו׳ צ״ל בעמידה ככל ברכת המצוות. אלא ששקו״ט אם היא בגדר ברכהמ״צ, ובכ״מ שהיא ברכת השבח, ויתירה מזו – דאיהו גופה מצוה (ושקו״ט בזה בכ״מ. וראה לקו״ש יד ע׳ 148. ואכ״מ). וראה לעניננו – תשוה״נ ג, רכו.

ויש שביארו באו״א, שברכה״ת שאני משאר ברכהמ״צ מטעם אחר דתדירה היא – שו״ת רמ״ע מפאנו קב, ז. ושם כתב להדיא שאין מדקדקין בה לברך מעומד. (אבל בשו״ת כפי אהרן עפשטיין כג מפרש בדבריו דקאי להשי׳ שבמצות שמקיימים בישיבה גם הברכה אפשר בישיבה. ואין ראי׳ לדידן).

ועוי״ל, דברכה״ת דאורייתא שאני משאר ברכהמ״צ. (אבל ראה פמ״ג תלב דלקמן דמצוה דאורייתא חמירא . אמנם, כאן הברכה גופא דאורייתא). ולכאורה ילה״ר מאהבת עולם שיוצאים בה ברכה״ת והיא בישיבה.

ועוד דדמיא לברכת המצות על אכילת מצה וישיבה בסוכה שנאמרות בישיבה (ראה בעה״ט שם. האשכול ברכות הודאה כג. ועוד. וראה פמ״ג פתיחה כוללת דלקמן), וה״ט שי״ב הנאה, והה״נ בברכה״ת שיש ״לברך עלי׳ בשמחה יותר מכל הנאות שבעולם״ (אדה״ז מז, א), והיא ע״ד ברכת הנהנין (ראה לקו״ש שם). ואף שהיא רק הנאת הנפש, עכ״פ לא דמיא לשאר ברכהמ״צ.

וראה ע״ד הסוד בשו״ת ישכיל עבדי דלקמן, ובצי״א טז, ב – לברך בעמידה. ושם, פוק חזי עמא דבר שמדקדקים לברך ברכה״ת בעמידה. וראה גם חקל יצחק ג בארוכה. ואכ״מ.

ומרגניתא טבא אשכחנא בפס״ד להצ״צ בסופו בלקוטים – תז, א – שהקשה שבתורה נאמר לכם, ומ״ט אינו מברך מעומד דוקא. ומוכח דס״ל אליבא דהלכתא שאצ״ל מעומד.

והנה, בברכות השבח נקטו רוה״פ שאצ״ל בעמידה. וראה בפמ״ג פתיחה כוללת ברכות יח שברכות השבח רשאי לומר מיושב. ובכה״ח פלאגי ט, ז בנוגע לברכות השחר, שבישיבה עדיף שיוכל לכוון טפי. אבל בסידור יעב״ץ שכל ברכות השבח בעמידה. וראה מה שנסתפק בפמ״ג או״ח תלב במ״ז ג. ונוטה שנאמרות בישיבה, ושם שמברכות השחר אין ראי׳ שתיקנו על הסדר בעודו שוכב. וראה ישכיל עבדי ח, ג. יחו״ד ה, ד. תשוה״נ ב, לז. ג, עו.

ומצינו שנהגו לעמוד גם כשהש״צ מברך ברכות השחר – מקור חיים להחוו״י בקיצור הלכות מו, ב. וראה גם מנהגי אמשטרדם א, ה, ב. לקט הקמח החדש מו, נד.

 

 

#14845