הדליקו נרות בבית והלכו לאכול אצל ההורים. אחר הסעודה רצו להישאר אצל ההורים, ונבהלו מברכה לבטלה של הנרות בבית. האם חייבים לחזור?

 

חייבים לחזור לביתם, לפחות אחד מהם.

 

מקורות:

באמת, נפק״מ גם ביו״ט אם כשחזר לביתו נכבו כבר אם חייב כעת להדליק שוב.

והנה, כבר כתבו בכ״מ שאא״פ לדמות כל דבר לריטב״א חולין קו, א בענין נט״י כשנמלך שלא לאכול (אף שמצינו שכמה אחרונים כתבו לדמות בכו״כ דברים), שדברי הריטב״א קאי רק לענין נט״י שהמצוה היא בנטילה. וממילא לא נהירא להתיר בנדו״ד, שהרי המצוה להדליק במקום שמשתמש ולא בשאר מקום.

וראיתי בתורת היולדת ד בתחילתו, ובהערות לשם, שעלה על דעתו שאפשר שיש לדמות לריטב״א כשאחזוה צירים ועזבה ביתה. וכ״כ בנדו״ד בשו״ת משיב נבונים ב, כ. וראה גם נשמת שבת הרפנס שצה, א. אדני שלמה מגנוז רסג, קמח. גם בחוט שני ד ע׳ עב כתב שא״צ לחזור לביתו, שהמצוה רק בשעת ההדלקה. וצ״ע מנ״ל.

אפס, שי״ל שכל שמדליק במקום שאפשר להשתמש ה״ז גופא המצוה. וכסברא זו כ״כ בזית רענן לשתילי זיתים רסג, טו.

אבל מלשון כל הפוסקים – מג״א רסג, יז. אדה״ז שם יג. ועוד – במדליק מבעו״י במקום חשוך קצת והשתמש באותו מקום שום דבר ל״ה לבטלה, משמע שאינו כן, שא״כ מדוע הצריכו שישתמש בפועל. (וראה מש״כ לבאר עפ״ז בשו״ת מעט דבש (בן יצחק) מט, בעובדא דבתו של רחב״ד. ודבריו שם תמוהים ביותר).

וכן מוכח מגוף הדין, שבמדליק בבית ואוכל בחצר ואינו דולקות עד הלילה שאז נהנה בחזרתו לביתו – בירך לבטלה. ודוחק לומר שאם כוונתו מעיקרא היתה לחזור לביתו ל״ה לבטלה, שסתימת הדברים שלא יצא לא מחמת שרצה לאכול בחצר אלא מחמת שאכל בחצר. גם משמעות המשנ״ב רסג, לט שתחילה רצה לאכול בביתו ונמלך מחמת הזבובים. ויל״ד.

ואה״נ להדעות שמותר להדליק בבית ולאכול בחצר – ראה הגמי״י שבת ה, כ – ש״ד, אם מחמת דס״ל שא״צ הנאה כלל (וכ״ד שו״ת בית הלוי א, יא, ובמפתחות לשם, עפ״ד דברי התוס׳ שבת כה, א ד״ה הדלקת בדעת אביי, שלדינא – גם לרבא – עיקר חיוב ההדלקה משום כבוד, ומשו״ה יוצא גם בסועד במק״א, ולכן סומא מברך דלא גרע ממדליק בעטרן. אבל במג״א רסג, ט שסומא מברך משום שנהנה בראיית אחרים – מוכח שאינו. ובשו״ת בה״ל אכן דחה לדברי מג״א. וכן מוכח שלא כדבריו מהא דקייל״ן שצריך שידלקו עד הלילה. וראה שו״ת אז״נ ה, ג שדברי שו״ת בה״ל נגד דעת הפוסקים. ולפלא שבשו״ת משיב נבונים שם כתב סברא בנדו״דלהקל ע״פ שו״ת בה״ל. ויש לקיים דברי בה״ל במקצת, שהעיקר משום כבוד, אבל כשאינו נהנה מהנרות ליכא כבוד, כיון שהוא נר של בטלה ללא תועלת), או מחמת דס״ל שהנאה לרגע סגי (ראה שלה״ג יא, ב).

אבל לדינא אינו כן, שכל שהדליק בבית ואכל בחצר הו״ל ברכה לבטלה. ומאי שנא נדו״ד.

אבל ראה אדה״ז רסג, יד, שבמונח שעה מועטת במקום החייב ל״ה ברכה לבטלה (אף שעיקר המצוה לא ההדלקה אלא ההנאה – ראה שם יא ובקו״א ג). ולפ״ז צ״ל דשאני מי שהדליק נרות קטנים ואכל בחצר, שמעיקרא לא שייך להשתמש בהם, כיון שאינם דולקים עד הלילה. ורק בכה״ג צריך שתהא הנאה בפועל. אבל כשהדליק נרות ארוכים והיו מונחים במקום שמשתמשים בו שעה מועטת לית כאן ברכה לבטלה.

ועצ״ב, שכיון שעיקר המצוה ההנאה לאורה, מאי אהני לן מה שמונח בשעה מועטת במקום שמשתמשים בו. ומאי שנא מכבו הנרות, שבפשטות ברכתה לבטלה – ראה ברכת הבית מה בשע״ב ל. וראה אצלנו 12801.

ומוכרח לומר בכוונת רבינו, שאכן נהנה שם לשעה מועטת מהאור. וע״ד מה שנוהגים שמשימה ידה כנגד הנרות שתהא הברכה עובר לעשייתה (שו״ע שם רסג, ה), שההנאה היא באותה שעה שמסירה ידי׳. ולאידך, כשהניח מתחילה במקום שאין משתמשים שם, ואח״כ הניח במקום שמשתמשים ל״כ אדה״ז הטעם שלא יצא משום שהדלקה עושה מצוה, שז״א לפי שהעיקר הוא ההנאה אח״כ, והחסרון רק מה שאינו ניכר הוא לכבוד שבת. ובשו״ת משיב נבונים שם העמיס בדעת אדה״ז דברים שלא כדת. ואינו מובן לדידי.

זאת ועוד, בנדו״ד גרע מצד אחר, שכשיש נר חשמל ההיתר היא מחמת תוספת אורה במקום אכילה. ולזה צ״ל שיאכלו בפועל שם ולא איכפת לן מה שהיה בדעתם לאכול.

ול״ד לדברי הפמ״ג רסג בא״א ט בסומא המדליקה ואח״כ מברכות אחרות, וכן עד״ז בשו״ת פנים מאירות א, סא הביאו בבאה״ט רסג, ט, להדליק בביהכ״נ לפני השמש – דהתם איפכא הוא, שהדליקו לפני שהדליקו אחרות, ולדידהו ליכא חששא דתוספת אורה. והשקו״ט רק על האחרות המדליקות באופן שיש רק תוספת אורה. וגם בשו״ע אדה״ז – דס״ל בהיתר סומא מחמת שאחרים הנהנים, ובפמ״ג לא נקט כך. ואכ״מ – העמיד הדבר שם יב, כשהדליקו אחרות תחילה. ומשמע שאם מדלקת תחילה מעיקרא ל״ק. וראה הליכות השבת גורדון רסג בביאורי השולחן ל ולא שנדחק מאד בפי׳ דברי הפמ״ג. ואכן בתורת חיים סופר רסג, יז, כתב לחלוק על הפמ״ג.

ובהבנת דעת אדה״ז במאי דמהני בהדלקה שעה מועטת (וכן גם במש״כ להדליק נר אחר. ובפשטות שלא יכשל) האריכו גדולים טובים – ראה קובץ יגדי״ת כולל צ״צ ירושלים תשל״ז חו׳ א ע׳ 51. שש״כ מג הע׳ קצז בשם הגרשז״א. שו״ת זרע יעקב ע׳ רפב. מנחת ראובן מנוחין ה, רסג, הע׳ מ – ע׳ שז. מאורות נתן חשמל בשבת ה, ו. קובץ אור ישראל מאנסי סז ע׳ שמ ואילך (ולפנ״ז – בקובץ אור הכולל סקאליע כב ע׳ שמ ואילך). ובתגובות בקובץ סד ע׳ שס. מכלל יופי ביופי השולחן מג. מכון לשבתך ראזנעברג רסג בפירושים למג״א שם כג. הליכות השבת שם בביאורי השולחן, קצו. וראה שם בדבר הלכה קצד. ובקובץ הלכות קמניצקי שבת א ז בהע׳ קיט (וראה שם הע׳ קו) ר״ל בדעת אדה״ז דסגי שמדליק ע״מ ליהנות אף כשאינו נהנה בפועל. וצע״ג. והנפלענ״ד כתבנו.

ויש להסתפק איפכא בהדליק בביתו וחשב לאכול בחצר ונמלך לאכול בביתו אם מתקן הברכה.

ובשו״ע אדה״ז שם, שאם הדליק במקום שאין משתמשים בו בשבת ונטל הנר והניחו במקום שמשתמשים לא יצא וברכתו לבטלה, כיון שאינו ניכר שהודלק לכבוד השבת. ויש לחלק. (וראה מה שנסתפק בענין אחר בגדולות אלישע רסג, לא. ודלא כפי שהביאו מלקטים משמו לקשר לשקו״ט דידן).

שו״ר אריכות מזה בקובץ שערי ציון כולל אמרי יושר חו׳ ה ע׳ עו ואילך. וראה קובץ היכל הנר ע׳ שמב ואילך. ושלח לי ידידנו הגר״י וקסשטוק שליט״א שהאריך גם הוא מזה בבירורי סוגיות שלו סי׳ רסג.

 

#43377