If I turned on the Crockpot on Shabbos, does it become completly Treif?
Question:
This past Friday my wife started cooking the cholent about 4 hours before Shabbos. About an hour after Shabbos came in, she was watching the cholent pot cook and was worried that it was going to burn so she touched the knob and by mistake turned it off. Without any delay she realized her mistake and quickly turned it back on.
Later that night when we met she started crying and let me know what she did. I decided that we should not to eat it at all (we were planning on eating it that morning).
Now looking in the Shulchan Aruch It seems like we might not be able to use that crock pot ever again. At least not for her.
On top of that, we’re worried about all the stuff that the cholent pot touched while it was still very hot because later that day she took the crock pot portion out of the heating element and placed it on top of the stove, touching both the stove and some other pans and cookware on top of the stove. (The pot remained closed the entire time and we didn’t take anything out).
Is she ever allowed to benefit from it in the future? And what about all the stuff that it touched while hot?
Answer:
The stove and the other pans and cookware on top of the stove are all okay.
The crockpot itself is also fine in this case.
Sources:
גם אם נאמר דהוה מזיד (אף שהוא מתוך בהלה, שאדם מועד לעולם, ראה עד״ז בערוה״ש יו״ד קפה, כט. טהרת ישראל שם לב. וראה חשוקי חמד נדרים מא, א) ולא שוגג או מתעסק (לפי שהוא מחמת ההרגל – ראה שו״ת ארז״צ סבד״ה הנה אם. משנ״ה ו, עז. אשרי האיש או״ח ב, כד, כז. ועוד) – כיון שנתבשל לגמרי, מעיקר הדין ליכא משום בישול במבושל כל צרכו אפי׳ במצטמק ויפה לו. וכש״כ בלח שבלא״ה י״א דליכא משום בישול אפילו נצטנן לגמרי. וראה אדה״ז רנג, כה, דמספק״ל להתיר בדיעבד אפילו בישראל. וראה קו״א שם ט. וכש״כ בעודו רותח.
ומן הדין ליכא בהכי גם משום מגיס – רק מחומרא.
וגם מצד העצמות שבקדרה שאולי לא נתבשלו, גם להמחמירים להחשיב כבישול, קשה לאסור כל הקדרה מחמת זה. ובפרט שלא היתה דעתה בשעת מעשה על העצמות, ודמי לשוגג -או אפי׳ מתעסק – בענין זה. וראה ארחות שבת כה הע׳ קד וקה.
ואפי׳ בנתבשל כמאב״ד, אף שבפמ״ג רנג בא״א לב כתב להחמיר, ראה במשנ״ב שיח, כז, ובבה״ל יח ד״ה שנמצא, להקל. ובדבר שיש פלוגתא שומעין להקל במעשה שבת. ובכלל, בדרבנן – שלרוב הדעות כל עיקר האיסור הוא מדרבנן – אין לנו לגבב חומרות.
וגם במקום ספק, אם כבר נתבשלו או לא, כתבו כמה אחרונים להקל במעשה שבת בספק – ראה פמ״ג שיח בא״א י. ועוד. וגם בספק במציאות – ראה שו״ת משנ״ה ז, נ ד״ה ומיהו. אשרי האיש או״ח ב, כד, כט. אבל ראה מה שהארכנו במק״א לענין עירוי מכ״ר – ראה אצלנו בסימן טו’תעח ואכ״מ.
וליכא למימר דליתסר משום חזרה, שכיון שכבתה האש הו״ל כהניחה ע״ג קרקע, שברגע כמימרא ודאי לא נצטנן במקום האש , וכמשנ״ת אצלנו במק״א בכיו״ב – ראה אצלנו בסי’ כה’תשנח – ומה גם שבכה״ג יש לסמוך על שיטת הר״ן שלא אסרו רק בסילק הקדרה מבעו״י.
ומצד מלאכת הבערה – נמי יש להתיר, חדא שבחשמל שבימינו י״ל שאינו מה״ת. ואפי׳ נאמר בנידון דידן שהוא מה״ת, כיון שהי׳ כרגע כמימרא אחרי שכיבתה האש, ודאי אאפ״ל שיש כאן גחלת מלובנת ושהספיקה הגחלת לירד מליבונה ולהתלבן שוב. ומה גם שלכמה דעות ליכא מבעיר מה״ת בגחלת של מתכת. וג״ז רק כשהוא ע״מ לצרף.
ועוד, שיש לחלק בין הקדרה לתבשיל, ובהקדם שבנוגע להתבשיל מחמת ההבערה מצינו כה״ג בב״י סוסי׳ רנג בשם שו״ת הרשב״א. אמנם, התם קאי בנכרי דוקא, יעו״ש. וגם שם קאי באופן שהמאכל אכן נתחמם ונתבשל. וראה כה״ג במרדכי שבת שכג. והנה, בט״ז תקב, א בהוליד אש ביו״ט שנאסר התבשיל. והאחרונים השיגוהו – ראה מור וקציעה שם. מאמ״ר שם א. נה״ש א. כה״ח א. ושו״מ שהקשה כן בשו״ת מנחת שלמה קמא ה, י דמ״ש הא דהרשב״א שנאסר. ואולי בט״ז שם קאי שלא הי׳ תבשיל תחת האש. וכ״כ שם ה, ב. וראה ארחות שבת ג בבירורים יד. מילי דשמעתתא פישר שבת ח ע׳ רפא. וראה מנחת שלמה שם ה, ה, שנשאר בצ״ע בלא נצטנן – כבנדו״ד. וראה גם מגדל צופים ו, מ. שומר שבת א, יד.
וראה בכיו״ב אצלנו בסימנים כה’מט וב’לט
ובכגון דא שלא נעשה מלאכה בגוף החפץ, דלא ברירא מילתא לאיסור כאשר האריכו בכ״מ, וגם עומד בחמימותו, אף אם נאמר לאסור התבשיל, שפיר יש להקל שאין לאסור הקדרה.
ואף שלכאו׳ אם התבשיל נאסר, שוב יש לאסור הקדרה, שהקדרה בלועה מדבר האסור – יש מקום בראש לחלק, מכמה אנפי. חדא שי״ל דשאני מלאכה שבגוף החפץ שגוף האוכל נאסר כחפצא דאיסורא (ראה שו״ת הר צבי א, קפג. מנחת שלמה שם) וממילא הקדרה אסורה נמי מחמת הבליעות, וכאילו נאמר שגם מעשי׳ קודש (אף דלא קייל״ן הכי. וראה שו״ת אג״מ אה״ע ד, סב, סוסק״ג שכתב שהוא מטעם דקרי׳ קרא קודש. והוא תמוה), אבל כשלא נעשה מלאכה בגוף החפץ, לא חל על התבשיל שם מעשה שבת אלא שנאסרה משום קנס, וממילא אין לאסור הקדרה שבלעה מאיסור מחמת קנס, והוא רק על הגברא (ראה יד״י צט פיה״א יח), שהקנס הוא שלא ירויח ממלאכת שבת, ולגבי הקדרה אין כאן ריוח. וראה מה שהארכנו שם כה׳מט, שבמאכלים גרע טפי שהאיסור על החפצא.
ותו, שבקדרה (נוסף לזה שרבו המתירים, עוד זאת, ש)כל שעבר מעל״ע הו״ל רק נטל״פ. וקיל טפי. ומצינו כה״ג בשאר מילי דאיסורא, להשהות הקדרה עד אחרי מעל״ע להקל על האיסור ולזרוק התבשיל. בשגם שבכל עיקר האיסור דהקדרה לעולם – לאו מילתא פשיטא היא, שבפמ״ג רנג בא״א לט כתב לאוקמי הך דינא לאסור הקדרה במתכות דוקא שאפשר בהגעלה או בתוך מעל״ע. וראה גם דע״ת שיח, א ד״ה אסור. שו״ת מהרש״ג ב, קל. ועוד. ואף שבדברי אדה״ז שיח, א, ברירא מילתא שאסורה לעולם, וכן מפורש כבר בשו״ת שבו״י ב, כא (וראה גם שו״ת מנחת שלמה א, ה, ג )- עדיין י״ל דקאי במתכות דוקא. אלא שהדבר דחוק, שסתם קדרה של חרס הוא. ועכ״ז, הרי לא נמנע הפמ״ג מלפרש כן במג״א. וראה לו גם בשפ״ד סוסי׳ קב שכתב דל״מ במג״א דקאי במו״ש דוקא. ונשאר בצ״ע. ובפמ״ג שיח בא״א, א כתב להתיר בכ״ח ע״י הגעלה ג״פ. וכ״כ שם בשע״ת ב. [ולהסברא שצריכה ליבון דוקא, שהעיר מזה בתהל״ד רסי׳ שיח – מעולם לא שמענו להצריך לבע״ת ליבון לכל כליהם. והקבלה והמעשה עמודים גדולים בהוראה. וראה לידידנו הגרלוי״צ ראסקין בנתיבים בהלכה ומנהג לב. ודפח״ח].
ועוד, שאעיקרא דמילתא יש מתירים הקדרה בכלל. ומשמעות הרשב״א בתשו א, קעה, דקאי רק לר״י הסנדלר, וכ״כ ביד״י שם. ובזמננו קיל טפי, שאין נהנים מהבליעה – ראה ארחות שבת כה הע׳ קיד. ויש לצרף גם הדעות דקייל״ן כר״מ להתיר לו במו״ש גם בתבשיל גופא.
ואולי יש לצרף כאן גם שנעשה נגד רצון הבעלים, ולאו כל כמינה לאסור עליו, ואא״פ לקונסו מחמתה, וכמו מי שנתבשל בשבילו בכלל, ראה אדה״ז שיח, א. אבל ראה תקג בקו״א ב. וראה אצלנו שם ב׳לט. וראה שו״ת מהרש״ג שם. תשובת חן יב. מנח״ש ב, טו, ח. ועוד. אלא שלא מסתבר לומר כן בבעלת הבית שהפקידה על כל אשר יש לו. ועוד זאת, שלא יועיל עבורה. ואמינא מילתא חדתא, לולא דמסתפינא, שכיון שהאיסור משום קנס, וכל עיקר האיסור הוא לכתחילה וע״פ הפמ״ג הנ״ל רנג בא״א לט, שאילו היתה הקדרה אסורה כדין איסור חפצא היתה אסורה לכו״ע (וכן העיר ביד״י. אלא שלפמ״ג הנ״ל א״ש שהאיסור לכתחילה) , ובכגון דא לא אלים הך איסורא לכתחילה להפקיע שעבודה לבעלה מלבשל בקדרה. ובדיעבד – הרי המאכלים שבקדרה מותרים. וראה יסודי ישורון א ע׳ 114 במשרתת שהדליקה התנור. אבל שם קאי עלה מחמת שלא נעשה שינוי בגוף החפץ, וכנ״ל.
ועוד חזי לאצטרופי שכוונתו היתה לתקן מה שקילקלה, ודמי לגוי שהדליק אחרי שכיבה, ראה כאן:
ואי״ז כנעשה בשבילם. אלא שפשוט שיש לחלק בין מעשה שבת בישראל לעשיית הנכרי עבורו. ונפלאת היא בעיני מש״כ בשו״ת מנח״ש שם, שנראה בין השיטין שרוצה לצדד כך גם במעשה שבת דישראל. ותמוה הוא עד למאד.
ואכתי יש לצדד מטעם אחר, דדמיא להטמנה בשבת שאינו אסור בדיעבד בעומד בחמימותו. והה״נ הכא, שבלא״ה התבשיל הי׳ חם, ומעשה שבת כאן הי׳ רק למנוע הקלקול שלא יצטנן ולא לתקן. ובכגון דא יש להתיר. ועוד, שכיון שהי׳ כבר ראוי לאכילה מעיקרא, ממילא מצד מה שעשתה נגד רצון הבעלים, בזה אמרינן דל״ש איסור מעשה שבת, דאאדא״ש, ולאו כל כמינה לאסור.
