A Goy was asked to turn on the crockpot with warm Cholent on Shabbos, May it be eaten?

 

Question:

A crock pot containing cholent was somehow turned off on Friday night in a Chabad House, and a yid asked the goy to turn it back on. Although several hours had already passed since it turned off, the pot was still warm.

Was it permitted to ask the goy to do it (perhaps it is considered a צורך מצוה).

If not, was it permitted to serve the cholent by the kiddush the next day?

 

Answer:

No to both questions.

See also here: 

We forgot to plug in the crock pot of cholent before Shabbos…

 

Sources:

הנה, אם לא הועילו מעשיו שהי׳ עדיין חם מותר ליהנות – רמ״א רנג, ה. אדה״ז שם כה.

ופשוט, שכ״ה גם אם אוכלו למחר, שכבר עבר זמן רב שאי״ז בגדר הנאה ממש, אף שעד אז הי׳ מתקרר (ראה משה״ק כעי״ז בשלחן שלמה רנג, ז לגבי ההיתר במור״ל). וה״ט לפי שיכול לאוכלו אז כשהי׳ עומד בחמימותו וממילא אינה בגדר הנאה, ובסגנון אחר שאיסור הנאה הוא רק כששינה החפצא בשעת מעשה. וכן מוכח מסתימת כל הפוסקים. וכ״ה בפשטות בדברי הפמ״ג במ״ז י. וראה גם חזו״א לז, כז ד״ה החזיר. וצע״ק ממאמ״ר רנז, ב, בדין הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל בשבת כשהי׳ עומד בחמימותו, שאילו לא הי׳ מטמינו הי׳ מצטנן ואהני לי׳ מעשיו. וחולק על המג״א שם ו. ואדה״ז שם השמיט דברי המג״א. ועמד בזה בתהל״ד שם ג. (אמנם, שם מיירי במעשה שבת דישראל. ואכ״מ).

ופשטות הרמ״א ואדה״ז ועוד, דקאי גם בציוה ישראל להדיא לגוי. וכ״כ להדיא בשלחן עצי שטים א, יח הביאו במשנ״ב צז. וכ״כ משנ״ב בבבה״ל רסי׳ רנג ד״ה אם החזירם.

אמנם, עדיין צ״ע להתיר מחמת שלא הועילו מעשיו בנדו״ד שהגוי עשה מלאכה דאורייתא דהבערה, וציווה עליו לעשות ולא עשה מעצמו. ומפורש הוא לאיסור במנוה״ט קני המנורה מז. וכ״מ לאיסור בפמ״ג בא״א לט. וראה גם תורת חיים סופר שם ס.

ולכאו׳ יש להעיר גם מדין תוספת הנאה, שבכמה פוסקים כתבו להתיר בדיעבד אפילו בציוה ישראל לגוי להדליק נר נוסף או להוסיף עצים – ראה בתוס״ש רעו, יב. פמ״ג בא״א שם ז. משנ״ב שם כ. לב. לד. שו״ת רב פעלים ב או״ח מג ד״ה עוד יש לי.

אבל בשו״ע אדה״ז רעו, יג, כשהוסיף הנכרי עצים בשבילו, שאין הוספה זו אוסרתו להתחמם שם כיון שהיה יכול להתחמם שם קצת אף בלא הוספה זו, מדייק בלשונו שם שהוסיף הנכרי מדעת עצמו. וכ״ה שם ח במוסגר, שבהדליק עוד נר מעצמו מותר ליהנות ממנו. והרי בכלה נר הראשון דמיא ממש לנדו״ד. ומפורש הוא בב״ח שם רעו בטעם ההיתר: כיון שמעצמו עשה עכו”ם כך ולא ציוהו ישראל וגם לא היה צריך למלאכתו שעשה בשביל ישראל כיון שמתחלה היה יכול קצת ליהנות מן הנר ומן האש אין שם איסור. וכ״כ בדעת הב״ח בא״ר רעו, יא. וכן החמירו בשו״ת חסל״א אלקלעי או״ח כח. דברי שמואל ארדיטי או״ח ח (כו, ג).

וראיתי דיוק נפלא בשו״ע אדה״ז שיח, ט בההיתר בבישול אחר בישול בלח כשלא נצטנן לגמרי וראוי לאכול מחמת חמימותו, שציין במ״מ עה״ג לרמ״א סוסי׳ רנג. ומוכח שפי׳ שההיתר ברמ״א הוא רק מחמת שאי״ב איסור בישול דאורייתא.

אבל קצת ראי׳ להיפך בשו״ע אדה״ז רנט, ח, להתיר בדיעבד בסותם התנור ע״י נכרי, מאחר שאף אם לא היה סותם התנור הי׳ התבשיל ג”כ מתבשל כל צרכו, ונמצא שאינו נהנה כ״כ מן האיסור. ובפשטות, ה״ז גם כשציווהו להדיא, וקאי באיסור דאורייתא דממהר בישולו. וי״ל.

[ולכאו׳ יש ראי׳ לד״ז מדברי הרשב׳א שהביאו ב״י סוסי׳ רנג, והביאו מג״א שם לז, שבציוה לגוי להבעיר אש אף גם אחרי שנצטנן, אף שלא הועילו מעשיו. וכן העיר בשו״ת מהרש״ג ב, קמה ד״ה עוד יש ללמוד. ואפילו בחזרה ע״י גוי, מוכח ממג״א רנג, יג, שההיתר במה שהי׳ ראוי לאכול הוא רק בעשה מעצמו ולא בציוהו ישראל – ראה שם יב. וכ״כ הפמ״ג בא״א יב ע״פ הלבוש. (ולהעיר שבמג״א גופא כתב לדמות לדין תוספת הנאה בהי׳ נר דולק. וג״ז יסוד לדעת אדה״ז רעו שם. אלא שבמג״א גופא רעו, ז משמע להתיר בתוספת הנאה בציוה גוי, כמ״ש הפמ״ג רעו בא״א ז. והני מילי סתראי נינהו. וראה שו״ת תשורת שי תנינא קנב בדעת מג״א להתיר גם בראוי לאכול בציוה גוי ודלא כפמ״ג בשם הלבוש. ולאידך בשו״ת משנה שכיר א, סב, ג דחה דבריו וס״ל בדעת מג״א להחמיר  בציוה לגוי,  וכן בציוה עליו להדליק נר נוסף. ושו״מ אריכות בכ״ז בהלכה ברורה רעו בבירור הלכה מ). ואף אם נאמר להקל בנוגע לחזרה כמשמעות אדה״ז ועוד – קשה להקל בדאורייתא. ואולי יש לחלק, דשאני דין האוכל אחרי שנצטנן לפי שבשעת מעשה הועיל לו וכבר נאסר. וראה שו״ת מנח״ש ב, טו, ב, שרצה לחלק בין הדלקת נר נוסף להדלקת אש ודחה].

ומש״כ מהרי״ל הובא במג״א רנג, לח, דמשמע  מיני׳ להתיר גם בדאורייתא – ראה מנוה״ט ותורת חיים שם.

וראה באריכות בקובץ זרע יעקב ו ס״ע פג ואילך. ושקו״ט מזה גם בטעמי השולחן רנג, כה אות ג ואילך.

והנה, אם עשה הגוי מעצמו מפורש בראשונים להתיר לאוכלו – ראה הגהות מרדכי שבת עט, בהביאו ב״י רנג. והביא גם הגמ״י שבת ג, ב. סמ״ג לאוין סה. סמ״ק רפב. התרומה רלא. או״ז הלכות ע״ש ח בסופו, הובא בד״מ רנג, ו, הביאם במג״א שם לח. ומפורש בדבריהם דקאי גם כשהדליק הגוי דעבר אדאורייתא. (ושקו״ט גם בראוי לאכול צונן ועבר אבישול כיון שנצטנן לגמרי. וראה גם שו״ת הרמ״א קב).

ומשמע גם בדבריהם שמותר לאכול אפילו בעודו חם. וכ״מ בשו״ע אדה״ז כה. וראה מחה״ש עו״ש ד. לט. אבל בא״ר שם לז ותוס״ש נו, ומשנ״ב צ כתבו להתיר רק אחרי שנצטנן. וראה שו״ת אמרי יושר א, קכט. ונראה שפירשו כך באו״ז. אבל נראה דקאי רק באופן שהי׳ צונן תחילה והועילו מעשיו, שלא הי׳ ראוי לכתחילה לאכול. וראה מג״א שם לט, והביאו במשנ״ב צח. (אבל דבריו הם מהאגודה דקאי בדרבנן).

וראה במחה״ש שם לח, שהאו״ז אינו סותר לרשב״א שאסור בהבעיר הגוי, שבאו״ז קאי בעשה גוי מעצמו. וגם פשוט שהמג״א לא יסתור עצמו בסקל״ח ממש״כ ממש לפנ״ז בסקל״ז. ולחנם עשה פלוגתא בין או״ז לרשב״א בהליכות עולם לבעל יבי״א ד, לא.

ומש״כ אדה״ז שם לאסור אפילו בעשה גוי מעצמו לאוכלו אפי׳ לאחר שנצטנן כשראה ושתק – שאני כשראה שיכול למחות (ולדעת אדה״ז בכה״ג שבעל התבשיל ראה או ידע אסור לכל אדם). וכ״כ לחלק בבני ציון כא. וכן מפורש בסו״ד אדה״ז שם לחלק בהכי. וראה תהל״ד כ בסופו שנשאר בצ״ע בדעת אדה״ז.

 

 

#32830