רצה והחליצנו בסעודה שלישית

 

שאלה:

ראיתי בכמה מקומות, שאם לא אכל בסעודה שלישית כזית קודם השקיעה לא יאמר רצה והחליצנו.

ויש להקשות מאי שנא מליל שבת שיכול לאכול כל הסעודה קודם השקיעה וגם לברך קודם הלילה ולומר רצה והחליצנו. וצ”ע איך מבינים זאת.

 

מענה:

בתוס״ש דעיולי יומא מקיים חובת סעודת שבת מבעו״י לרוה״פ, וממילא אינו בגדר אי בעי לא אכיל. בתוס״ש דאפוקי יומא לא יצא סעודת שבת, ולכל היותר ה״ז כס״ג שמספק אינו חוזר. ואי תיקשי לך, תיקשי הא גופא במה שאינו יוצא מצוות היום כקידוש וכו׳ בתוס״ש דאפוקי יומא – ראה גם מנ״ח לא. שם שכג (לגבי סוכה). פמ״ג הובא במשנ״ב רעא, לט. שם רצט בשעה״צ א. (אבל ראה בשם הגר״ח מבריסק בשו״ת תשוה״נ ב, רג. יסודי ישורון ה ע׳ תמה. והתם אזיל בתר איפכא, שלכו״ע אפוקי יומא עדיף גם למחמירים בעיוצי יומא. וכ״כ בשפתי יצחק גולדשטיין שבת א, צד) – אף שיש חזקת יום שעבר. וי״ל שבמוצ״ש גרע טפי שהרי יכול לחזור בו בכל עת, משא״כ בע״ש – ראה מג״א רסג, לא. וכש״כ להדעות שבמוצ״ש שייך תוספת רק במשהו – מג״א קפח, יח. ועוד, דמפלה״מ חשיב לילה, אבל לא מצינו שבזמן תוס״ש דאפוקי יומא נחשב יום. ויתר על כן, ראה בשו״ע אדה״ז תצא, להתיר לאכול חמץ אז, שכיון שחשיכה לילה הוא לכל דבר והלכה ממנו קדושת יו״ט. ואולי שבתוס״ש באפוקי יומא ליכא גדר קבלת עיצומו של יום, ורק איסור בעלמא. וגם אי נימא שקדושת השבת נמשכת, אינה בגדר עיצומו ש״י. וכמו שחילוק באופן הקבלה, שבע״ש י״א שצריך לקבל בדיבור, ולקדש היום, אבל במו״ש א״צ בזה  שעיקרו השביתה ממלאכה (אף שלפי פשוטו הטעם הוא לפי שנמשכת מאלי׳).

ובאמת, עיקרי הדברים מפורשים בשו״ע או״ח קפח, י דאזלינן בתר התחלת הסעודה. ומוכח דבעינן התחלה בשבת, ולא אהני מה שנמשך בסעודה ודין תו״ש. ודוחק לומר דקאי באופן שכבר אמר המבדיל, שנחלקו בזה, או שכבר קיים ס״ג, ואוכל סעודה רביעית.

 

 

#29099