If I took my Rabbeinu Tam Tefillin by mistake on Mivtzoim…
Question:
1. Do I put them on someone else and do I have him make a brocha on it?
If no, is it forbidden, or just “no need” because it’s not a mitzvah since the halacha is like rashi, but doesn’t hurt.
Seemingly… What would be the chesoron of putting on r”t? He doesn’t get the mitzvah. But can’t it be considered chinuch?
The yid will remember he did something Jewish.. (he won’t know the difference that he didn’t do the mitzvah) and it might make him more receptive in the future because he feels he did something good. Unless is there is a halachic reason davka NOT to put on rabbeinu tam? Is not putting on better than putting on in such a case?
What if I meet a karkafta? If I don’t put on tefillin with him now with rabenu tam, he may never put on in his whole life.
Is it still better not to put on?
2. If I see him in the future.. Does he now have to put on both rashi and rabbeinu tam? Or if he becomes observant and one day dons tefillin everyday, would he need to put both rashi and rt on since I did it with him once? (is it true that if you put on rabbeinu tam once, you need to do it the rest of your life?)
Answer:
1. You should put it on with him, especially if the person is a Karkafta. However, you should not make a bracha and you shouldn’t say Shema with him.
2. No. That only applies when they wore it once and plan on continuing.
See also here:
Sources:
א. הנה, בשו״ת מכתם לדוד ד, והובא במח״ב לד, ו ובעיקרי הד״ט ב, מד, ובשע״ת לד, וקול יעקב שם יב, שכשאין לו בשחרית רק דר״ת יניח תדר״ת בלא ברכה. אמנם, לא נתפרש שם דקאי במי שאינו מניח כלל דר״ת. ועוד, דמסתבר דקאי באופן שאח״כ יניח דרש״י, והוא רק בכדי שלא יתבטל מק״ש ותפלה עם תפילין – דאל״ה, נמצא העיד עדות שקר בעצמו שקורא ק״ש ללא תפילין. ורק מחמת שתופס דר״ת לעיקר, או ספק עכ״פ, וגם יקרא אח״כ עם תפילין, אהני לי׳ לענין זה. וכבכ״מ שבמניח תפלין אח״כ סגי – ראה אלפסי זוטא ברכות יד, ב. שו״ת בי״צ או״ח יז בשם החוזה. שו״מ תנינא ג, עב. מהרש״ג נב, ג. (ושם ס״ל גם איפכא במניח תפלין תחילה ואח״כ קורא ק״ש. ואכ״מ. ולהעיר מהשקו״ט אם מותר להניח תדר״ת קודם התפלה – שו״ת רב פעלים ב, ה. שבה״ל ג, ח. ברכות שמים או״ח יז. משנת הסופר בביאור הסופר כו, ב). מהרש״ם ג, שנט. ועוד. וראה גם שיחת ש״פ שלח תשי״ב דעדות שקר היינו רק במבטל המצוה לגמרי.
וראי׳ דמהני ק״ש ותפלין אח״כ מממש״כ מהרי״ל בשו״ת קלז, והובא בלבוש לד, ב ואדה״ז שם ה, שבמי שלבו נוקפו שקרא ק״ש בלא תדר״ת והעיד עדות שקר לר״ת יקרא ק״ש עוד פעם עם תדר״ת – וראה ביאור הדברים בשו״ת בנין עולם ל – ועכצ״ל דלר״ת לא הוה ק״ש שקרא בתחילה עם תדרש״י עדות שקר, אף שאינה ראי׳, דהרי אין מנוס, דהא קייל״ן כרש״י, ולכה״פ יעיד פעם אחרת עדות אמת. וידועה הקושיא דמ״ט לא נאמר לאידך גיסא דמ״ט לבו נוקפו, ומשו״ה קורא ק״ש עוד פעם בתפלין דר״ת, הא ליכא עדות שקר כיון שמניח תפלין אח״כ. ועכצ״ל שמ״מ צריך שאח״כ יקרא ק״ש עם תפלין לבטל עדות שקר. וכן מוכרח בלבוש נח, ב שבעובר זמן ק״ש יקרא ק״ש אף שמעיד עדות שקר, ואח״כ יניח תפלין ויקרא ק״ש עוד פעם. וא״ש למאירי ברכות שם דמשמע שהוא מחמת זלזול בתפלין. הא כל שמראה שאינו מזלזל ועושה מחמת הספק ש״ד, ולכן הזריז קורא עוד פעם בתפלין. ובכלל, ודאי עדיף שיניח תפלין בשעת ק״ש ממש כמו בקרבן ונסכים. ותו, שכיון שקרא בתדרש״י גרע טפי שמראה בעצמו שהם בגדר תפלין לדידי׳ ויצא יד״ח תפלין, ובכדי לבטל החשש דעדות שקר לדעת ר״ת, לא סגי בהנחת תפלין לחוד אח״כ. וראה שו״ת מהרם שיק כג. בנין עולם שם. ואכ״מ.
ומצאתי בשו״ת פרי עץ חיים (דביהמ״ד אמסטרדם) ט, יב, והביאו בקוצר אמרים בלקט הקמח החדש כו, ב, שבסו״ד העלה שגם במי שתפס רש״י לעיקר, יניח של ר״ת שלא ליבטל ממצות תפלין. אלא שלא הביא ראי׳ לדבר. ולא נחית לדין ק״ש ללא תפלין. ופשוט הדבר דאיהו קאי במי שמניח תפלין כל יום ומצטער מאד בהעדר הנחת תפלין, משא״כ במי שמבטל בלא״ה. והחילוק פשוט. כדלקמן.
גם במשמרת שלום בהדרת שלום במהדו״ב לסי׳ ד, א כתב שחייב להניח ר״ת גם כשאינו מניחם בשום פעם. ושבקי׳ דאיהו דחיק ומוקים לנפשי׳ שהרי נסתפק גם שמא יברך (וכסברת עצי עדן מקאמארנא, הובא בלקו״ש ב דלקמן. וראה במשמ״ש בפנים שם. אלא שלמעשה העלה שלא יברך. וגם כתב על הרה״צ מקאמארנא שהפריז על המדה). ושם שכ״ה גם בנוגע לתפלין דשמו״ר וראב״ד. ובכל אופן, לא מיירי במי שמבטל המצוה בכלל, ורוצה להרגילו למצוה.
ומש״כ במשנ״ב נח בבאה״ל א ד״ה ומצוה במתפלל כותיקין שיתפלל ללא תפלין, דומה למה שי״א להתפלל בלא תפילין שלא לבטל תפלה בציבור -ה”ט מחמת דס״ל דעדיף תפלתו בציבור או כותיקין מק״ש עם תפלין. ולא קייל״ן הכי. ראה מג״א סו, יב. אדה״ז שם יא. ועוד. ואדה״ז הוסיף שם בטעמא דמילתא מחמת עדות שקר. וגם המשנ״ב שם מ פסק כן. (וצ״ל דשאני ותיקין שהוא מעיקר החיוב דק״ש ותפלה ודוחה דין עדות שקר שהיא אסמכתא – ראה לבוש נח, ב גבי ביטול מצות ק״ש. וראה שו״ת שו״מ שם. ובפר״ח שם העיר דמאי קמ״ל. אבל במגדל דוד שבסוף הלבוש במהדו״ח השיגו שאיסור גמור לקרוא ללא תפלין. וראה גם בעט״ז נח, שיש חולקין). ובכל אופן, מיירי שאח״כ יקרא ק״ש ויניח תפלין. והנה, בהלכה ברורה כה, סט הביא הוראת אביו בעל יבי״א ועוד להתפלל עם תדר״ת שלא לבטל תפלת הציבור אפי׳ במי שאינו מניח תדר״ת, ולשיטתייהו אזלי דס״ל דתפלה בציבור עדיפא מתפלה בתפלין. ואל תשיבני, דסו״ס מחמת הספק במצות תפלין יניח דר״ת וידחה עדות שקר – דלדידן ליכא ספק, ומאי שנא ביום שהזדמן לו תפלין דר״ת משאר ימים, להוציאו מבית הספק דהעדר הנחת תפלין, ובפשיטות, שממנ״פ אם לר״ת – הרי עליו לעשות כן בכל יום, ואם לרש״י הרי הן כרצועות בעלמא.
אלא שלמעשה י״א ששניהם כשרים לדינא. וממילא מטעם זה גופא מותר לו להניחם שלא לבטל מצות תפלין. ועכ״ז נראה שאם מניח רק דר״ת עדיף שלא יקרא ק״ש שלא להיכנס לחשש עדות שקר לרש״י, שכן עיקר לדינא.
ומש״כ ח״א שיניח דר״ת מחמת שלפי הקבלה חייב בשניהם – אף אי נימא הכי, הרי אין כאן טעם שיעשה כך היום יותר מיום אחר, ולדבריו מדוע לא יעשה כך בכל יום. וראה לקו״ש ב ע׳ 507 הע׳ 39 בשלילת הסברא שכולם חייבים כמו בתרש״י. ואמנם נת׳ והובאה שיטה זו בכמה שיחות קודש, וראה בארוכה שיחת פורים תשל״ו. ומ״מ תמוה הדבר, שבשלחן מנחם א ע׳ צו ואילך ערכו הדברים מכו״כ שיחות קודש, כולל לקו״ש ח״ב שם, והשמיטו ד״ז שלדעת אדה״ז בסידורו אינו חיוב ממש כדרש״י. ואף את״ל שבזמננו אכשור דרא שגם מי שאינו מוחזק בחסידות יכול להניח תדר״ת כמפורש בכמה דוכתי – קשה הדבר לומר כן במי שמבטל מצות תפלין בכלל. אלא שאנן קיימינן השתא במי שבל״ז לא יניח כלל, ועדיף שיניח דר״ת מלבטל המצוה לגמרי.
והנה, עוד גריעותא איכא, שאם יניח דר״ת, הרי אם יזדמן לו אח״כ דרש״י ודאי לא יניחם באומרו שכבר הניח. והחכם עיניו בראשו. וגם יכול להביא לידי מכשול, דליפוק מינה חורבא, שאם יאמר לו להניח – הרי יברך. ואם יאמר לו שלא לברך מחמת שהוא רק לדעת ר״ת – יש חשש שיטיל ספק בכל הענין, בראותו כי כן שגם במצות תפלין נפל הספק.
ועכ״ז, לדינא לא נראה לי הכי, שאין לנו לחדש חששות מעצמנו. ומכיון שהרבה ראשונים תפסו כר״ת, ואין שיטה זו דחוי׳ מהלכה לגמרי, כל שיש בידינו לפעול שלא יבטל מצות תפלין לחד מ״ד, וכש״כ להצילו מקרקפתא לדיעה זו נכון לעשות כן. ודומה למה שנהגו ליקח אפי׳ ד׳ מינים פסולים שלא תשתכח תורת אתרוג, וי״א אפי׳ בברכה, באופנים מסויימים. ובנדו״ד אין חשש שיעשה כך גם שלא בשעהד״ח, שהרי בלא״ה אינו מניח, וגם לא גמיר וסביר שהוא של ר״ת.
#26267
