Lulav & Esrog Set For My Young Children
A quote from the Day-To-Day Halachic Sukkos Guide:
The father of a boy who knows how to shake the lulav according to its laws is obligated to purchase a set of arba minim for his son. Although many are not accustomed to doing so, in our times when sets of arba minim can be easily obtained, it is preferable to buy a kosher set of minim for all boys who know how to shake the lulav (who are obligated in these laws for the sake of chinuch). At a minimum, each household should have one set devoted to the children. This is especially important for the requirements of the first day of Yom Tov.
On the first day of Sukkos, do not hand your lulav to someone under the age of bar or bas mitzvah to perform the mitzvah unless you have already performed the mitzvah that morning yourself. The Torah requires that you own your lulav, especially on the first day of the festival, and Torah law does not recognize the legal ability of a minor to transfer an item from his ownership to someone else’s. Therefore, if you hand a minor your lulav, he cannot legally return it to you.
If possible, avoid giving your lulav to a minor even after you have performed the mitzvah, in order to satisfy the opinion that requires each individual to own their personal set of minim on the second day of Sukkos as well. Also, in case we later encounter another adult who has not yet fulfilled the mitzvah. This is especially relevant for those using their personal set of minim for mivtza’im. Some authorities state that after giving a set of minim to a minor, it should only be used without reciting a blessing. It would therefore be better to request a kosher set from a fellow adult, as a gift with the condition to return it and to recite a blessing over it than to use a set that has been used by a minor. However, the minim could continue being used for Hallel, regardless.
Children over the age of chinuch (six years of age) may give one another a set of minim that was purchased for their use. When children do not have their own set, it is sufficient for their father to hold the lulav and wave it together with them. However, according to many opinions, in this manner the father will not have fulfilled his mitzvah of chinuch, training his child to do mitzvos. When the Frierdiker Rebbe was three years old, his father the Rebbe Rashab
held the lulav together with him and recited the blessing with him on the first day of Sukkos.
Q. My older children are daughters, the oldest one being 8 years old. My oldest boy is 2 years old. Do I need to buy a separate set for my children to do the mitzvah or can they use mine?
A. No need, as your son is not of the age of Chinuch yet.
Q. And what about the fact that my 8-year-old daughter is using it to perform the mitzvah. Is it only an issue if the person using is obligated?
A. Since there’s no need to give them as a “gift with the condition of returning”, you should not give it to them as such.
Sources:
אלא שיל״ע בההיתר שבנות קטנות יברכו על שאול, וכבר העיר בזה באשר לשלמה ברמן מועד יט, דגרעי מבנים קטנים שעכ״פ י״א שיש בזה חינוך (אף שעצ״ע לגבי הברכה, ראה שו״ת אג״מ ג, צה. ובבכור״י תרנז, ד שהוא בגדר להתלמד. ובאו״א שמקיים עכ״פ מצוה מדרבנן כבשאר ימי יו״ט. והארכנו במק״א, ראה כאן:
אבל בקטנות שלא קיים בהן מצות חינוך, מהיכא תיתי שמותר להן לברך. (שהרי ל״ש חינוך בזה. ואף שמותר לברך ללא אכילה לחנך בניו ובני ביתו, והותר גם למי שאינו מבני ביתו אע״פ שאינו חינוכן מוטל עליו – ב״י או״ח קסז סד״ה ואיכא למידק. אדה״ז שם בסוף הסימן – הרי בנדו״ז גם ל״ש להתלמד). ובאמת ילה״ק, גם בשלה אם יש מקום לחנכה לברך, דמהיכא תיתי שיש גדר חינוך במ״ע שאהזמ״ג. (וראה מלא הרועים ערך חינוך ב, שאין חינוך במצות שאין חייבות בגדלותן. ומשמע דקאי התם גם במצות שאהזמ״ג, עיי״ש. וכ״ה גם במגדל עוז להיעב״ץ בבריכת גבעון תעלה ג, לג. וראה מרומי שדה דלקמן. ואולי ז״כ הפמ״ג בא״א רכה, ה. וראה שו״ת אז״נ יג, לח – לענין לולב. רבבות אפרים ו, שלט. וראה מנחת אלימלך ווינטר ג, ע׳ רמב-ד בשם הגרח״ק). ונפק״מ גם באם מותר לתקוע בשופר בר״ה עבור קטנות אף כשהגיעו לחינוך. וראה חנוך לנער בלוי כב, ז. קובץ הלכות קמינצקי ר״ה יא, ח. ישורון כט ע׳ שסב. עלון וישמע משה נצבים תשע״ה גל׳ פא.
אלא, שבזה יש גם משום עובדין דחול. אבל גם בזה איכא טעמא לעשות נח״ר לנשים.
אבל למעשה המנהג להקל (וכבר העיד על המנהג בארץ צבי מועדים, סוכות תרפ״ה, ע׳ קטו. אלא שנשאר בצ״ע. אמנם, התם לא מיירי לענין שאול). ואין אחר המנהג כלום, וה״ט שגם חינוך למ״ע שאין הזמ״ג בכלל חינוך (ובמלא הרועים ומגדל עוז דינא קאמרי, שאין חובת חינוך, אבל יש בזה קיום מצות חינוך), והוא חינוך לחיבוב המצוות. ולהעיר מל׳ מהרי״ל הל׳ שופר שכולם באים לביהכ״נ אנשים נשים טף ובתולות. ובפרט, ששוויהו כחובה. (אלא שאין קבלתן כחובה מחייב בנותיהן אחריהן – ראה שו״ת זכרון יוסף יו״ד יד ד״ה ועל מה שהקשה. ואולי ג״ז בגדר הנהיגו בניהן אחריהן. ולהעיר שבמג״א רסי׳ תקפט ואדה״ז תקצב, ח, השמיטו ד״ז שבמהרי״ל הל׳ שופר, שמכניסות עצמו לחיוב. אבל כ״ה בכ״מ. ואכ״מ). ועכ״פ יש בזה חינוך לקיים המנהג, למ״ד שיש גדר חינוך למנהגים. ואכ״מ. והעיקר, שיש בזה כללות הענין דחינוך להרגילן במצוות (שי״א שהוא מה״ת – ראה רבינו מנוח שביתת עשור ב, י. אבל ראה בארוכה לקו״ש לה ע׳ 63 ואילך). אבל ברבינו מנוח שם שם דל״ש רק בבנים ולא בבנות, והוא ממה שאמרו לגבי להדיר בתו בנזיר. אבל ראה לקמן). והארכנו במק״א, ראה במקורות ועיונים לכאן, שגם במעשהזמ״ג יש חלות שם מצוה.
וחזי לאצטרופי הסברא שאין להפרישן מברכה לבטלה – ראה בברכ״י, צויין אצלנו 1019 שם.
ולהעיר מל׳ הב״ח או״ח יז, במה שקטן היודע להתעטף חייב בציצית אף שגם הגדול אינו מחוייב בכך: ועכשיו שהוזהרו הכל לקנות לעצמן לפיכך צריך לחנך הקטן כמו לעצמו דכל חינוך לקטן הוא שיהא רגיל מקטנותו לקיים המצוות כאשר רואה באביו. והביאו במג״א שם ג ובעט״ז שם. אבל במג״א שם נראה שפי׳ באו״א. וראה גם אדה״ז שם ד.
[ויש להעיר מדעת התהל״ד או״ח יד, ז, שמותר לנשים לברך על שאול. וראה בעיקר דבריו שכבר כתב כן בחכמת שלמה יד, ד. וא״כ י״ב משום חינוך טפי מבקטנים. (אבל ראה תהל״ד שם ח באו״א, וכדלקמן) ועוד טעם דעדיפי מקטנים, לפי שיש כאן קיום מצוה דרבנן לברך על שאול כבשאר ימי יו״ט, כנ״ל (וראה בחכמת שלמה תרנח בישוב המנהג בנוגע לקטנים ביום הראשון עד״ז), וממילא אין כאן משום ברכה לבטלה, ואילו בקטנים עדיין לא יצאו יד״ח מצוה דאורייתא.
ולהעיר, שמגוף הענין דברכה על מ״ע שהזמ״ג מוכח נמי שאפשר לברך גם כשאינו מחוייב במצוה. ומכבר הערנו מהדומה לזה, בדעת רי״ו תולדות אדם וחוה נכ״ב ח״ב שהפטור מסוכה מברך עלי׳. והיינו לא רק נשים וכו׳, כ״א גם מצטער וחתן. ובא״ר תרלט, כו, הב״ד גם לענין ישיבה בעת הגשמים. וגם בלבוש כתב רק שלמותר הוא לברך, ״וטוב שלא לעשות כן״ משום ברכה שא״צ, ״ואפשר לחוש לה לברכה לבטלה״. אבל בפשטות התם שאני דס״ל לרי״ו ודעמי׳ שמצטער וגשמים פטורא הוא ודומה לאשה, ולא שמופקע מהמצוה. אמנם, מצינו כה״ג גם בטלית שאולה שאפשר לברך עלי׳ דל״ג מברכת ציצית ע״י נשים, אף שאינו דומה שכאן לא נצטוו גם האנשים. (וכבר הקשה בדרך חיים ט (וכה״ק בהגהות רעק״א למג״א שם. ועיי״ש מש״כ ליישב. והוא כעין דברי תהל״ד. אלא שנשאר בצ״ע) שי״ל כן רק בטלית שאולה ולא בשאל טלית עם חוטין. ומ״ש מלולב שאול שאינו מברך. וראה בספרו שו״ת ר״י מליסא א. (ושם כתב שאין לאשה לברך על לולב שאול ביו״ט ראשון). אמנם, גם בטלית מצוייצת שאולה י״ל שמקיים מצוה עכ״פ, שיש אחרים שמחוייבים בזה (כברעק״א ותהל״ד), אלא שאינו מחויב בה. (ובתהל״ד שם ח דרך באו״א, שרק בשעת עשי׳ צ״ל ציצית שלו. ובטלית מצוייצת שאולה היתה של בעלים בשעת עשי׳. אמנם, בלולב שאול ליכא למימר הכי. איברא, שבדרה״ח ודעמי׳ מוכח דלא קים להו כסברת התהל״ד בכוונת המג״א. ולפ״ז, שוב איכא לאוכוחי מדברי המג״א. אלא שי״ל דשאני דין לכם בלולב מבציצית. ולהדעות שמהני חינוך בשאול משמע ששאול אינו מעיקר המצוה. ואכ״מ).
אבל יתר על כן מצינו בשו״ת הרדב”ז ב, תרסה לענין קריאת המגילה שלא בעשרה, שלדעת האומרים שהנשים יכולות לברך על מעשה”ג, שהן פטורות ואם רצו יכולות לברך, מכ”ש הכא שיכול לברך שהרי בר חיוב הוא אם היו שם עשרה. ונראה דס״ל, דשאני דין עשרה שהוא רק דין בהגברא, וגם שלא בעשרה יש כאן מעשה מצוה גמור. ועוד מצינו במשנה ראשונה דמאי א, ד שנשים קטנות שלא הגיע זמנן לראות טובלות ומברכות, משום סרך מצוה, דל״ג מברכה על מ״ע שהזמ״ג. והוא מחודש. ונראה בדעתו, שיש חיוב גמור מדרבנן לישב ז״נ ולטבול משום לא פלוג אלא שאין חובת ברכה, וקמ״ל שיכולה לברך כיון שמקיימת מצוה. ויתר על כל הנ״ל מצינו בד׳ הד״מ או״ח ח, ה, בברכת על מצות ציצית שאין מקיימים כתיקונה. וכבר הקשה בארוכה ע״ז הגרי״פ בבי׳ לסהמ״צ לרס״ג ג, במילואים ב בתחילתו – ע׳ 452 ואילך. ולהעיר גם מברכה על טבילה לדם בתולים. וכן ברכה על הדלקת נ״ח בביהכ״נ לדעת השו״ע שאינו מברך על מנהג. כן להעיר מדעת שו״ת דברי חיים ב, פ, לענות אמן על ברכות קטנים שאינם נקיים. ועכ״פ ודאי ס״ל שאפשר לחנכם לברך. ואולי יש בזה מקום ישוב לאלו שנהגו לברך על אכילת מצה כל שבעה. אבל כל הפוסקים דחוי׳ קרי לה. וי״ל, שכל שבעה אינו גם זמן המצוה ודומה להמברך בפסח על נר חנוכה. ועצ״ע. ויל״ע למצוא חילוק נכון במה שאין לחנך בברכה כשלא קיים המצוה כדינה, שי״ב משום ספי׳ דברכה לבטלה, כאשר הארכנו בלינק הראשון. וחזי לאצטרופי הדעות שהתירו גם בהנ״ל, אף שדבריהם צ״ע. וכש״כ כשמברכצת מעצמה, יעו״ש. ועכ״פ הכא עדיף מכל הנ״ל, שמרגילה בקיום מצות שאין הזמ״ג. אבל כשחסרים פרטי המצוה ל״ש לומר שמרגיל במצות].
וכבר העירו בעניננו מד׳ הרא״ש עירובין ח, ב שמערב ע״י בנו ובתו הקטנים לחנכן במצוות. ומדמה לה לזה שמדיר בנו בנזיר לחנכו במצות. והיינו שיש גדר חינוך אף שאינה מצוה המחוייבת. וכ״כ בשו״ת חקרי לב או״ח ע. (וגם לר״י – נזיר כח, ב – שהיא הלמ״מ ולא משום חינוך, מודה שי״ב גדר חינוך – מהרם מרוטנבורג קרימונה ר. והביאו בשו״ת חקרי לב שם. וכ״כ מעצמו במנ״ח רסד. אבל ראה מאירי נזיר שם, שבמצות התלויות ברצונו של אדם ובנדבת לבו ס״ל לר״י שאין חובת חינוך). ואף שאינו מדיר בתו בנזיר – שאני התם בנזירות דל״ש בה חינוך בכה״ג, שאין דרך האב לשמור בתו כל ימי הנזירות מטומאה ומיין, ראה שטמ״ק נזיר כט, א ד״ה קסבר בשם הרא״ש. (אבל לתי׳ קמא ברא״ש שם משמע דליכא חינוך בבתו בכגון דא. וראה גם מרומי שדה שם בכוונת המאירי. אבל במאירי נראה דקאי גם בבנו, והיינו לדעת ר״י. ושקו״ט בכ״מ בגדר חינוך במצות קיומיות. וראה הערת המהדיר בשטמ״ק מכון הרב הרשלר הע׳ 411 והע׳ 415 וש״נ). וי״א שמה שהאב מדיר בנו קאי בנדרי מצוה בכלל, ולא רק בנזירות – המפרש ותוס׳ נזיר שם (דבנזירות י״ל דשאני גדר חינוך שהוא חינוך לפרישות בכלל – ראה רא״ש שם כח, ב ד״ה כדי לחנכו, הביאו בהגהות מהרץ חיות שם. וראה גם קרן אורה שם. וגם שאני התם שכשיגדיל יתחייב בנזירות. אבל י״ל להיפך שרק בפרישות ל״ש גדר חינוך בבתו, ראה קרן אורה שם). והאריך בחלק מהנ״ל בקובץ מורי׳ אלול תשע״ה ע׳ רנח ואילך. ומכלל דבריו דברינו.
עוד ראיתי למי שהעיר מד׳ הראב״ד בפי׳ לתו״כ ב, שסומא חייב מדרבנן דלא גרע מקטן ומברך. ונמצא שיש כעין גדר חינוך גם למי שלעולם לא יתחייב. אבל ברשב״א ב״ק פז, א ועוד, שפטור גם מדרבנן.
#16549
