Yirei Shamayim Vs. Ba’al Nefesh

 

Question:

Is the Yirei Shamayim mentioned in Halacha higher lower or equal to a Ba’al Nefesh mentioned in Halacha?

I.e. would it be an oxymoron for someone to not make Shehakol on rice but make Mezonos on Mezonos bread or vice versa?

 

Answer:

It is not clear which one is higher and which one is lower.

Regardless, one should take one step at a time and not be concerned if he’s meanwhile not practicing other stringencies.

 

Sources:

בכללות – היינו הך, שזהו פי׳ בענ״פ – יר״ש, וכדלקמן. ולפעמים נזכרים אהדדי: יר״ש ובענ״פ. וראה גם פסקי הרי״ד נדה טז, ב בפי׳ הגמ׳ בענ״פ. וראה גם כפתור ופרח ל. ובשו״ע אדה״ז שיט, כג מציין לסי׳ שב שבענ״פ יחמיר. ואילו שם שב, כא כתב בלשון יר״ש. ולענין טלטול במקום שי״ב פחות מס״ר ועשו צוה״פ – במשנ״ב שמה, כג: בענ״פ. וכן שם שסד, ח, ובבה״ל שם. ובבה״ל שמה ד״ה וי״א: יר״ש.  ולענין חדש מצינו בשו״ע אדה״ז או״ח תפט, ל – שבענ״פ יחמיר. ובשו״ת הצ״צ יו״ד סוסי׳ ריח נקט לישנא דיר״ש, אף שיל״ד דגברא אגברא קרמית. וכן לענין בדיקות הריאה – ראה שו״ת יו״ד מז, ד . וראה ל׳ אדה״ז יו״ד לא, י. ויש לחלק.

אבל בפרטיות חלוקים הם, וכדמוכח בשו״ע אדה״ז הל׳ מציאה לה, עייש״ה. ובפשטות, בענ״פ הוא מדרגה גבוהה יותר. וכ״נ שם בהל׳ מציאה, שהבענ״פ משלם גם מכיסו. ובא״פ יל״פ כן גם בהל׳ שאלה ו, שהיר״ש מחמיר במקום שאי״ב הפסד, והיינו שישלם לו חבירו על ההפסד, ואילו הבענ״פ חושש לכך גם בדבר שי״ב הפסד, ומיקל רק כשחבירו לא יקפיד. ודוחק. וראה התמים ניסן תש״ע (עמ’ 30).

אבל בשם הר״ה מפאריטש, שבענ״פ הוא בדרגה נמוכה יותר. ונראה בדעתו שכשאינו מחמיר סימן שאין לו נפש, ואילו ל׳ יר״ש יחמיר מורה שאין בידו יר״ש. ומסופר, שהעיר לאברך שאכל ממאכל שנז׳ שבענ״פ יחמיר, ונזהר ולא אכל מאכל אחר מחמת חומרא ליר״ש – למען ידעו ע׳ 287. ולהעיר משטמ״ק ב״ב פח, א שיר״ש הוא השלם במדרגת הקדושה. אבל שם לא נחית לפרט ולהבחין בין יר״ש לבענ״פ. ונפק״מ בנדון דידי׳ למי שרוצה לפטור אורז, כחומרא ליר״ש, ומברך על פהב״כ שנילוש בשאר משקין, שעל בענ״פ להחמיר. וראה מה שביאר מסברא בכמה פרטים בדינים אלו בסברה״נ בקובץ הערות הת׳ מעלבורן כ״ח סיון תשנ״ב.

ואף שבפשטות ל׳ יר״ש היינו שאינו מעיקר הדין, וראה גם אדה״ז או״ח טו, בקו״א ב. שו״ת הצ״צ יו״ד רמז – הנה, בכ״מ מצינו לשון ירא שמים, ובאמת כ״ה מדינא – ראה לדוגמא רמ״א יו״ד רפז, ב. וכן בב״ח או״ח קפג ד״ה רב אשי, הביאו במג״א שם ה ואדה״ז שם ו. והמעיין בב״ח יראה שהוא מדינא. וכן בכ״מ. ולכאו׳ לא מצינו כן בל׳ בענ״פ. אבל לפעמים מצינו כן גם בל׳ בענ״פ – ראה רמב״ן גיטין פט, א שכינה למי שאינו בענ״פ – אדם רשע. אבל בדפוסים מצוה עליו לבעל לגרשה (ולא ״לבעל נפש״). אבל כ״ה בחי׳ הר״ן שם. (ואי״ז שייך למש״כ באוה״ח וילך לא, א, שהרשע אינו בענ״פ. וראה גם שו״ת אדה״ז ט). וראה כס״מ אסו״ב ד,יז וב״י יו״ד סוסי׳ קפו בדעת הרמב״ם. שו״ת מהרם מבריסק ב, עו בפי׳ ד׳ הב״י יו״ד קצו. וראה בארוכה אחותי כלה ארבל שכג, ז. וש״נ. ובשיחות קודש הובא בכ״מ שחומרות שהובאו בשו״ע שייכות כעת לכאו״א – שיחת ו׳ תשרי תשמ״ז. לקו״ש כא ע׳ 330.

והנה, בפי׳ בענ״פ – ברש״י חולין ו, א ד״ה אם בעל נפש – מי שפורש עצמו מדבר שמתאוה לו. ובתורת חיים שם: בעל נפמעשים.  ובפסחים מ, א פירש״י – חסיד. וכ״ה בנדה טז, ב. ובפסחים שם עה״ג: יר״ש החרד על נפשו. וברי״ף פסחים יב, א שמדקדק עצמו במצות. ועד״ז ברא״ש פסחים ב, כה. ובפיר״ח שם: המתרחק מריח עבירה ומדקדק הרבה ע״ע. וכ״ה בערוך ערך בענ״פ.  והרי”ף בפסחים יב. מדפי הרי”ף כ’ דבעל נפש הוא המדקדק עצמו במצוות. וראה מצו״ד משלי כג, ב: נפש משכלת למאוס ברע. (ולשאר הפירושים שם מיירי בענין אחר, ואינו נוגע לכאן. וכן ברש״י ביצה טו, ב. רש״י חולין ו, א ד״ה אם – השני. וראה גם ביפה תלמוד לר״י פלאגי שציין לזח״ב ג, א). וראה הון עשיר אבות א, יז. וראה גם שו״ת מים עמוקים להראנ״ח נא, ובספרו הנותן אמרי שפר, אמור בסוף דרוש הא׳, שפי׳ ששולט על נפשו וכובש יצרו. ועד״ז הוא בנפש כל חי לר״ח פלאגי ב, כב – ז, ב. וכבר כתב כן בהקדמת בעלי הנפש לראב״ד. וכ״ה כעי״ז בהמנהיג הל׳ פסח דיני מצה. ולהעיר מרלב״ג וראב״ע משלי שם. וראה תפארת יוסף להר״י ענגיל בא, יב, ב. וכבר העיר בגליוני הש״ס פסחים מב, א, שכ״מ בירו׳ ע״ז ה, ד. ובערך שי ואתחנן ד, ט, עה״פ רק השמר לך ושמור נפשך, שבענ״פ יש לו נשמה גבוהה. וכעי״ז באוה״ח אמור כב, יב עה״פ ובת איש כהן, שכשהנשמה העליונה קנתה גם הנפש והעלתה אותה למדרגתה תקרא בענ״פ. וראה  הלקח והליבוב לאגה״ת ג ע׳ מה. ולהעיר מהמסופר בשם הר״י ע״ה נעוולער, ברשימות דברים חיטריק מהדורת תשס״ט ע׳ 289. וראה מה שהאריך בשו״ת דברי מלכיאל ג, כא.

וראה בדרכי תשובה יו”ד קטז, קיא שכשנזכר בפוסקים שבענ״פ יחמיר על המורה להודיע להשואל כדי שיוכל להחמיר אם ירצה.

ולענין מי הוא בענ״פ – ילה״ע מהסיפור בשם אדה״ז שאמר לר״א מהאמיל, או לר״פ רייזעס, שמי שמתפלל בנוסח שלו הוא בענ״פ, ובנו״א שאם לא הי׳ בענ״פ לא הי׳ נוסע אתו בעגלה. ויש המספרים שאדה״ז א״ל שלהיות בענ״פ אי״ז מדריגה, והיינו ששייך לכל אדם – הלקח והלבוב ב ע׳ קצג. תשורה פרקש פלדמן תמוז תשע״ז. תפארת שניאור זלמן פעווזנער ע׳ 36. רשימות סיפורים מישולובין א ע׳ 18. ולהעיר מהסיפור בשו״ת משנ״ה טו, קכז.

 

 

#15211