ש”ץ שטעה ואמר ותן טל ומטר והמנין כבר התפזר

 

שאלה: התפללו בכיתה ח’ בת”ת והחזן אמר ותן טל ומטר במקום ותן ברכה. רק לאחר שהמנין התפזר החזן אמר שטעה ואף אחד לא שם לב. הילדים נמצאים בת”ת, אבל נמצאים כבר בכיתות שלהם. השאלה היא אם צריך לעשות שוב חזרת הש”ץ, האם צריך לכנס אותם שוב (הם כבר התחילו ללמוד)?

 

מענה: חייבים להפסיק לימודם ולומר עוד פעם חזרת הש״צ.

 

מקורות:

הנה, חידוש גדול מצינו בשו״ת הלק״ט ב, קכג שמשום טירחא סומך אמנחה אחרי שנתפזרו. ובכה״ח קכו, כב, הקשה בתלתא: א. דלא קייל״ן הכי רק בר״ח, ומציין שם יד. והוא ט״ס וצ״ל יט. אלא שזהו רק לדעת ב״י, ולשאר הפוסקים כ״ה גם בשויו״ט. איברא, שבנדו״ד בשאלת גשמים לכו״ע אינו סומך אמנחה. ובהלק״ט סתם הדברים וכתב סתם שטעה במקום שמחזירין ב. שאינו סומך אמנחה רק אמוסף, ראה שם יז. ג. מחמת דעת האריז״ל שהחזרה גבוהה מהלחש. והכה״ח נקט כאן דרכו בקודש להכריע בהלכה ע״פ סתרי הקבלה. וטעמו תמוה. ולפלא שהאחרונים סתמו כהלק״ט – ראה באה״ט קכו, ב. (אלא שהציב ציונים להלק״ט ולא הביאו להדיא. ואולי בדוקא הוא). שלמי חגיגה במהדו״ח ע׳ קכד. ועוד – למרות ההשגה השני׳ שבכה״ח. ושו״ר בפקודת אלעזר שהוסיף ציון למש״כ בקונטרס כללי ההיראה בענין פסקי הקב הלק״ט. וקונטרס הנ״ל איני יודע טיבו. ושו״מ שדחה דבריו גם בשו״ת מעט מים מה. ובדוחק י״ל שטעמו באמת שכל שנתפזרו בטל דין ציבור, ואין חובת חזרה. וכסברא זו ממש בחיי בנימין פוזן ב דיני תםלת שמו״ע יח ע׳ קיב בשם שבה״ל. אלא שלפ״ז העיקר חסר שם מהספר.

עוד חזי לאצטרופי הסברא המחודשת אצל אחרוני במקום שהש״צ מסופק,  שאם כל הקהל לא תיקנוהו מוכח שלא טעה. ועכ״פ בספק עומד. – ראה שו״ת שבט הקהתי ו, מא. (ושם, שכיון שבספק מתפלל נדבה, ל״ש נדבה לגבי תפלת הש״מפצ. ולדידי, כיון שבתוך ל׳ חזקה שלא הזכיר, אי״ז ספק אלא ודאי. וסברתו שמחמת העדר הצגובה מהקהל ירד לידי ספק – לדידן אינה מכרעת, וגם הוא היפך המוחש).  רבבות אפרים ח, סח (מחמת סברא זו לחוד שכיון שלא העירו הציבור מסתמא לא טעה. וז״א כנ״ל). שם ה, עב. (בשאלה כעי״ז. וצירף לזה כמה טעמים. וכולם דחויים לדינא, שמש״כ שם שרגיל הוא לומר כדבעי ואוקמי אחזקתי׳ – אינו נכון לדינא כשהוא תוך ל׳. ומה שכתב לתלות באלו שלא שמעו שטעה, אין ספק מוציא מידי ודאי. ומש״כ מחמת טירחא – הרי הכי דינא גם במקום טירחא. ומש״כ שכבר התפללו בלחש – הרי חובה להתפלל תפלת החזרה ואין לבטלה. ודינא הכי הוא שחייב לחזור. ושוב הביא מי שכתב אליו, ומציין להלק״ט שם. ואכן בזה יש שייכות קצת. אלא שעצ״ע שסברתו שם היא רק מחמת שסומך אמנחה). ולפענ״ד, אין לזה שרש וענף בפוסקים. וכללא  כיילו לן שכל מקום שהיחיד חוזר הש״צ חוזר. ואין לנו להמציא סברות מדעתנו ללא יסוד מוצק בש״ס ופוסקים, שאין חכמתנו כחכמת התשבורת וכו׳.

ויש שהביא סברא הנזכרת וצירף לזה גם הדעות שהש״צ שטעה בשאלה אינו חוזר. אלא שלא קייל״ן הכי לדינא. ועוד שאין כאן כדי צירוף, שהרי הסמיכה היא רק על דעה זו לבד, שכנ״ל שתיקת הציבור אינה מוכיחה כלום.

ושו״ר בשו״ת אבני ישפה ג, ט שהביא סברא זו בסתמא, ושלל הדברים מכל וכל. ושמחתי כמוצא שלל רב.

וראה בשו״ת משנת יוסף ט, לו בשאלה כעי״ז, דנחית להנ״ל קצת. ומסיק שאם היחיד אומר שהש״צ טעה, תלוי אם נאמן היחיד בעיני הציבור.

 

 

#27646