האם מותר לאשה להסיר לק מציפורניה בשבת, אם שכחה להסיר מע”ש ויש לה טבילה בליל שבת?

 

מענה:

אף שמעיקר הדין מותר להסיר הלכה של הצפרניים, למעשה נהגו לחשוש שלא להסיר לפני טבילה, כשהצבע מושלם ואינו חוצץ.

כשהצבע פגום – עדיף להסיר ע״י גויה. וכשאי אפשר – תסיר בעצמה, ותשפוך האציטון על צפרניה בכדי שיימס הצבע, ותמתין מעט, ואח״כ תוריד בשטיפה קלה תחת זרם המים.

 

מקורות:

אמנם בנדו״ז גרע טפי, שאי״ז טשטוש דיו בטעות, ונעשה בכוונה תחילה, ויצירה מזו, שהכוונה לצבוע בכדי שייראו ידי׳ באופן זה דוקא, וככוחלת שחייבת משום כותב. וממילא גם משום מוחק. אבל כבר כתבו לחלק דשאני כוחלת שהיא ככותבת ממעברת סרק שהיא כצובעת בכמה אנפי. וראה בארוכה אצלנו במקורות ועיונים להלכה יומית אות תלו, ועיקרי הדברים נשנו שם בקצרה, והרבה דיו נשתייר אצלנו ונמצא תח״י בגליון, בהחילוק בין כתיבה לצביעה. ואעתיק מקצתו כאן לתועלת הקורא:

ויומתק לפ״ז מה שנתקשו בכ״מ, במה שלדעת הרמב״ם (פכ״ג הי״ב. אבל בשו״ע סש״ג סכ״ה ל״מ כן) כוחלת היא בגדר כותב ולא צובע (ראה בי׳ מהרש״ל לסמ״ג מלאכת כותב. נשמ״א כלל כד סק״א. וראה בהגהות הר״י פיק שבת צה, ה, שהוא ע״פ ד׳ הערוך) – שכוחלת שאני מפוקסת ומעברת סרק על פני׳, שבמעברת סרק הכוונה ליפות מראה הפנים, שייראה אדום, שזהו גדר צובע כנ״ל להשוות מראה חדש לחפץ הנצבע (ואף גם כשאינו ליופי, וכבשוחט דמיחייב משום צובע לרב, כיון שכוונתו שיהא לבהמה מראה חדש שנשחטה היום). אבל בכחול, הרי העינים כחולות בלא״ה (שרק בכה״ג כוחלים העין), אלא שרצונה להבליט צבע הכחול שבעין, שזהו כעין גדר כותב, להדגיש הכתב ולא לצבוע את הקלף (אף שיש לחלק בפשיטות). וילע״ע.

ולמשנ״ת, י״ל בדא״פ שז״כ מהרש״ל שם: כוחלת אינו מענין צביעה כלל אלא לתקן העינים שהרי ידוע שהכחול אינו מתואר הצבעים אלא שהוא תיקון ויופי תואר העיניים שעושה ציור כעין כתיבה סביב העיניים. (ולפ״ז, צ״ל בכוונתו ״סביב העיניים״ – בתוך העין גופא. ואי״ז כ״כ מן הדוחק. ואולי יל״פ כפשוטו, שהכחול הוא ״סביב העיניים״ וכנהוג בימינו. ומטרת הכחול לא לצבוע במקומו, כ״א להבליט מה שאצל וסמוך להכחול, והיינו צורת העין. וע״ד הנת׳, והכל הולך לכוונה אחת, והיינו הך).

וראיתי מש״כ כעי״ז בקה״י סי׳ מ. אלא ששם כ׳ באו״א, שאין כוונתה שייראה גופה במראה כחול, שד״ז גנאי הוא לגוף, אלא הוא כעין תכשיט מבחוץ. וצל״ע בדבריו שמל׳ הפסוק (ירמי׳ לא, יד) מוכחא מילתא שמטרת הכחול היא עבור יפוי העין גופא שמתייפה עי״ז. ולדברינו א״ש.

ועוד הוקשה לי בדבריו, שמדבריו נראה שלא ידע ע״ד אופן עשיית מעשה הכחול, והרי מהמפורסמות הן שבזמנם כחלו בתוך העין דוקא (וכפשטות לה״כ (מ״ב ט, ל. יחזקאל כג, מ. ירמי׳ שם), שמה״ט דוקא בכה״ג אינו חוצץ משא״כ מחוץ לעין (נדה סז, א), לפי שאין דרכה לכחול חוץ לעין. אלא שלפעמים נמרח שם בטעות ומקפידה על כך), וכמקובל אצל יוצאי תימן.

ולפום סברא הנ״ל, מובן ג״כ מה שמצינו (משמעות ל׳ הרמב״ם פכ״ג הי״ד. וראה מכת״י הגר״ח ברלין בקובץ ישורון יח ע׳ תקנד) שהרושם בסיקרא ע״ג בהמה למנין מעשר, ה״ז ככותב (אבל בפירש״י בכורות נז, ב: צובע. וכ״כ בפיר״ח חגיגה ח, ב. ועיי״ש בפירש״י ובתוד״ה משום) – שגם בזה אין הכוונה לצבוע את הבהמה, כ״א לרשום מנין העשירי.

(ואוי״ל מילתא בטעמא שהכוחלת דינה ככותבת ובאו״א, והוא ע״פ הידוע שהכחול משמש גם לרפואה וחיטוי ועוד סיבות כיו״ב (שבת עח, א. שם קט, א. שם קנא, ב. ע״ז כח, ב. וראה איכ״ר פ״ב, יט), וממילא אין ענינו צביעה דוקא. ודוחק קצת. ועו״כ לבאר בזה בכמה אנפי. ואכ״מ עוד).

ע״כ העתקת דברינו שם.

והדרינן לנדו״ד, שבנדו״ז שדינו כצובע ליכא איסור מחיקה. ועוד שגם בכוחלת נפסק הדין בשו״ע שג, כג משום כותב ולא צובע. ולא מצאנו בשום דוכתא לחייב במחיקת צבע משום הכשרת מקום לצביעה.

אלא שלא יצא הדבר מפלוגתא. ובפרט בנדו״ז שהצביעה מתקיימת, והכוונה לחזור ולצבוע מחדש, וה״ז מחיקה ע״מ לכתוב, אף שכוונת המחיקה כעת רק בשביל הטבילה ולא בשביל הצביעה שלאחמ״כ. (וראה יוט״ש כהלכתו ג הע׳ כד בשם הגרשז״א). ומכיון שאסרו כמה מגדולי האחרונים גם בטשטוש דיו – כולי האי לא מפשינן פלוגתא להתיר בכגון דא שהוא בחשש איסור תורה (שי״א שצביעת צפרניים חמור מאיפור ואסורה מה״ת, דל״ד לעור אדם, ועשוי להתקיים והכוונה לשנות הצבע ולא רק לייפות צבע העור הקיים כבר. וכ״כ בטל אורות במהדו״ח ע׳ רכט שאשה שצבעה ידי׳ חייבת משום צביעה. ויש מחמירים גם במחיקה כנ׳״ל) כשאפשר בהיתר (אף שיש מקום לחלק דטשטוש דיו חמור טפי, דדמיא למחיקת טשטוש דיו משום הכשרת מקום כתיבה משא״כ כאן שה״ז צביעה). וכ״כ להחמיר למעשה בשולחן שלמה להגרשז״א או״ח שג, טז, ובאהל שרה ד, ד הע׳ י (אף שבשש״כ יד הע׳ פג במהדו״ח כתבו להקל. וראה אהל שרה שם הע׳ יג). וכמה אחרונים הקלו בהדיא – ראה שו״ת בא״מ ח, כה, כו. וכ״מ בשיעורי שבה״ל קצח, יז (ע׳ שכה).

וע״י נכרית – אפשר לסמוך על הדעות שהוא שבד״ש במקום מצוה. שפיכת אציטון – משום גרמא. וכ״כ בשו״ת נצח יוסף א, מח. ואף שיש להנדז שג״ז דרך פעולת המלאכה, עדיף לעשות כן.

 

 

#22459