If I am sitting on the train, and there are people who are not Tznius all around me, am I allowed to learn Torah?

 

If you are just reading with your eyes without saying the words there is no problem.

To say the words is problematic. If it’s possible to turn away (not just your head, rather your body facing away) that is best. If it is not possible to face away and for a specific reason you need to pronounce the words, you may, as long as you are looking in the sefer and not at what’s around.

 

Sources:

שוע”ר עה, א ובמוסגר. וראה קו”א א שם. וראה בצ”צ חדושי הש”ס קיצור פסקי הרא״ש ברכות ג, נא (קצה, ג) מה שהעתיק משו״ע אדה”ז. וכ”ה בשו”ת אה”ע סי’ קלט. אבל ראה חי׳ ברכות ג, ה (ד, ד) שנראה שנוטה יותר להתיר בעצימת עיניים אף בערוה ממש. וראה לקו״ש כט ע׳ 503.

ונראה ברור בדעת אדה״ז והצ״צ שעולים (כמעט) בקנה אחד ממש. והוא שהשו”ע התיר בעצימת עינים והב”ח מג”א וט”ז חלקו עליו, והרי אדה”ז כאן במוסגר מחלק שבטפח באשה שאינו ערוה ממש אלא משום הרהור יש לחוש להאוסרים לכתחילה ולהתיר כשא”א בענין אחר, אבל בערוה ממש העיקר כהאוסרים (כמ”ש כאן בסעי’ א’ וסעי’ ט’). ובצ”צ חי’ על הש”ס בפסקי הרא”ש כשמביא מאדה”ז שהעיקר כהב”ח ודלא כהשו”ע הרי כותב שם שמדובר בערוה ולא טפח באשה.

ובצ”צ אבה”ע סי’ קל”ט כשדוחה סברת המהר”ם אלשקר מסביר שיש ב’ שיטות: א. שהגמ’ טפח באשה ערוה קאי דוקא באשתו ובמסתכל, כי בשאר נשים אף בפחות מטפח אסור להסתכל, ולפ”ז עצימת עינים מהני. ב. לשיטה הב’, הגמ’ מיירי בכל נשים, דמיירי אפי’ שאינו מסתכל ולכן צריך דוקא טפח, ולפ”ז לא מהני עצימת עיניים והוא שיטת הב”ח. ומסביר שהרשב”א (שממנו דייק הב”י שעצימת עינים מהני) קאי בשיטה הא’, ולכן אין כאן ראי’ להר”מ אלשקר וכו’.

ובצ”צ חדושי ברכות בהסוגיא של “יתכסה במים ויקרא” מחזק שיטת המג”א ופירושו בהרשב”א – דלא כהב”י – דעצימת עינים לא מהני, והוא כי שם הרי קאי בערוה ממש. משא”כ אח”כ בסוגיא של “טפח באשה ערוה” מצדד דבלא הסתכלות ובעצימת עיניים מהני, דלא כהב”ח וכו’, והצ”צ שם מביא בתור תירוץ א’ שגם לדעת הב”ח והמג”א דעצימת עיניים לא מהני זה דוקא לערוה ממש אבל לשאר הגוף מהני (כפסק אדה”ז הנ”ל בשעת הדחק), ומביא ראי’ לזה מהגמ’ שם. ובסוף אות ב’ שם מוכיח שהמג”א אינו סובר כחילוק הנ”ל ומשוה טפח לערוה ממש שעצימת עיניים לא מהני, והצ”צ כותב שלא משמע כן מהגמ’ הנ”ל.

וא”כ הכל הולך למקום אחד, שיש פסק הב”ח המג”א והט”ז דעצימת עינים לא מהני, ויש דעת הב”י דמהני, ולכן בטפח באשה לכתחילה יש לחוש להאוסרים, אבל כשאי אפשר יש לסמוך על הב”י אבל לא לערוה ממש. והצ”צ בחי’ ברכות מצדד שאף הב”ח מודה כשאינו ערוה ממש כחילוק אדה”ז, אבל מוכיח שהמג”א לא סבירא ליה כן, ומק’ עליו. וא”כ גם להצ”צ יש סיבה לחוש לכתחילה (דעת המג”א) אבל בעת הצורך הרי סובר שהעיקר כהמתירים.

וראה בהערות לקצוה״ש ס״ט בסוה״ס בארוכה.

 

 

#15261