On Mivtzoyim I go to someone who is right handed from birth but had an accident and cannot use his right hand (besides for opening and closing his fingers) so now he uses his left hand for all practical needs. Which hand should he lay the Tefillin on?

 

He puts on his left hand.

There are those that say that in this situation he puts on right arm (מ״ב סי׳ כז ס״ק כב בשם הדגול מרבבה). However the (צמח צדק (שו״ת סי׳ ה and שארית יהודה סי׳ ב say that where ones arm על פי דרך הטבע will not heal then it is as if it doesn’t exist and he should therefore put it on his left arm.

Now, although at the end of תשובת צ״צ it’s משמע that (by a ספק in general) to be יוצא all שיטות he should put on both hands, (making a bracha only on the left while having the right arm in mind as well and קריאת שמע should be said after putting on right arm), nevertheless, in a situation of מבצעים where it’s שעת הדחק and limited amount of time with the individual, so he would only have to put on the left arm (היד העיקרי לפי הצ״צ).

 

הצ״צ בהתשובה שם מדבר בענין ״יד גידמת . . רצוצה ומקולקלת״, כל׳ פירש״י בתיבת גידם. אבל לא מיירי במשותקת.

וכבר כתבו כן כו״כ פוסקים לחלק כנ״ל בין שיתוק לגידם. וראה אבנ״ז או״ח ס״א. אמרי יושר ח״ב סי״ד. אג״מ או״ח ח״א ס״ח. וראה מגדל צופים ח״ג ס״ח

בעניננו: נ״ל פשוט שמניח בשמאל.

באם נאמר שה״ז כאילו אין לו יד ימין – הרי להצ״צ מניח בכה״ג על שמאל. ואת״ל שיש לו יד ימין – עדיין צ״ל בשמאל. אא״כ נאמר שבנדו״ד יד ימין נקרא יד כהה –  אבל הצ״צ לא ניחא לי׳ לומר כן אפי׳ בנחתך ידו וכש״כ בשיתוק שלכמה פוסקים עדיף מנחתך (ומש״כ הפוסקים ביבשה לגמרי שה״ז כמחוסר אבר  – במציאות אינו מצוי). ואם אכן אינו מרגיש כלום בידו – שוב ה״ז כאין לו יד והדרינן שיניח בשמאל.

ואף שי״ל להיפך שבגוונא דהצ״צ יש לו כח וגבורה בימין עדיין משא״כ בשיתוק ומשו״ה ה״ז יד כהה שלו –  ועד״ז כתב בשו״ת בצה״ח ח״ו ס״א סקכ״ג (עיי״ש מה שר״ל בדעת הצ״צ) – לא מחתינן מספיקא, שהרי לכמה דעות שיתוק עדיף מנחתך, וכסברת האמרי יושר שצויין לפנ״ז שלא נעשה שמאל ימין מחמת זה. וע״ד מש״כ הצ״צ שם בגוונא דידי׳ ״שמה שאינו כותב בימינו זהו [רק] מחמת חסרון האצבעות״ (משא״כ באיטר ממש, שיש ״לו פסת יד ימין והאצבעות עד שיוכל לכתוב בה ואעפ״כ הי׳ כותב בשמאל אז נק׳ השמאל ימין״) והה״נ בנדוננו שהוא רק מחמת חולי השיתוק.

וכיון שלא יצא מספק, אין להוציאו מחזקתו, ו״חזר הדין בכה״ג לילך בתר יד העומדת לשמאל״ (כל׳ הצ״צ שם). ויש לצרף השיטות שגם באיטר גמור כ״ה (אף שאינו אליבא דהלכתא).

אמנם, בסוף שו״ת צ״צ סי׳ ה כותב וז״ל ״מ״מ הכא דלא ברירא לן אם דינו כאיטר יש לו להניח בשתיהן״.  וראה בהערות כ”ק אדמו”ר שליט”א לשו״ת שארית יהודה ס״ב : ״שקו”ט בצמח צדק או”ח סי’ ה. דברי נחמי’ סי’ יא-יב.״. ועיי״ש. אלא שמשום שנדו״ד הוא בענין המבצעים, יש להקל להניח בהעיקר (להצ״צ) ז״א השמאל, משום שעת הדחק וקיצור הזמן וכו׳.

 

 

#5203