I washed for Hamotzie and after a drop of bread, decided that I didn’t want to eat bread, but just the meal.

 

My questions are:

1) Once I finished the meal, do I still need to bentch since I didn’t eat a כזית of bread?

2) Would I need to eat a כביצה of bread because I had said the Bracha על נטילת ידים (originally I said the Bracha because I had thought I would eat a כביצה but then changed my mind)?

 

Answers:

1. You shouldn’t bentch unless you ate a kezayis of bread.

No. Nonetheless, some say to try and eat a כביצה if possible.

 

Sources:

ריטב״א חולין קו, ב. והובא לדינא במח״ב קנח, א בקו״א. ול״ד לפסחים קו, א בנט״י לפני קידוש שפי׳ הרשב״ם שהוא ברכה לבטלה, והובא גם בריטב״א עצמו חולין שם – דהתם רוצה לאכול אלא שלא קידש. וכש״כ אם נפרש דמיירי שנטל בכוונה לקדש אח״כ. ואכן בהשגות הראב״ד שם כא, ב בדפי הרי״ף מוכח שבשכח שלא קידש יכול ליטול ידיו פעם שני׳ ואינה לבטלה. וגם אם נאמר שהיא ברכה שא״צ – היינו כיון שבאמת רצה לאכול.

ויש שכתבו בדעת ראשונים שחולקים על הריטב״א, שבתוס׳ כתובות עב, א כתבו שזבה אינה מברכת מחשש שמא תסתור, ובשו״ת הרשב״א א, יח שאין מברכים על צדקה וכדו׳ שמא לא יקבל. וראה שד״ח אס״ד ברכות א, כט. וכן מצינו בכמה דברים שחששו שתהא לבטלה, שלא תתקיים המצוה. אמנם בריטב״א מפורש דקאי בנטילה דוקא, שכיון שנטל ידיו ״גמרה לה ברכת הנטילה שעלי׳ הי׳ מברך״. וראה שד״ח פאת השדה ברכות ט שכתב לחלק כנ״ל. והגם שיש מהאחרונים שדימו מילתא למילתא וחידשו בכמה אנפי שאין לחוש משום ברכה לבטלה על יסוד הריטב״א – טובא יש לחלק. וראה שו״ת יגל יעקב או״ח סד.

אבל בכ״מ של״כ הריטב״א כן רק במצוות שהם הכשר לד״א כנט״י. וראה שד״ח יו״כ א, ג בסופו.

וראה רש״ש נדרים נט, א לרא״ש שם שכשנשאל על הפרשת תרומה אין הברכה לבטלה. וכבר כתב במשפטי צדק למהר״ש גארמיזאן לו: דבההיא שעתא מצוה עשה ויפה בירך. וראה גם שו״ת הלק״ט א, מח. ס׳ החיים סוסי׳ תרא. מהר״י אסאד או״ח קלז. נפש חי׳ וואקס יו״ד צא ע׳ קלו ד״ה והנה. (וכעי״ז קצת, בשו״ת חת״ס יו״ד שכ. אבל לחת״ס גורם ברכה שא״צ כשמפריש פעם שני׳. וראה מנח״י ט, קיח).  ודומה לנדו״ד, לפי שבשעת הברכה נגמרה המצוה. ועד״ז בבדק״ח כשלא מצא חמץ, שהמצוה רק לחפש במקום שיש חשש חמץ,  והיא הכשר והכנה לביעור. וכעי״ז בנט״י שהיא הכשר לאכילה. אלא שבנט״י צ״ל דעתו מעיקרא לאכול, ובספק אם רצונו לאכול לא סגי. וראה שו״ת עמודי אש ב, לג, לגבי עננו כשנשאל על תעניתו (אבל ראה שו״ת חו״י קכט. ועוד) , וכד׳ התוס׳ תענית יא, ב שאינו שקרן כשאכל אח״כ. (וצ״ע מש״כ לדמות בשאר מצוות, שחלוקים הם). ומ״מ מקום לחלק, דשאני נט״י שכבר קיים מצותו. אבל בעננו והפרשת תרומה וחלה כשנשאל נתבטלה המצוה מעיקרא. אבל האחרונים הנ״ל סברו לדמות גם בזה. וס״ל שהשאלה היתה רק אחרי המצוה. וממילא ל״ה ברכה לבטלה.

אבל ראה שו״ת הר צבי או״ח צט. ונראה שהבין בריטב״א דסגי שבשעת הברכה הי׳ בדעתו לקיים המצוה. ואינו מוכרח.

ועכ״פ במצות נט״י לא מצינו להדיא חולק על הריטב״א. אבל העירו מרשב״ם ועוד פסחים קו. ב בנוטל ידיו לא יקדש, ראה אפיקי מגינים קנח, ג. נפש חי׳ מרגליות או״ח שם לשע״ת  שם א. קובץ אהל יצחק שנה ז חוברת ד (טבת  תרס״ט) את ד (ע׳ ג). ויישבו בכמה אנפי: ראה מנחת משה ירושלימסקי א, בכליל תפארת לו, ט. שו״ת חוקי חיים א סוסי׳ כב. שו״ת דברי טביא ד, יב. נתן פריו פסחים שם. וראה חזון יחזקאל פסחים קו, ב.

אמנם במאירי פסחים קו, ב: סרך ברכה לבטלה. ובתור״פ: אינו טוב לעשות כן. וי״ל. ובמהר״ם חלאוה: דלא ליפוש בברכות נטילה שלא לצורך. ואכן בראב״ד לבעה״מ שם מפרש באו״א. ושם בין הדברים כתב דאפשר שהדר משי ידי׳. ומשמע דלדידי׳ אינו ברכה לבטלה. ואפשר שהוא כריטב״א. והארכנו בדעת החולקים בהערות לטבלא דיני שכחה וטעות במי ששכח ובירך לכרפס, עייי״ש.

והעירני ח״א מסדר נט״י לסעודה יח, שצריך ליזהר בסעודה שלישית לאכול כביצה מחמת ברכת ענט״י וכו׳. ור״ל משום חשש ברכה לבטלה. ואינו מן הענין,  דהתם קאי כשמעיקרא אין בדעתו לאכול כביצה.

ומה שהביאו מס״ח כת״י פארמא תתתתמ בנט״י לאכילה ביום תענית, שיאמר בשכמל״ו – שאני התם שבשעת נטילה לא הי׳ ראוי לאכול. ושוב ראיתי אריכות במעדני כהן בא תשפ״ד.

אמנם בשד״ח אס״ד ברכות א, כט, לדחוק עצמו לאכול כביצה. ושגם הריטב״א יודה שלכתחילה בלא הכרח אין לו לעשות כן. והובא בכה״ח קנח, ו. וכ״כ בבא״ח ש״א שמיני א. אלא שבשד״ח כתב שאין דברי הריטב״א מצויים אצלו. וילע״ע.

 

 

#19406