« go back

Shlichus Without a Minyan

 

Question:

I have a son who went on shlichus recently to a place where he does not have yet a minyan. He is very lonely on Shabbos and he’s asking me to come for Shabbos. I would love to go to him but are reluctant to go to a place without a minyan. What is the right thing for me to do? Also, he tries to go away for Shabbos as much as he can, but it’s very hard for him logistically to shlep with family to go often, what is the right thing for him to do?

 

Answer:

Your son need not move away every Shabbos if it involves a great tircha. You may come for Shabbos in the case where your presence is deemed a great need, or if it is considered a mitzvah. Certainly, if you assist with shlichus activities over Shabbos there you may attend for Shabbos. In such a case, it is not only permissible but also commendable.

It should be noted that generally speaking the issues are the same for a weekday or Shabbos, although there is some room to argue that is a greater need on Shabbos and certainly on Yom Tov to Daven with a minyan.

 

Sources:

לנסוע ממקום שמתפללים בציבור – שו״ע אדה״ז צ, יז. (ובמוסגר שם אפילו קודם שהגיע זמן תפלה. וראה א״א מבוטשאטש צ, ה) וראה ערוה״ש שם כ במה שאין נזהרים בזה.

ובמקום הפסד ממון – ראה שו״ת יד אליהו ו. באה״ט צ, יב. משנ״ב שם כט. וביד אליהו שם: מעשים בכ״י שהולכים אפילו לטייל כמה פרסאות ומבטל מלהתפלל במנין כל ימי משך עיכוב בדרך בדרך ואין פוצה בזה לאסור. וראה שו״ת שבט הקהתי ד, מד.

ולהעיר ממש״כ בשו״ת אג״מ או״ח ב, כז, ד״ה עכ״פ כיון, במה שהקלו ביותר משיעור מיל, שא״צ לטרוח טובא עבור תפלה בצבור, יעו״ש. וראה גם שם ד, סוסי׳ סח.

ובמק״א, בקונט׳ רגע של הלכה לפרשת בא (עודנו בכתובים ולא נשלם. ומצו״ב הקטע הנוגע לכאן) הארכנו בעיקר החיוב דתפלה בציבור וגדר המצוה, ודעות הפוסקים בזה. ומשם תדרשנו.

ובנוסע לצורך מצוה או רפואה וכו׳ – ראה הליכות שלמה תפלה ה, ד. (ובהערת הגרז״נ שליט״א – שם ע׳ עב, שגם בל״ז ה״ז רק ממדת חסידות) שו״ת שבה״ל ו, כא, ג. אהלך באמתך א, כח. וראה שע״ת רפו, ה, לענין מוהל שרבים ממתינים עליו ואיכא טירחא דצבורא. ולענין משגיח כשרות – שו״ת מגדלות מרקחים יו״ד כז. וכן ההוראה למעשה בכמעט כל ועדי הכשרות למיניהם ע״פ הוראת גדולי המורים. ולמרות משה״ק בשו״ת דברי שלום קרויז א יו״ד סח שאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך – הרי כמה חילוקים שונים בד״ז. ולהעיר מלקו״ש ח״ט ע׳ 278 ואג״ק חי״א ע׳ רנה (בנוגע להפכו, לעבור לפני התיבה במקום צירוף מחלל שבת למנין, בכדי שלא יתבטל התמיד). ולמעשה, כנ״ל כבר נתפשטה ההוראה כן במשגיחי כשרות. וידוע שכן הורו גדולים וטובים, ובכל הדורות, בכמה מקרים כעי״ז. וכן היתה ההוראה לשלוחים, כידוע ומפורסם. וראה אג״ק חי״ט ע׳ רצא. שם ע׳ ערב (והנדון שם היה, אף שלא נתפרש, שלא הי׳ באפשרותו להתפלל שחרית בציבור).

וילה״ע מסתימת הפוסקים בשו״ע או״ח נה, כא-ב. אדה״ז שם כג ואילך.

תפלה בצבור בשויו״ט – ראה חוברת הנ״ל.

 

 

#6675


Add Comment

Your Email address will not be published