Is biting ones own skin and then swallowing it included in the Issur of eating Human flesh?
Yes.
Sources:
ברמב״ם מאכ״א ד, כא שעור האדם כבשרו, וסיים עלה בין לענין איסור אכילה בין לטומאה. ובפשטות קאי אכולהו. ולשיטתו שם ב, ג, שאסור לאכול בשר אדם באיסור עשה. ויל״ע לדעת הרא״ה בשטמ״ק כתובות ס, א, וריטב״א שם, והובאו במ״מ ומשל״מ מאכ״א ב, ג, שאסור בלאו (משום אבמה״ח, או בשר מן החי, או בשר טמא ובק״ו מבהמה טמאה. וראה שו״ת רשב״ש תקיח) אם גם עורו אסור. אבל לרא״ש כתובות ה, יט, הובא בט״ז יו״ד עט, ג, שאיסור בשר אדם רק מדרבנן דאתי לאיחלופי בבשר בהמה טמאה, לכאו׳ אין איסור בעור כיון שגם בבהמה טמאה אין איסור מה״ת בעור. אלא שיש עורות בבהמה טמאה שאסורות מה״ת לפי שהן רכין. וברמ״א יו״ד עט, א הב״ד הרמב״ם רק לענין בשר, ולא הביא שעורו כבשרו. אמנם לפמש״כ בט״ז שם ובש״ך ג, שהרמ״א נקט כדעת הרמב״ם, וכן מוכח בד״מ שם ג, א״כ הה״נ בעור. וד׳ הרמב״ם לענין עור אדם הובאו בערך השולחן יו״ד עט, ד. (וראה בשו״ת אבנ״ז אה״ע שלב, ג שעור אדם פסול לסת״ם מדין המותר בפיך, לפי שהוא מגוף האדם. אמנם, היינו רק שאין ממין המותר בפיך).
והנה בפמ״ג עט בשפ״ד ג, שלרשב״א עור אדם אסור רק מדרבנן. אמנם, בשו״ת הרשב״א א, שסה, מיירי לענין איסור בשר המת מדאורייתא, ועז״כ לחלק ולצדד שעורו אסור רק מדרבנן. (ומשמע דעתו שם שעור אדם מותר לגמרי, אבל הוא לשיטתו שבשר אדם הוא רק מדרבנן – ראה שם שסד בסופו. וראה שם ג, רנז. וראה פר״ח יו״ד עט, ו בסופו). אבל לדעת הרמב״ם שעור אדם אסור מה״ת, פשוט שעורו כבשרו לכל דבר. ובפמ״ג גופא איכא לפרושי נמי דמיירי לענין איסור הנאה מבשר המת. ובבא״ח ש״ב אמור ה הב״ד פמ״ג הנ״ל והבין דקאי לענין בשר אדם. וליתא. ובדע״ת למהרש״ם עט, נסתפק בדין עור אדם. וציין לפמ״ג הנ״ל. ונראה שגם הוא הבין שאין הכרח מד׳ הפמ״ג כנ״ל. אמנם, גוף ספיקו נפשט כבר בדברי הרמב״ם. וראה גם שו״ת חיי הלוי ה, סה, ד.
ובבא״ח שם הוסיף עלה, ליזהר שלא לחתוך או לקלוף בשיניו חתיכות עור שבאצבעות שמא ישאר קצת בפיו. וראה מזה כאן:
וראה כה״ח עט, יא שהקשה על הבא״ח דהוא חומרא בעלמא, שעור אדם אינו אסור רק לאחר מיתה. ולהנ״ל אינו. וסותר ד״ע מש״כ לאחמ״כ שם יב מד׳ הפוסקים שאסור לבלוע הערלה, שאינה אלא עור. ואולי ר״ל שכיון שלרשב״א הוא מדרבנן כולי האי לא מחמרינן. ויש להוסיף לצדד להיתר להדעות שבליעה בגדר שלכדה״נ. אמנם ראיתי למי שכתב בשם הגרש״מ שליט״א שאמר מילתא חדתא, שלהרמב״ם שבשר אדם אסור בעשה, גם שלכד״א אסור, דלא אפקטנהו קרא בל׳ אכילה. וע״ד מש״כ כמה אחרונים לגבי בשר מת. ובכל אופן, אינו אלא חומרא, כיון שאינו בולעו. ואף שאסור לטעום מאכ״א מחשש שמא יבלע (ראה רמ״א יו״ד קח, ה ובש״ך שם) – שאני כאן שא״ר לאכילה כלל. וקצת ראי׳ מעירובין קג, ב שכהן שעלתה לו יבלת חבירו חותכו לו בשיניו. אבל י״ל דהתם אינו מכניסו לפיו.
ויש לדון גם משום בל תשקצו, ראה אצלנו שם.
#19252
