Is a Minyan needed for the Chazan to Motzei the Kahal with Hashem Elokeichem Emes?

 

I daven in a small minyan where time is a concern. Today the 10th guy went to the restroom by shema.

Question:

Can the chazan be motzei the kahal with Hashem Elokeichem Emes if there are 9 in the room.. And then wait by goal Yisroel for the 10th to return and then begin shemone esrei?

Or does the chazan need to wait for the 10th to return by Hashem Elokeichem Emes to be motzei the kahal.

 

Answer:

No need to wait for the tenth for Hashem Elokeichem Emes. Ideally, however, Shema should also be recited with a minyan.

See references here:

At which point must the Chazzan wait for at least six to be with the Minyan before continuing?

 

Sources:

נראה פשוט שאי״ז בגדר שמוציאם (למרות שמצינו לפעמים בזה הל׳ שוכ״ע – ראה אבודרהם בשם ארחות חיים מהר״י אבוהב סא. לבוש שם ד. לחם חמודות ברכות ב, לג. עוד), אלא דסגי בשמיעת התיבות. וגם באינו בקי להוציאם מהני (ראה עד״ז שו״ת אז״נ ח, מא, ג גם בחזרת הש״צ). וראה מאיר עוז סא, ג, ד, בשם הגרח״ק.

והאריך בזה בשערי זבולון שוב עניני ש״צ יב, ד. ובאריכות. גדולה בשו״ת שערי ציון בוארון ב, א, לד.  וכדמוכח גם מזה דמהני גם כשאוחז באמצע ק״ש (כמפורש בסדה״י כוונת ק״ש, הובא בשע״ת סא, ב. וראה שם משלמי ציבור ומאמ״ר ועוד. ומפורש שם שאינו הפסק מחמת שאינו כקורא בעצמו אלא יוצא יד״ח מה שמוטל עליו להשלים. אלא שעיקר רצונו שם מדין הפסק. ובסדה״י שם רק בעומד באמצע ק״ש. וכ״מ בכ״מ. וכ״ה באג״ק יט ע׳ תנ. ובשינויים (ראה הגהות בכתי״ק תשורה ברוק אלול תש״ע) בס׳ המנהגים ע׳ 11. וראה שו״ת משנ״ה ד, יא. אבל בדרכי חיים צימעטבוים במנהגי הדברי חיים חלק המנהגים כב – גם כשלא עמד בק״ש. אלא שיתכן שרצה לשמוע אבל לא השלים התיבות עי״ז, ראה עד״ז שלחן הטהור סא, ב. וצ״ע במש״כ בזר זהב שם ב, דהו״ל הפסק בק״ש (ולשיטתי׳ אזיל ששוכ״ע הוא בגדר הפסק – שם קד בזר זהב ג.) ולאידך כתב שם שמשלים לו רמ״ח באמצע ק״ש. וראה אג״ק יט ע׳ תנ. ובכל אופן, כ״ז דלא כבא״ח ש״א וארא א וכה״ח סא, טז שצ״ל על הסדר. וכדבריהם מוכח ביסוש״ה שער המזרח ד. ואולי כוונתו שכשאומר בכוונה קשה לשתוק באמצע ולכוון. ולהעיר ממט״מ פח שבלילה השלימו באמירת פסוקים בברוך ה׳ לעולם, והוא הרבה אחרי ק״ש. וראה פמ״ג סא בא״א ג. וגם בעצם אפשר גם באמירת קל מלך נאמן בתחילת ק״ש. וגם לפי הקבלה משמע דש״ד הכי בתיבות הנ״ל, זולת מחמת הפסק, כמפורש בתקו״ז ת״י – כה, ב. אבל לדידהו צ״ל דג׳ תיבות אלו שאני וצ״ל בסוף דוקא, וכמפורש ביסוש״ה שם).

וגם את״ל שצריך כוונת שומע ומשמיע כדעת כמה אחרונים (ראה חסל״א סא, ג. כה״ח סא, יג. שו״ת יחו״ד ג, ה. ויש שהביאו כן מעוד יוסף חי משפטים ו. וקאי התם בדבר שבקדושה ולא בעניננו) – והשיגום בכ״מ – אכתי י״ל שמוציא גם ביחיד. ורק בברכות ק״ש אינו מוציא רק בעשרה (ראה שו״ע אדה״ז סא, כה), ואפי׳ את״ל שגם בק״ש אינו מוציא רק בעשרה – ול״מ הכי בשו״ע אדה״ז סט, ב (ודלא כהדעות שבכלל אין להוציא בק״ש – ראה א״ר סב, ב). מ״מ, באמירת ג׳ התיבות להשלים למספר רמ״ח, ודאי מוציא.

ובעיקר הענין שרק בציבור כופל, אינו מחמת שביחיד ל״ש להוציא, אלא שלא רצו לתקן להפסיק כך רק בציבור – מהרש״ך ג, לא, וה״ט שביחיד ה״ז ככופל שמע, אבל הש״צ דרכו לחזור כמ״פ להשמיע לעם, וביחיד מיחזי כשתי רשויות – ראה לבוש שם ה. דברי חמודות שם. (אבל בשו״ע אדה״ז סא, ג מוכח דליכא בהכי משום מיחזי כשתי רשויות, רק באומר אמת אמת. וראה גם שו״ת חת״ס או״ח י. ובשלחן הטהור זר זהב שם, שיכול לומר אלף פעמים ואפילו כל היום ה״א אמת). ובשו״ת מנח״א ב, כח, שיחיד א״צ לזה או אין לו כח לתיקון רמ״ח דקומת ז״א. וכ״ה בבא״ח ש״א וארא א, שהש״צ יש לו כח יותר מצד בחינתו. (וא״ש מנהגנו ע״פ האריז״ל, ראה שעה״כ דרושי הלילה ט – נז, ג, שע״ת סא,  ב – לומר אני ה״א ביחיד, אף שבזו״ח רות ל, ג, מפורש רק בציבור, וביחיד מכוון בט״ו ווין, ועכ״ז הו״ל מעוות לא יוכל לתקון, כמ”ש בזהר שם, וכן הובא גם לדינא, ראה גם שו״ע אדה״ז סא, ד). ולדידן לא סבירא לן לחלק בין ק״ש שעהמ״ט, שעז״כ בשעה״כ שם, לשאר ק״ש שבתפלה, אם לא שנאמר לחלק שבק״ש שעהמ״ט אפשר לחזור ה״א אמת, ובתפלה צ״ל דוקא אני ה״א. ומנהגנו גם בק״ש רק אני ה״א – ראה שער הכולל לו, ד. אג״ק טז ע׳ רצד. ולולא דמסתפינא אמינא מילתא חדתא, שמש״כ בזו״ח היינו לפני שנתגלה ע״פ האריז״ל שאפשר להשלים ביחיד. ודוחק. אבל להעיר מלקו״ת  שלח מז, ד בהמעלה ביחיד המתפלל שכופל אני הב׳ ב״פ, שלעת״ל יהי׳ שהם וישפה גם יחד. ויותר נראה עפמש״כ בשו״ת מהר״ם אלשקר סו, שבזו״ח שם הוא רק דעת חברייא דרשב״י, אבל לרשב״י עצמו אפשר לחזור גם ביחיד. והב״ד בשער הכולל ב, ט. וכ״כ בזכרון אברהם בינגא סא. וראה גם שיחת חגה״פ תרצ״ז בסה״ש מהדו״ח ע׳ 235. ועו״ש במהר״ם אלשקר, וכן במט״מ פט, גירסא אחרת בזו״ח). וראה מה שחידש בשו״ת אג״מ או״ח ה, ד, ומדבריו משמע שי״ל שביחיד אינו אומר משום הפסק, משא״כ בציבור תיקנו כן ול״ה הפסק. וכ״מ בזר זהב שם. וה״ט, שבציבור אומר כן לציבור, אבל ביחיד אין לזה משמעות, שביחיד המדבר לעצמו ל״ש נוסח זה. וראה גם שערי ציון שם בטעם שלא תיקנו ביחיד. וכן מצינו, שכפילת התיבות יותר מתאים כשיש שנים לידו, כ״כ בא״א מבוטשאטש סא. ועכ״פ באומר לרבים, אף שאין עשרה כיון שיצאו מקצתן ש״ד. ופשוט שאין דינו כדבר שבקדושה שצריך עשרה. ובלא״ה, כנ״ל, לדידן המנהג לכפול התיבות גם ביחיד (אלא שאומרים אני ה״א דייקא. ויש מקום בראש לחלק בדבר. וראה שער הכולל שם. אמנם, בשעה״כ מפורש כן שאפ״ל כן בק״ש שעל המטה, אף שיש שחילקו ביניהם שבתפלה לא נתקן רק בציבור).

וכן נהגו במנינים לקטנים בבתי ספר. וראה שערי זבולון שוב שם ע׳ ריט במה שנקטו שקטן אינו עובר לפני התחבה בערבית משום ברכו, רא אדה״ז נג, יג במוסגר, ולא משום תיבות ה״א אמת.

שו״ר בשו״ת רבבות אפרים א, נז, שבשמע מיחיד ג׳ תיבות לא יצא. ולכאו׳ כ״מ בכמה דוכתי. ועכ״ז, כאן שהי׳ ציבור ויצאו מקצתן שמותר אפילו להמשיך בחזרת הש״צ נראה שגם לדבריו דליכא קפידא. ואף דשקו״ט בטעם ההיתר ביצאו מקצתן, אם לא פקע גדר ציבור או שהוא היתר לגמור (וראה שו״ת נוב״י קמא אה״ע נו. יד המלך אישות י, ה. חזו״א או״ח קלז, ה. עמק ברכה נ״כ א. ועוד. וראה בארוכה קובץ מגדל אור לאס אנדזשעלעס ח ע׳ עג ואילך), בנדו״ד אין לנו להחמיר כולי האי. ובפרט ע״פ משמעות המרדכי ב״ב א, תעח (הובא בחזו״א שם) שביצאו מקצתן יכול להוציא  מי שאינו בקי. וכ״פ לדינא במשנ״ב נה, יז.

 

#28441