When exactly should the Chazan begin Kaddish on Shabbos Mincha after Krias Hatorah?

 

Sefer HaMinhagim, p. 34, quotes a letter from the Rebbe describing the directive received from the Rebbe Rayatz concerning the recitation of Kaddish after this Torah reading:
“After the reading, the sheliach tzibbur begins reciting the Half-Kaddish when the gelilah is almost completed. The congregant doing this rushes in finishing the gelilah, likewise in saying Yehalelu, and returning the scroll to the Ark. In the meantime, the Kaddish is recited slowly, so that it is concluded after the Torah has been placed [in the Ark]. In any event, the Kaddish should end as close as possible to the beginning of Shemoneh Esreh.”
כמפורש בספר המנהגים: 
להתחיל לומר חצי קדיש קרוב לסוף הגלילה ולמהר בהגלילה ואמירת יהללו וההכנסה לארון, ולהאריך במתינות באמירת החצי קדיש באופן שיסיימו החצי קדיש אחר הכניסה, ועל כל פנים להסמיכו להתפלה ככל האפשר. 

 

Questions:

1. What exactly does קרוב לסוף הגלילה mean?
2. What about מעשה רב (in the later years) to wait until the ס”ת is back in the ארון before starting קדיש?

 

Answers:

As the words imply. גלילה here means wrapping.

 

See also:

When is the proper time to say יהללו during מנחה of שבת if קדיש is started as per Minhag Chabad before the end of גלילה and is finished after the ארון is closed? 

 

 

Sources:

וכן המנהג, ודלא כדעת הטועים בזה, וכל׳ העולם. וכן מובן מפשטות הלשון. וכ״ה בכ״מ כבשו״ע אדה״ז רפד, יא, ובהל׳ רבית יא, ועוד ועוד. וגם נפרש שהגלילה היינו מה שנעשה למנהגנו ע״י המגבי׳ – גלילת הס״ת, הרי גם ההלבשה והכריכה בכלל גלילה. ועוד שאת״ל כן לפ״ז נשמט כלל על דבר הכריכה וההלבשה, אתמהה. וגם קשה לפרש לפ״ז ״למהר בהגלילה״ (ומופרך לומר שכאן הכוונה לקשירה וכריכה). וגם אין כאן ״תחילת״ ו״סוף הגלילה״. והכוונה היא שתהא באופן שניכר שהקדיש על הקריאה. אבל ראה שערי התמימים יט חגה״ש תשע״ז ע׳ 74 מה שהעיד בתור כלי שלישי. וקשה לקבל הדברים כשראינו עשרות פעמים בנוכחות פני הקודש שאינו כן.

קרוב לסוף – היינו לפני סופו כמנהג אנ״ש ולא כחדשים מקרוב באו שר״ל שהוא בסמיכות אליו ואחריו, שאי״ז פי׳ הפשוט כלל. ולא בא הכתוב לסתום אלא לפרש, ומהאי טעמא נזכר אח״כ – למהר בהגלילה, ואם כבר סיים הגלילה היאך שייך למהר אח״כ. ומוזר לפרש שאין מוקדם ומאוחר, וחזר אח״כ לפרש ההנהגה לפנ״ז בעת הגלילה. ומפורש הוא גם ברשימת היומן  תש״ב ע׳ קלג: מתחילים לומר בעת הגלילה. ובכפ״ח גל׳ 986 מרשימת הגר״י ע״ה לנדא בהנהגת אדמו״ר מוהרש״ב נ״ע: עוד טרם גמרו לגלול את הס״ת אמר קדיש ובאג״ק ג ע׳ קלח: קודם וקרוב לסוף הגלילה. אמנם בכתי״ק ממכתב הנ״ל תשורה משפחת לי י״ד כסלו תשס״ג ע׳ ד חסר תיבות ״קודם״. וכן נעתק בס׳ המנהגים ע׳ 34. והוא פלאי. (ולהעיר מלוח כולל חב״ד תשי״ג והוא בהגה בכתי״ק אחרי שמחק הנכתב שם: תיכף לאחר הקריאה. וראה לקמן). ובטעם שהוא ״קרוב לסוף הגלילה״ אולי שהגולל יוכל לשמוע ולכוון לאמירת הקדיש (ע״ד הדין בהפטרה), וכן שלא להאריך בקדיש יותר מהצורך. וטעם נוסף, בכדי שיאמר הש״צ תחילה יהללו – ראה אצלנו כאן). ולאידך, לא אחרי סיום הגלילה, שיהא ניכר דקאי על הקריאה.

בנוגע למעשה רב – כבר העירו שמצד הריחוק במקום, שם לא הי׳ שייך ״להסמיכו לתפלה ככל האפשר״ שהוא העיקר לדינא, אא״כ באופן שיאריך בקדיש יתר על המדה. ולדעת קצוה״ש צא בבדה״ש ד גם ״כשאומרו קודם הכנסת ס״ת איכא הכירא דקאי ג״כ על הקריאה״, והוב״ד ברשימת היומן שם ושכך נהגו בכ״מ. אבל מנהגנו בד״כ אינו כן כמפורש שם, ובלוח כולל חב״ד נמחק מה שנכתב שם מתחילה ״כשמגיע עם הס״ת סמוך להיכל אז מתחיל הש״צ״, ונכתב בכתי״ק במקומו – ״תיכף לאחר הקריאה״, להדגיש שעדיף להסמיכו לקריאה. וראה התקשרות גל׳ רב״י ע׳ 18 להגהות בכתי״ק ברשימה ממנהגי ביהכ״נ אנ״ש (נמצא בתשורה סוסבר יעקוביץ סיון תשע״ז), שמחק הנרשם שההכנסה ״ע״י המגביהה״, והקיף במוסגר ״בעת אמירת הקדיש לפני תפלת העמידה״, וכתב בכתי״ק ״לא זהו הדיוק״. והכוונה (ודלא כפי שפי׳ בהתקשרות  שם) בתרתי, שאין ענין שההכנסה תהא ע״י המגבי׳, ולכן נמחק, והמוסגר הוא לפי שאין הדיוק שתהא בעת הקדיש אלא שכך הוא במציאות. והדיוק לכל לראש להסמיך הקדיש לתפלה ככל האפשר, ובדאפשר – שיהא גם תיכף לאחר הקריאה, והיינו – קרוב לסוף הגלילה.

 

 

#27634