Stronger right arm but writes with left arm. Which hand does he put on Teffilin?

 

Question:

This is a question about a boy I’m teaching for his Bar Mitzvah on Shlichus.

If ones right hand is his stronger hand and does all activities with his right arm, but writes with his left arm. What hand does he put on Teffilin?

 

Answer:

He should put on his left hand. (If possible, he should be encouraged to also put on his right hand afterwards, Bli Neder).

 

Sources:

כדעת הרא”ש וספר התרומה והמרדכי, וגם לדעת רבינו יחיאל הכי דינא בנדו”ז כמ״ש הב”ח ודלא כמג”א. וכהכרעת הצמח צדק בשו”ת או”ח סי’ ד סק״ב. ושם: ״אין דבריו נכונים בזה כלל. ולא יצא י”ח כלל כשמניח בימין כ”א אלא יניח על שמאל כ”א וכו׳ לכן העיקר בזה כהב״ח״. (ועוד שם: ודאי יש לפסוק להרב ב״י דיניח בשמאל כ״א. ושם ה, ה: מה שפסק המג״א שם צע״ג, שזה נגד כל הפוסקים).

וכן נמסר מפי השמועה כהוראה למעשה – לכו״כ. וראה 19930. וראה גם המסופר אצלנו 4949 בסוף דברינו.

ואף שנהגו להחמיר לחוש לדעת אדה״ז להניח בימין, במבצעים בד”כ אי אפשר לצאת לכל הדעות, ומחמת קוצר הזמן ועוד – ה״ז כשעת הדחק.

אבל פשוט שבאם יכול, יניח אח”כ גם בימין כאדה”ז. וראה גם שו״ת דברי נחמי׳ יא. חסל״א כז, ה. כה״ח שם לא. ולהעיר מאג״ק יא ע׳ קמח (אלא שלא נתברר גופא דעובדא היכי הוה).

ובמש״כ כמה שמקובל אצלנו להורות כאדה״ז בד״ז, ויש שר״ל שבנדו״ז לא הגיעו להצ״צ דברי אדה״ז (ולהעיר גם מהשקו״ט בנידון בשו״ת זכר יהודה ב, מגדולי תלמידי אדה״ז) – הנה, יסוד דבריהם בהשאלה שנדפסה בקובץ יגדי״ת תשרי תשמ״א מאת הרמז״ג בקשר לבנו. והתם מיירי בכותב בימין ורוב מלאכתו בשמאל, שהצ״צ נסתפק וכתב להחמיר להניח בב׳ ידיו. ונסתפקו הרבנים שם כדת מה לעשות בפועל. ולהלן ר״פ מדבריהם: הגר״י לנדא – לא קיבל שום הוראה. ומכריע להניח על שתי ידיו. והיינו כצ״צ, ושכוונת הצ״צ שבתפלה יניח ביד שמאל ואח״כ ביד ימין. (וראה אג״ק שם). גם הרח״מ פערלאוו – אין לו ידיעה מהמנהג בליובאוויטש. אלא שבנדון שבקובץ הנ״ל ס״ל שגם להצ״צ שמניח בשמאל. כמו״כ, הר״ה פעווזנער – אין לו מסורת. וס״ל נמי שבנדון הנ״ל גם להצ״צ מניח בשמאל. אלא שהרש״ז גורליק – כתב כאדה״ז, ומ״מ כתב שאם ירצה לצאת ידי הצ״צ ירגילו לכתוב גם בשמאל ויהי׳ לו דין איטר. ואחכ״ז – כתב למעשה לשאול בדעת כק״ש. ורק הרא״ס יודאסין הכריע לגמרי כאדה״ז.

ונמצא, שבאמת אין לנו כאן הכרעה או מנהג ומסורת לפסוק כאדה״ז, ולמעשה רוב הרבנים בנידון הנ״ל לא כתבו להכריע כאדה״ז. ועוד זאת, שגם הצ״צ נסתפק בנדו״ז, ומשו״ה  איכא דסברי (והם מהמיעוט) דאזלינן בתר אדה״ז.

ובהקדם, שבשו״ע גופא לא הכריע בדבר, וכמ״ש בב״ח כז ד״ה ואיטר יד, שבשו״ע כתב ב׳ הסברות ולא הכריע. ולכן כתב הצ״צ ד, ב ד״ה והיכא שעושה, בכותב בימין ושאר מלאכות בשמאל, ש״הרב ב״י בשו״ע וכו׳ (ש)לא הכריע בין סה״ת להסמ״ק א״כ להניח על שמאל כל אדם עדיף שמאחר הדבר בספק, ולכן בכותב בימין ושאר מלאכות בשמאל יש לפסוק כסמ״ק דיניח בשמאל כל אדם – להרב ב״י בשו״ע (ועיין מה שכתבתי לעיל שאין לסמוך על זה לבד)״. וראה גם שם יב, ב ד״ה השטה הד׳ ב.

ולהעיר מהשקו״ט שם בכמה תשובות הנ״ל (במהדו״ק. שם ד, ב ד״ה והיכא שעושה. יב, ב ד״ה השטה הד׳), בלשון הרמ״א והכי נהוג (שהוא ממנהגא, ולא דינא), אם הכוונה שכך נהגו בפועל, או שנראה לו להרמ״א לנהוג כך.

ושם ד, ב, ד״ה והנה, נקט בלשון ״לכאורה יש לתפוס״ אף שנוטה להדעות דאזלינן בתר יד כהה. ושם יב, ג ד״ה ובנידון, ש״סברת סה״ת והרא״ש דבכח תליא מילתא יש לה יסוד יותר״.

ולדינא כתב שם ד, ב ד״ה והיכא שכותב, שבזה ראוי ודאי דיניח תפלין בשתי ידיו. וכ״כ שם יב. ולהעיר שבמהדו״ק שם כתב שאין בידי להכריע נגד פסק הרמ״א.

כן להעיר מסברת המשנ״ב כז בבה״ל ו ד״ה והכי נהוג, להמליץ על מנהגן של ישראל, בכותב בימין ושאר מעשיו עושה בשמאל להניח בשמאל, שאפילו לדעה שמניח בימין, ה”מ אם ביד שכותב בה אין יכול לעשות פעולות האחרות, אבל אם באותו יד יכול ג”כ לעשות פעולות האחרות רק שנקל לו לעשות בהיד השני מקרי שולט בשתי ידיו לכו”ע כיון דבהיד השני אינו יכול לכתוב כלל וכל יד יש לה מעלה בפני עצמה.

וכבר העירו שבשו״ת דברי נחמי׳ שם כבר כתב להצ״צ בצעירותו מדעת אדה״ז בנידון. וסרה הטענה שיתכן שלא הגיעו לידיו דברי זקנו אדה״ז.

לאידך, בכותב בשמאל ורוב מלאכתו בימין, שבזה  נחלקו אדה״ז (בימין) והצ״צ (בשמאל), הנה, הר״א סימפסאן הורה לנכדו, הר״י הכהן ראזענפעלד, כהצ״צ. וכ״כ כ״ק אד״ש אליו, לעשות כהוראת אביו זקנו (נדפס מפיו בס׳ חסיד נאמן ע׳ 47). כמו״כ הרש״ל – אחרי שיצא מאת פני הקודש – הורה להרש״ז גו״א בנוגע לבנו הר״נ לעשות כהצ״צ (ראה התקשרות גל׳ תקנד. תקסו).

(והמסופר בתשורה מונדשיין תשע״ג ע׳ 140 ואילך בשמם – מיירי בהיפך בכותב בימין ורוב מלאכתו בשמאל, שגם הצ״צ נסתפק בדבר. וראה פסקי רש״ז דבורקין ו).

ולהעיר, שבהמענה שבקובץ העו״ב גל׳ א׳לג לא ברירא מילתא, במש״כ ״להורות בפשיטות״ ״כשאר רבני אנ״ש״. ובכלל, נראה דקאי על כללות הענין ולא בנדו״ז בפרט. ולא מסתבר שיש כאן הוראה ישרה בעניננו. וראה שם גל׳ א׳קל בארוכה. וכמ״ש גם באג״ק שם שיש להציע הענין בפרטיות לרבנים בעלי הוראה ביראת שמים והם יורוהו. וראה גם  בס׳ דיני איטר נחמנסון.

 

 

#10767
#12752