טעה בשבת והתחיל אתה חונן ונזכר תוך כדי דיבור ואמר תפלת שבת
שאלה: טעה בשבת והתחיל אתה חונן אבל נזכר תוך כדי דיבור ואמר הנוסח של תפלת שבת האם צריך להשלים ברכת אתה חונן?
מענה: בערבית שחרית ומנחה – אם נזכר באמצע ברכה אמצעית, חוזר ומשלים ברכת אתה חונן.
מקורות:
במאמ״ר רסח, ב נסתפק אפילו בגמר כבר התפלה, שחייב להשלים. ופשיטא לי׳ שאם לא חתם עדיין ברכת מקדש השבת, שחייב להשלים ברכת חול. וגם במח״ב שם ג, חולק רק בסיים הברכה, אבל באמצע הברכה מוכח מדבריו שעליו לחזור. ושקו״ט בדבריו, דלאו רישא סיפא. ועכ״פ, הבנת האחרונים בדעתו, (וראה גם שו״ת שבט הקהתי ד, צ) שבאמצע הברכה חוזר. ודלא כברכת הבית מא, א. וכ״כ כו״כ אחרונים לדינא, שרק בחתם כבר (או בסיים התפלה) אינו חוזר – חסל״א שם ג. שע״ת ג. ערוה״ש ח. ועוד.
אמנם, בתהל״ד רסח, ה ר״ל שכל שהפסיק ברכת אתה חונן והתחיל בשל שבת אינו חוזר. ולא הביא ראי׳ לדבריו. ומש״כ שהוא כשח באמצע תפלה שצריך לחזור לראש, וממילא ה״ז כאילו לא התחיל של חול – צ״ע, חדא שלכמה דעות גם בשח אינו הפסק. ועוד, שה״ז מענינו של יום ואינו הפסק לכל הדעות. (וכנראה ס״ל דשאני הכא שהתחיל ברכה אחרת לגמרי, והו״ל כהסיח דעתו מברכת אתה חונן. ואכתי לא תברא, שהרי ברכה אמצעית של שבת אינה ברכה אחרת לגבי ברכת אתה חונן, שהרי לפום סברא הדין שהי׳ ראוי להתפלל י״ח ברכות, יכול להזכיר של שבת גם באתה חונן. ומשו״ה יצא יד״ח בהזכיר של שבת בתוך ברכות אמצעיות – כ״מ בשו״ע אדה״ז רסח, ז) אלא שמעיקרא היו קובעים אותה בעבודה (ראה שם ב). ועוד שלכמה דעות גם בברכה אחרת ממש אינו כשיחה באמצע התפלה וא״צ לחזור לראש (ראה שו״ת מהרש״ם ד, קמח שהכריע כן מספק וראה דע״ת קיד, ו ד״ה ג׳ ברכות)). גם צ״ב, היאך פקע חיובו לגמור הברכה, שכבר נתחייב בה תחילה. ואדרבה, משמעות האחרונים למיסבר סברא שאפי׳ בסיים תפלתו חוזר. ומדברי שו״ת הלק״ט ב, מא, בטעה בברכת השנים בשבת, משמע שגם בסיים תפלתו חוזר. ועכ״פ כל שלא סיים ברכת מקדש השבת (וראה גם במאמ״ר ומח״ב שם). ואף דלא נקטינן הכי, אין לנו לאפושי פלוגתא, ולומר שאינו חוזר כשהפסיק והתחיל של שבת. ובכל אופן, ברירא מילתא דליכא קפידא אם יגמור, והכי ודאי עדיף טפי.
[אמנם, צל״ע הסברא שכבר נתחייב בברכה, ושגם אחרי שסיים התפלה חוזר, דלפ״ז מ״ט נקטינן שבמוסף משום ספק פוסק, הא למ״ד גומר נמצא שכשאינו גומר לא התפלל כדת, וששאר ברכותיו לבטלה. וי״ל].
ונראה פשוט שגם בנזכר תוכ״ד משלים הברכה, דשאני משאר טעות, שבאמת הי׳ לו להתפלל י״ח בשבת. ובסגנון אחר, שכיון שבעצם הי׳ ראוי להתפלל ח״י ברכות, כל שהתחיל בברכה חלה כבר ברכתו, ואין בכוחו לחזור מזה. וכן מוכח משתיקת כל הפוסקים בד״ז, ולא כתבו שיחזור ויתקן מיד. וכ״מ גם במשנ״ב רסח בבה״ל ג ד״ה ושלא בכוונה. וכש״כ אם נפרש בגדר תוכ״ד שהיא הוספת שבח ולא עקירה, ונמצא דאכתי לא נסתלק מברכת אתה חונן. [ולהעיר גם מהשקו״ט אם תוכ״ד מועיל גם לקלקל. והה״נ הכא שכיון שבאמת אי״ז טעות ל״מ תוכ״ד לעקור, שה״ז קלקול להפסידו מחובת ברכה שעליו]. ודלא כשו״ת שביבי אש או״ח ב, ז.
#30473
