ש”ץ שטעה ואמר ותן טל ומטר לברכה ותיקן א”ע תוך כדי דיבור
שאלה:
בחזרת הש”ץ במנחה טעה הש”ץ ואמר ותן טל ומטר לברכה, תיקנו אותו תיכף ואמר ותן ברכה. הערתי להם שלפי מש”כ בשו”ע נראה שצריך לחזור לראש הברכה, טען מישהו, שתוך כדי דיבור תיקן את עצמו. א) כמדומני שתוכ”ד לא מועיל כאן. ב) האם יש קולא, מצד שזהו אחרי ז’ חשון?
מענה:
א.יש בזה מחלוקת. ורבו האומרים שתוך כדי דיבור לא מהני. ולדעתי, מן הדין, גם אם תיקן עצמו תוך כדי דיבור ואמר ותן ברכה צריך לחזור לראש הברכה. אך כיון שיש חולקים לכן בדיעבד אם המשיך ואמר השם לא יחזור מספק אך יתפלל תפילת נדבה.
והארכנו בעיקר הענין בכינוס תורה חוהמ״פ תשע״ה.
ב. להלכה, בארץ הצריכה למטר וטעה ושאל מטר מז׳ מרחשון ואילך אינו מחויב לחזור.
מקורות:
א. לאחרונה מצאתי מציאה רבתי בכת״י ר״ח, נדפס בקובץ מורי׳ תמוז תשנ״ה, ולאחרונה בחידושים והערות ענינים רייכמן (סיון, תשפ״ד) ה ואילך, שבהתפלל בימי הקיץ ואמר מוריד הגשם ל״מ תוכ״ד. ונמצא שסברא זו מקורה טהור בראשונים כמלאכים אצל רבינו חננאל שכל דבריו דברי קבלה.
ב. י״א שדבר זה שייך רק ליחיד – ראה פמ״ג. אבל בחקרי הלכות ח״ז ר״ל בדעת אדה״ז שהקולא שייכת לא רק ביחיד. וראה אצלנו בהסכמה לס׳ בירורי מנהגים עוד עד״ז. ומצו”ב.
ואכתי איכא לעיוני בש״צ שטעה מטעם אחר ע״פ סברת שו״ת שו״מ שתיתאה סוסי׳ כב – לענין ש״צ שטעה והתחיל אתה חונן בשבת, די״ל דלתקוני שדרתיך ולא לעוותי. וראה בכיו״ב ערך שי או״ח תרפד, ג לגבי טעות בסדר הקריאה בר״ח חנוכה. וכעי״ז הביא בשם גדול אחד (ומפי השמועה שהוא האדר״ת) בהגהות הר צבי על הטור אה״ע סב. בטעה המסד״ק ואמר שהנ״ב. אלא שבהר צבי דחה דבריו מטעם אחר.
ולכאו׳ ילה״ע ממש״א בברכות לד, ב, שבטעה סימן רע לשלוחיו מפני שששלוחו ש״א כמותו, דלכאו׳ בטלה שליחותו. ויל״ד שמ״מ יש בזה משום סימן, ולמיחש מיבעי. וכ״כ בשפתי חכמים שם.
אלא שבעיקר הענין צ״ע, שכל שיצא בדיעבד ה״ז בגדר לתקוני שדרתיך. ועוד, שש״צ אינו מוציא הבקיאים, ובזמננו כולם בקיאים.
וגם בשו״מ שם מוכח איפכא קצת, שהשתמש בסברא זו רק שלא יצטרך הש״צ לסיים הברכה, והיינו כיון שא״צ להוציא הציבור. וטענתו שכיון שהוא סימון רע, ואין חובת ציבור בדבר, אינו חייב לגמור הברכה.
ובעיקר הנידון שם בשו״מ, מצינו בכמה פוסקים שחלקו, או שכתבו כדעתו אבל מטעמים אחרים. וכן בד׳ הערך שי שכל הפוסקים ל״כ כן שם.
וכן בטעות ברכות נישואין מצינו בפוסקים שאינו חוזר.
ובכ״מ מוכח שגם בטעה הש״צ אינו חוזר, כגון בשח ולא אמר עננו, או ששכח לומר המלך הקדוש בברכת מעין שבע. וכהנה רבות. וכן מצינו לענין קריה״ת כגון בקרא ט׳ פסוקים ולא עשרה. ועוד כיו״ב.
ובאמת, מפורש ברדב״ז בלשונות הרמב״ם קכג, הביאו בפתה״ד רו, א, אפי׳ בשליח ממש שטעה שאם יצא בדיעבד גם השומע יוצא. אבל ראה בפמ״ג ריד במ״ז שכתב איפכא. וראה בשו״ת הר צבי או״ח א, קב מש״כ לחלק בין הדבקים. ולענין נדו״ד, יש לחלק גם בין ש״צ לשליח אחר. (וראה שקו״ט עד״ז לגבי שליח קדושין שקידש בקדושין דרבנן, במשל״מ אישות ז, כ. וטובא יש לחלק).
ובכ״מ כתבו לפקפק בסברת השו״מ – ראה מנחת אשר בראשית א, חיי שרה כט. ועוד.
#17888
