May I woman make a Siyum on a Mesechta (not for men)?

 

Obviously not Kaddish… But enough to eat meat and say hadran alach, modim anachnu, yehi ratzon?

 

Answer:

Halachically, a woman may make a Siyum upon finishing to learn a Mesechta and this is considered a Simchas Mitzva.

She may recite the standard Hadran.

When the woman makes the Siyum during the Nine Days she may eat meat, as well as her family (and close friends) that participates.

This is all on the theoretical level. Practically this should not be done because any behavior which seeks to achieve equality between men and women is foreign to Torah. This is especially true nowadays where the Reform movement has adopted such practices.

From the Torah perspective, men and women have completely different roles and one must be careful not to blur the lines between the unique roles and responsibilities each one of them have. It can also be considered a breach of tznius.

Nonetheless, if it is done in a private setting rather not in a public forum (like in a Chabad House) there is no objection.

 

מקורות:

אכילת בשר בשמחת סיום מסכת: הרמ”א בהגהתו לשו”ע סי’ תקנ”א סעי’ י: ובסעודת מצוה כגון מילה ופדיון הבן וסיום מסכתא וסעודת אירוסין, אוכלין בשר ושותין יין כל השייכים לסעודה, אבל יש לצמצם שלא להוסיף. ובשבוע שחל תשעה באב בתוכה, אין לאכול בשר ולשתות יין רק מנין מצומצם.

המהרש”ל בים של שלמה בב”ק סוף פרק מרובה: כל סעודה שאדם עושה שלא כדרך מרעות ושמחה, אלא כדי ליתן שבח למקום או לפרסם המצוה, או לפרסם הנס, קרוי סעודת מצוה . . השלמת הספר אין לך מצוה גדולה מזו . . מנהג ישראל הוא לשמוח ולעשות יום טוב בהשלמת המצוה.

הרמ”א ביו”ד הל’ ת”ת סוף סי’ רמ”ו: כשמסיים מסכתא מצוה לשמוח ולעשות סעודה, ונקראת סעודת מצוה.

סיום ע”י קטן: והנה, ראה בשו”ת צפנת פענח ח”ב סי’ י’, שקטנים המסיימים מסכת בערב פסח נחשב “סעודת מצוה” והבכורים המשתתפים בה פטורים מהתענית, (וכן בשו”ת בצל החכמה, חלק ד סי’ ק. ובקובץ מבית לוי -ניסן- עמוד לד).

וראה כאן:

באם קטן עושה סיום מסכת בבית הכנסת לגדולים, האם יוצאים בזה לענין סיום בתשעת הימים? 

סיום ע”י נשים: ומעתה ה״ה – וכש״כ (אף שי״ל איפכא דקטנים עדיפי, שגורם להם קיום ידיעת התורה בגדלותם) לנשים, שפסק אדה”ז בשו”ע או”ח סוף סי’ מ”ז: “נשים מברכות ברכות התורה״. ובלקו”ש חי”ד שיחת עקב ב’ ע’ 37 עפ״ז ש״הוא אצלן ענין של לימוד התורה ולא רק הכשר למצות שלהן”. וכ״ה בכ״מ. ובפרט כשלומדים הלכות הצריכות לדידהו. וע״פ שו״ת מהרי״ל החדשות מה. ודלא כשו״ת מנחת דוד ה, צט.

וראה בשיחת קודש דש”פ אמור, ערב ל”ג בעומר ה’תש”נ -ע”ד חיוב נשי ישראל בחינוך ובלימוד התורה- מודפס בספר השיחות תש”נ ח”ב ע’ 455, ובסעי’ ד: אשה שלומדת ענין בתורה גם בהלכות שאין צריכות לה – “יש לה שכר”, ומברכת ברכת התורה גם על לימוד הלכות שאין צריכות לה . . מצינו בדברי ימי ישראל שכו”כ נשים צדקניות היו בקיאות ולמדניות גדולות בתושבע”פ… ועוד ועיקר שבדורות האחרונים ניתוסף גם בנוגע לכל נשי ובנות ישראל, (ובהערה 32 שם: לא רק יחידי סגולה) . . ומזה מובן גם בנוגע ללימוד תושבע”פ . . לא זו בלבד שמותר ללמוד תושבע”פ, אלא יתירה מזה, ע”פ טעם הלכה זו עצמה – צריך ללמדן תושבע”פ, לא רק לימוד הלכות פסוקות בלי טעמיהן, אלא גם לימוד טעמי ההלכות, ועד לשקו”ט שבתורה שמטבע האדם איש או אשה שחפץ ומתענג יותר בלימוד זה שעי”ז תהי’ אצלן התפתחות החושים והכשרונות (ערמומית) ברוח תורתנו הקדושה. ומפורש בנוגע לסיומים בתשעת הימים, בשיחת ער״ח מנ״א תשל״ה.

בנוגע לשויון זכויות – ראה תורת מנחם תשמ”ב חלק ג עמוד 1660. ותשמ”ה חלק א עמוד 127. וראה הנסמן בשליחות כהלכתה במקומו. ובכ״מ בחומר ענין של חיקוי הריפורמים, שנצטוינו בדוקא להוציא מלבם וכו׳ ראה שו״ת דעת כהן יו”ד קצד. פסקים וכתבים הרצוג א, יד. מלמד להועיל א, ו. שו”ת שרידי אש ב, פ. שם ג, קיא.

וראה כאן.

 

 

#9893