Using pictures or videos that were taken on Shabbos
Question:
If I get pictures or videos (of a Seuda or Shul) that were taken on Shabbos by a non-Shomer Shabbos (or LeHavdil, a Goy), can I print/use/publicize them?
Answer:
A Jew that is not Shomer Shabbos –
If it was a one-time event, and this picture would not be able to be taken after Shabbos, it would be Asur to benefit from it forever.
If this picture can be taken again but it happens to be that it was taken on Shabbos, it is Assur to benefit from it for the amount of time that it would take to take such a picture and after that it would be permitted to benefit from it.
A Goy –
If you assisted in taking the pictures (posed etc.) or he did it for you and it was a one time event, and this picture would not be able to be taken after Shabbos, it would be Asur to benefit from it forever.
If this picture can be taken again but it happens to be that it was taken on Shabbos, it is Assur to benefit from it for the amount of time that it would take to take such a picture and after that it would be permitted to benefit from it.
If you have not known that this picture was being taken, and it was taken for the benefit of the photographer, it would be permitted to benefit from the pictures.
See also Halacha2go.com #826.
Sources:
שוע”ר שיח, א. שם שכה, ט וי”א.
וראה ארחות שבת כה, סו ובהערה קלד שם. ובמגילת ספר (להר”א איזנטל) שבת, כט, ב שאסרו במומר לחלל שבתות שהקליט או צילם מאורע שקרה בשבת ואחר השבת כבר אינו בנמצא לצלם דבר כזה שאסור לו ולאחרים להנות מזה עולמית, שהרי לעולם אינו אחר בכדי שיעשו שהמאורע כבר חלף ועבר מן העולם.
ועיין במנחת שלמה ח”א סימן ה ענף ב קטע ד”ה ומיהו וד”ה עכ”פ נראה, ובמהדו״ת כב, שבשריפה מקילין ואינו אסור לעולם. ויש לחלק דהתם להצלת ממונו נתכוין ולא להאיסור בהדיא.
כן יש להעיר מזה שגוי שסירס בהמה של ישראל מצינו שקנסו ואסרו לו עולמית. ובמגן אברהם בסימן שכה, לב משמע שהוא משום שהנאה זה אי אפשר לבוא בהיתר לעולם. אמנם בפמ”ג משבצות זהב או”ח שז, סקי”ד מביא עוד ב’ טעמים למה שם אסרו עולמית או שהוא שכיח או שהוא ניכר.
ויש לחלק דהתם מיירי בקנס, ובדבר שאינו שכיח לא קנסו בה רבנן וכן היכא דלא מפרסמא מילתא לא קנסו, משא”כ האיסור בשבת ה”ה גזירה (ולא קנס – עיין ט”ז שז, יד ובמש”ז הנ”ל) שהפליגו לגזור ולאסור בכדי שיעשה משום שמא יאמרו לו לעשות בשבת. וא”כ בנדו”ד ה”בכדי שיעשה” הוא עולמית, ואין חילוק אם שכיח או ניכר.
וכה״ג מצינו בנוטע בשבת – גיטין נג, ב – שיעקור ולא סגי להמתין. וראה תפארת יעקב גיטין שם (שהקלו עליו שלא ימתין רק יעקור. וצ״ע). ובבה״ל שיח ד״ה אחת כתב לפרש, שבהמתנה בכדי שיעשו לא מינכרא הקנס, דבלא״ה אינו יכול ליהנות לאלתר. ולכאורה ה״ט, דלא סגי שימתין אח״כ כשיגדלו הפירות. ולכאורה בצילום דמיא לנוטע, דלא מינכרא הקנס. ועוד איכא בגווה, מטעם שמונים לשביעית, ראה גיטין שם, וה״נ כאן יודעים שנעשה בשבת, ומעיקרא שייך רק בשבת. (אבל במבשל אפשר לבשל גם במו״ש).
והנה במהרש״ם ג, רצז כתב, שאא״פ לאסור מעשה שבת עולמית רק בפרהסיא. ושם כתב יתירה מזו שהאיסור בפרהסיא הוא רק בקבר. אמנם סותר לכל הנ״ל. וגם לא נראה דמיירי בעשה בשביל ישראל להדיא.
ועוד סברא מצאתי שאין מעילה בקול ומראה ויש לדמות זה לצילום. וא”כ אין בזה איסור הנאה כלל. ויש ליישב. וראה פמ״ג רנב במ״ז ז, בנוגע לתיקון שעון שלא ליהנות מהשעון אף שהוא בשמיעה לחוד. ושם שכ״ה בנר שהדליק גוי , שההנאה מראיית הנר לחוד. ולהעיר משו״ת הר צבי א, קפד. מנח״י א, קז. ארחות שבת ג, כה. ואכ”מ.
ומצאתי כן בחי׳ תל׳ הרשב״א ב״מ צ, א שבדבר שהנאתו תדירה אסור לעולם.
ולהעיר מהוספות לסה״מ תרס״ו ע׳ רפח. אבל שם לא נעשה עבורו וגם רק רצה לראות בזה, ותו לא.
עוד דנו מדין מלאכת מומר לחלל שבת מצ״ע שי״א שאסור בכלל ליהנות לעולם. וראה אצלנו 2039:
#4378
