Hefsek During Megillah Reading

 

Question:

Is there room to permit the inclusion of the phrase ״חרבונה זכור לטוב״ within the reading of the megillah?

I have seen some explain that this declaration was made upon reaching the verse mentioning Charvonah during the reading of the megillah.

It would seem that a brief verbal interjection of this nature would not constitute a hefsek invalidating the reading. Seemingly, not every interruption or reaction during the reading rises to the level of a prohibited hefsek.

If this is permissible, would the same apply equally to a private reading (for oneself or one’s family) as to a public congregational reading?

 

Answer:

You should not do so.

 

Sources:

רוב המפרשים פירשו שהכוונה לומר כן רק אחר המגילה. וכ״ה בפסקי תוס׳ מגילה א, יט. וכ״מ באשכול חנוכה ופורים ט. וכ״ה בשבה״ל ר. המנהיג מגילה יח. רא״ש מגילה א, ח. תוס׳ הרא״ש פי׳ ר״י אלמדארי ומאירי מגילה ז, ב. ר״ן שם ד, ב בדפי הרי״ף. תניא רבתי ענין מגילה. רי״ו תולדות אדם נ״י ח״ג. אבודרהם סדר תפלת פורים. מרדכי מגילה תתד. הגמי״י מגילה א,ז. וכ״כ בקה״ע לירושלמי ג, ז. ובכ״מ הגי׳ במדרש כד הוה מטי ל״ארור המן״ והובא בעלי תמר לירושלמי שם. וא״כ לא מיירי בעת הקריאה. וכ״ה כבר במסכת סופרים יד, ו. והובא בשירי קרבן לירושלמי שם.

וכן מנהג ישראל, וכפי שנדפס בסידורים. וכ״ה כבר בסידור הרס״ג. סידור רבינו שלמה בן נתןו. אין לשנות ממנהגן של ישראל (זולת במקום שנהגו בכך. וראה עטרת אבות סויסה ע׳ רטו. וג״ז בלחש).

ולהעיר מחמדת ארי׳ תרצ, ג, שאפשר דהיינו בתוך הסעודה דוקא.

והנה, ביפה מראה לירושלמי מגילה ג,ז פי׳ בנוגע לארור המן דהיינו כשקוראים שמו במגילה. ומשמע דאקריאה קאי ולא בלימוד. וכ״מ ביפה תואר לב״ר וירא מט, א, שם שהוא בשעת הקריאה. וכן במתנות כהונה שם. וכ״מ במג״א דלקמן שציין למדרש. (אבל ראה מוה״ש שפי׳ באו״א). וראה אגדת אליהו לירושלמי שם, שגם לדברי יפה תואר היינו רק השומעים. ושם שעכשיו נוהגין לומר לאחרי הקריאה. וגם בפי׳ מהרז״ו לב״ר שם הביא שבמס׳ סופרים אינו כן . וכבר העיר עליו ביפה ללב בתרצ, ו ממס׳ סופרים. והביא כמה ראיות שאסור להפסיק גם בלימוד. אלא שסותר עצמו ממש״כ אח״כ שלא הי׳ בקריאה שיוצאים בה.

והנה מה שאמרו כד הוו מטי להאי פסוקא, מתפרש היטב דהיינו בלימודה ולא בקריאה. וכן מדוייק בב״ר שם שלא נזכר שם הלשון בפורים (כמו בארור המן. ובארור המן – נמי הלשון בפורים מורה שאינו בקריאתה, אלא בפורים בכללותו). ותו, שהרי ענין נבוכדנאצר בודאי אינו מענינו של יום. ולכו״ע אסור להפסיק. וכפס״ד השו״ע תרצ, יג שלא להפסיק בענינים אחרים. וראה משנ״ב שם מז. ושאני אמירת שר״י שי״ל שהוא ענינו של יום. וכ״כ לפרששפתי חכמים מגילה ז, ב לתוד״ה אמר ר׳ יונתן. לקוטי יהודה אסתר ב, ו.

אבל בקה״ע נראה שבנבוכנאצר אומר בעת הקריאה. וצ״ב. ואפשר דס״ל שאמירת שחיק עצמות ג״ז בכלל דורשה.

וגם באמירת שר״י וארור המן – לא פלטינן מפלוגתא, שאף שבלבוש תרצ ,יז והובא במג״א כא, שמותר. וכ״ה בהגהות מנהגים פורים נה. מנהגי מהרא״ק פב, ח. אבל ראה שנות חיים לב, טז. חכמת שלמה תרצ. נימוקי או״ח תרצ, ב. (ועיי״ש,במנהג אבותיו). ובכה״ח תרצ, קיא חזו״ע פורים ע׳ צג. ובשעה״צ נז לא ברירא לי׳ אם מותר. וראה שו״ת אג״מ או״ח א, קצב, שגם דורשה אינו לכתחילה. וכ״מ ברא״ש מגילה ב, א שהוא רק לחד שינויא, והובא בב״י תרצ ד״ה הי׳. אלא דאינו מוכרח, שי״ל שבתי׳ קמא מיירי במפסיק ודורש ומפליג לענינים אחרים ולכן הוא רק בדיעבד. וראה משנ״ב בשעה״צ מג.

ויל״ע שבאמת גם בארור המן וברוך מרדכי, ברכת הצדיק וקללת הרשע הוא מדיני זכר צדיק לברכה ושר״י, וענין בפ״ע הוא. ומאי שיאטי׳ לדרשה בענינו של יום שמפרסם הנס כבשעה״צ שם. ולא שמענו דיאמרו כך בקריה״ת כשמזכיר צדיק ורשע.

והאריכו בשו״ת משנה שכיר או״ח רכח. דברי ישראל או״ח ריט.

 

 

#46685