האם יותר נכון, ע״פ דקדוק, לומר בנוסח ההגדה מצה זוֹ או זוּ? וכן הרי את מקודשת לי בטבעת זוֹ או זוּ
בחולם.
מקורות:
ראה ר״ד ליל א׳ דחגה״פ תשכ״ז (ונדפס בשיחות קודש ובהמלך במסיבו במקומו. ובתורת מנחם במקומו – נדפס בקיצור ללא הפרטים) שאף שבסידור נדפס מצה זו במלאופם, בהגדה – היינו הגש״פ עם לקו״ט – נדפס בחולם, מחמת שצולמה מסידור תורה אור להרא״ד לאוואט שדייק בנקודות. וראה גם ר״ד ליל ב׳ דחגה״פ תש״ל. ובתורת מנחם רשמו שם שהניקוד בהגש״פ היא טה״ד. ולכאורה הכוונה להיפך ממש.
והנה כמעט בכל דפוסי הסידור הוא בחולם. וכבר כ״כ בסידור רש״ס – ראה שם במהדורת סץ א ע׳ כט שצ״ל בחולם. (וכ״ה בכ״מ בספרו. ומש״כ בקובץ העו״ב גל׳ תתעח ע׳ 78 בהערה – מרפסין איגרא).
וכן גם בנוסח הרי את מקודשת לי בטבעת זו, שבסידור עם דא״ח ותורה אור תיבת זו היא בחולם. (ובמהדורות ראשונות של סידור אדה״ז אין ניקוד שם. ולאידך, בכמה מהדורות מנוקד במלאופום).
ובתנ״ך מצינו במ״ב ו, יט, זֹה העיר. וכן בקהלת ב, כד, גם זֹה ראיתי. ובהושע ז, טז, זֹו לעגם. ובתהלים קלב, יב, ועדתי זֹו אלמדם.
ולהעיר שבכת״י בחז״ל שיש בהם ניקוד – מנוקד בכ״מ בחולם. וכן מקובל אצל הספרדים והתימנים.
ואף שמצינו גם תיבת זו במלאופם, כגון בשירת הים בפ׳ בשלח, עם זוּ גאלת, וכן עם זוּ קנית, ובכ״מ – ה״ז מתפרש שם בלשון עם אשר גאלת וכדומה. וראה רד״ק ישעי׳ מב, כד. ובנדו״ד ל״ש לומר מצה אשר שאנו אוכלים, שהוא כפל לשון.
ועוד להעיר שמצה לשון נקבה, וכן טבעת לשון נקבה. ובניקוד מלאופם – ה״ז משמש גם ללשון זכר, וכמובא בכ״מ.
אבל להעיר מהושע שם. וראה ס׳ השרשים לרד״ק ערך זה. מכלול מהדורת שלמה אומן ע׳ תשס ואילך. אמנם ראה לוח ארש, מהדורת אוצרנו ע׳ קעב. חשק שלמה שרשים מכון שלמה אומן ע׳ 182.
ובלא״ה, בכ״מ שכל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו.
וראה בשם הגרשז״א קובץ מבקשי תורה גל׳ כו. דרכי הוראה חו׳ יד. שו״ע המקוצר אה״ע רו הע׳ שנג.
#49765
