Do people who don’t want to join a Minyan count as part on the ten?

 

Question:

Sometimes in the airports in NYC, I try to assemble a minyan while waiting for a flight and I cannot always find 10 willing to daven.

If we have at least 6 (but less than 10) men who want to daven Maariv, and there are enough Yidden in the room amongst a crowd of hundreds waiting for the flight to complete the minyan, may we daven Maariv with kaddish and barchu? (Even if the others don’t wish to participate in the minyan? Even if they aren’t yet Torah observant and don’t understand Hebrew? Even if they are sitting on chairs in a mixed crowd with women and we are in the same view of them many feet away in the corner of the same room?)

If its Shachris/Mincha may the group of 6-9 recite kaddish/barchu and daven shemone esrei together? And should we then skip chazaras hashatz since we can’t get 9 willing to answer? If that still considered tefila btzibur?

 

Answer:

If six people are davening together and there are ten Jewish men in the room, whether they are aware of it or not, and even if they oppose the minyan, as long as they believe in Hashem and the mitzvah of tefilla, it is considered tefilla b’tzibur. Thus, you may daven Maariv and recite Kadish. For Shacharis and Mincha, you need nine people to answer Chazaras Hashatz.

If they are mechalel Shabbos b’farhesya, there is justification for those lenient to include them in the Minyan, being that they are tinokos shenishbu, although, some are stringent and would not count them in the minyan.

The above is providing that there are no non-tznius people in sight. See here for more information:

Is it permitted to Daven in a public place if there are women there?

Can I do Mivzoyim if there are people visible which are not Tznius (uncovered hair etc.)?

 

Sources:

כן מוכחא מילתא דלאו ברצונו תליא מילתא, מהא דשקו”ט בדין ישן וקטן.

ומריש קס״ד לדמות לדין חרמי ציבור שצריך עשרה מדין ציבור – ראה משפט החרם לרמב״ן. והנה, בדעת זקנים שיוסף אינו בכלל עשרה להחרם, שלא רצה בזה, והמסרב אינו נכלל – ראה דעת זקנים ליוורנו תקמ״ג וישב לז, לה, והובא בתוספות השלם וישב שם אות ג.

אלא שגם הסוברים שיוסף בכלל – ראה רא״ש ויגש מה, א ועוד (אלא שי״ל בכוונתו שאינו עולה בכלל עשרה ורק שחל עליו החרם בע״כ. וראה דעת זקנים מקץ מב, א, שליוסף השביעו בע״כ. אלא שכותב שגם שיתפו להקב״ה) – אין ראי׳ שהרי י״א להתיר לצרף גם כשאינו שם, והוכיחו מראובן. ראה שו״ת מהרי״ק לז, ג. משפט החרם שם. וכנראה גרסו כך בתנחומא דלקמן. וכן אפשר לשתף השכינה.

אבל בתנחומא וישב ב, ופרדר״א לח, ועוד, שלכן צירפו השכינה מחמת שראובן לא היה שם, אלא שחל עליו בע״כ – ריב״ש רמט. תשב״ץ א, קכג. וראה מהרי״ק שרש קלו. וראה גם בלקו״ש י ע׳ 131 ואילך ובהערה 14 שם.

ונראה פשוט שאין לדמות לחרמי ציבור, שפשוט שצריך שכולם יסכימו להחרם, כיון שהוא חרם הנעשה ע״י הציבור. אבל בנוגע לדין השראת השכינה בעשרה, כל שיש עשרה באה השכינה גם בעל כרחו.

וכן בכל מקום שצריך עשרה, פשוט שא״צ שיתכנסו למטרה מסויימת, שיחול שם ציבור. וגם בעל כרחם חל עליהם שם ציבור.

ולהעיר מהשקו״ט בכיו״ב אם בועל ארמית מצטרף לעשרה שיהא חילול השם בפרהסיא, אף שאין רצונו להצטרף.

אלא שפשטא דמילתא שגם הוא מצטרף, וגם למי שנסתפק בזה, היינו מדין מומר, או ששקו״ט מטעם אחר – אם הנידון בכלל עשרה, כמו אסתפקתא בחתן ואבלים אם הם מן המנין, וכן בברכת הגומל בפני עשרה. ולא מחמת שאין רצונו להצטרף. וכן חקרוה לענין קדה״ש, בנאנס לעבור בפני עשרה, ועיקר הספק – מחמת שכשימות אינו חי ואינו בגדר צירוף. ולא נחתי לכך שבפשטות אין רצונו להיות מכלל העשרה. ועד״ז בשקו״ט במחלל שבת בפני עשרה, אם הוא מצטרף לעשרה מטעמים הנ״ל, ולא עלה על הדעת לומר שאינו מצטרף מחמת העדר רצונו בכך.

(ובפרטיות – ראה שו״ת דבר שמואל סג שנסתפק אם הנהרג מצטרף. (וראה מגדל עוז אבן בוחן פנה א, פז, פת״ש יו״ד ב, ח. קנז, ז. דרכ״ת שם כד. מנ״ח רצה-ו, י. חי׳ הרד״ל שהש״ר ז, ח, ו. אור גדול ממינסק א (ב, ג).  שפ״א יו״ד רנז. שו״ת כנף רננה יו״ד נב. דרך הקודש תו״כ אמור ט, ה, ד. צפע״נ סנהדרין עד, ב. לקו״ש כז ע׳ 171 הערה 22).

וביד אהרן אה״ע ב, טז בהגה״ט א, שכתב שכן יש להסתפק בבועל ארמית, ונוטה שמצטרף. ובשו״ת זרע אמת יו״ד קנז, ושם נב, שמצטרף. וכתב בפני מבין נאבארו ב, סנהדרין סא, ב (קעד, א), שלפ״ז הה״נ בבועל ארמית. והובא כ״ז בחיים תחילה פלאגי אופן כה. אבל ביפ״ל ד, טז, ו לבנו, דשאני קידוש השם מבועל ארמית, שרשע הוא ודינו כמנודה שאינו מצטרף. אלא שבכלל יש לחלק בין דין פרהסיא לדין ציבור, שאפילו נאמר שרשע אינו בכלל ציבור אין סיבה לחלק שאינו בכלל פרהסיא. (אבל ראה בהגהות רעק״א יו״ד רסד, נדפס סוף השו״ע, שבמחלל שבת בפני עשרה מחללי שבת אינו בגדר פרהסיא. ולאידך, בשו״ת אג״מ יו״ד א, ע שמצטרפים לקידוש השם בעשרה. אבל לשיטתו גם לדבר שבקדושה מצטרפים. וראה שו״ת אמרי יושר ב, נו, שבמחלל בפני עשרה רשעים נקרא בפרהסיא כמו בדבר שבקדושה. אמנם נראה דקאי ברשעים סתם ולא במחללי שבת.  ולהעיר משו״ת חכ״צ לח, שבועל ארמית אינו מצטרף לדבשב״ק. וראה מנח״י ג, סה). והרי לדינא גם בידיעת עשרה סגי לדין פרהסיא – ראה ש״ך יו״ד קנז, ד. פמ״ג יו״ד ב בש״ד יז, אף שלגבי ציבור צ״ל עשרה ביחד דאז שכינתא שריא. וראה בטעמא דמילתא בשו״ת בית שערים או״ח ט.  וגם י״א דנשים וקטנים מצטרפים – ראה דבר שמואל שם. גליון מהרש״א  שם לש״ך ד. פת״ש יו״ד קנז, ז.  מנ״ח שם. אור גדול שם. ועוד.

ועד״ז שקו״ט במחלל שבת בפני עשרה אם הוא מצטרף דע״ת שם ל. כה״ח שפה, יא. יו״ד ב, מט.  אבל מה שהביא מדבר שמואל וזרע אמת – לא דנו בענין זה. וראה מציאת יצחק חיי״ש (ז, ב) לחלק בין הדבקים).

עוד אחת אתנו, אם מה שאינו רוצה להצטרף הוא מפני שאינו מאמין בכך (נוסף להשקו״ט לצרף מחללי שבתות בפרהסיא. ובפרט בזמננו. ואכ״מ. ובלקו״ש ט ע׳ 278 מיקל באופנים מסויימים. אלא שנראה דקאי בתינוקות שנשבו וס״ל לעיקר להקל, ועיקר השאלה אם יש מקום לקנאות להתפלל במנין אחר. וראה אג״ק יב ע׳ שט. וידוע השקו״ט בכופרים – ראה שו״ת אג״מ או״ח א, כג שה״ר להקל ממרגלים, שהרי המרגלים כפרו ומרדו. אבל ראה לקו״ש לג ע׳ 85 ובהערה 11). והנה בתשב”ץ ג סוסי’ שט: ומי שאינו רוצה לקיים מצות תפילה רשע הוא ופסול לעדות ואינו עולה למנין עשרה. (וכבר העירו  שכנראה שייך דבריו אלה לסוסי׳ שי ונדפס כאן בטעות). והנה יש שהבינו מדבריו דמטעם מומר קאתי אלה, ראה בבית עובד דיני קדיש יח: ונ”ל כונתו דכיון דהוא אינו רוצה לקיים מצות תפילה הרי הוא מומר לעבירה אחת ולא דמי לעבריין וכ”ש למומר לעבירה מעבירות שבתורה וק”ו למילה וכן נ”ל עיקר ודלא כהרדב”ז (ג, תטו).  אלא שיותר נראה להשוות הדעות, דהכא שאני משאר מומר כיון שאינו מודה במצות תפלה (וע״ד קראים – שאינם מודים בתושבע״פ ראה פאר הדור לרמב״ם עא, הב״ד במגן גבורים נה באלף המגן יג ומשנ״ב שם מז. ועוד. וראה אדה״ז רבית פ) – ראה  בשו״ת רב פעלים ב או״ח יא.

ולענין הפסק גוי – שבד״כ גוים מפסיקים בין היהודים – ראה כאן שלדינא אין לחוש רק בע״ז. וגם בזה – הוא רק דעת י״א, ואדה״ז כתב רק שיש לחוש לדבריהם. (ולהעיר מאורח נאמן נה, לד דס״ל שאשה נמי מפסקת בתפלה, משום אחורי ארי ולא אחורי אשה). אלא שבלא״ה לית לן בה, שעד כאן לא אמרו אלא בגוי חוץ לביהכ״נ והשומעים נמצאים בחוץ, משא״כ כשהגוי נמצא בפנים – ראה שו״ת בית דוד לב, שכן מבואר בדברי הטור וב״י נה, כ. יוסף אומץ ע, ד. מחב״ר להנ״ל נה,יד. חסל״א נה, ו. בא״ח ש״א ויחי ז. כה״ח נה, צב ואילך. וכ״מ בל׳ הלבוש נה, כ: בין העשרה ובין זה שרוצה להצטרף עמהם. (אבל להעיר שלשונו הוא: שטינוף או גוי מפסיקין בין השכינה וגורם שאינה שורה בכאן). אבל להעיר שבמג״א עט, ג משמע דלא ס״ל לחילוק זה. וראה מזה במשנ״ב נה בשעה״צ קא. וכן בשו״ת דבר שמואל קפט, כתב נמי, שמעשים בכל יום שגוים נכנסים לביהכ״נ, ומפסיקים בין העונים למברכים ומקדשים. ונמצא דלא ס״ל לחלק בהכי. וכ״מ קצת במקו״ח נה, כ דהיינו הך. ולפלא שבנוה שלום חזן תפלה ו, העתיק דברי הבית דוד, וגם דברי הדבר שמואל שסותרים זא״ז. ואולי מקום להשוות הדעות, שהבית דוד ודעמי׳ קאי רק כשיש מנין שלם, והגוי מפסיק בין המנין לעונה, אבל אם הגוי מפסיק בין המנין עצמו ונמצא בין העשרה לא. אבל מדבריהם מוכח דליתא לחילוק זה. ומ״מ העיקר כנ״ל.

וראה שו״ת שבה״ל ב, נט, ג דאזיל בתר איפכא, שגם למ״ד שטינוף וכו׳ אינו מפסיק, כשהוא בתוך ביהכ״נ גרע טפי. ולפלא שהעלים עינו מכל הנ״ל.

 

 

#24890