Tucking in the strap of Tefillin Shel Yad

 

Question:

When putting on tefillin, do you have to make sure to tuck in the strap on the hand before putting on shel rosh (since that is part of the קשר of תפילין של יד)?

If not, do you at least need to do it before speaking or starting to say the words of davening?

 

Answer:

The common custom is to tuck it in after placing the Shel Rosh. However, one should refrain from speaking until it is done.

 

Sources:

ראה בארוכה קצוה״ש ח, יא ובבדה״ש שם. והאריך בזה בהערות לספרו בסוה״ס – ח”א פו, ב וש”נ. והב״ד בשלחן מלכים י בהלכה למשה צד. ובלקוטי דינים גרינגלאס הל׳ תפילין הע׳ 17 עורר ג״כ שלא להפסיק ע״פ פסקי הסידור להרא״ח ע״ה נאה. ואכן באשכבתא דרבי ע׳ 34 הע׳ 21 שכ״ק אדמו״ר מוהרש״ב נ״ע הקפיד לקשור בסוף הכריכות עוד קודם הנחת תש״ר. אמנם, ראינו מעשה רב בהנהגת כ״ק אד״ש שלפעמים נכנס לביהכ״נ קודם סיום הכריכה כשהרצועה מגולגלת. (אלא שבשנים האחרונות לא ראינו כך). ואכן ברשימות כח מצינו שע״פ שו״ת הרמב״ם – פאר הדור עג, שרק ע״י הקשירה ה״ז קשירה תמה ״א״כ צ״ל אסור להפסיק עד אחר קשירה זו, ולא ראיתי נזהרין בזה״. ועיי״ש ליישב ע״פ הגי׳ בהוצאת מקיצי נרדמים ע׳ שנז (ובהוצאת תש״כ –  ע׳ 305) שאין הקשר על האצבע מוכרח. ומסיים שבכ״ז צ״ע, שגם אם בדיעבד כשר בל״ז אסור להפסיק עד גמר כל המצוה.

ואולי להנת׳ שם בטעמו של הרמב״ם ״אולי טעמי׳ דבלאה״כ מתרפה וניתרת כל הקשירה״. והרי עינינו רואות בזמננו שהכריכה לא מתרפה וניתרת גם ללא הקשירה. (ולהעיר, שבכלל ראינו מעשה רב בשנים האחרונות לא להקפיד על קשירה ממש. וראה סידור רבינו הזקן עם הערות ראסקין ע׳ תרפב). ויתיישב מש״כ להקשות בהתקשרות גל׳ תלא הע׳ 60, דבשלמא כשהרצועה מגולגלת על כף היד – שלפחות מהודקת היטב – אבל לפעמים היתה מונחת על הזרוע.

ועוד להעיר, שברשימות שם קאי במש״כ בשו״ת הרמב״ם בקשירה על האצבע, ולא בקשירת המותר על כף היד. אבל לכאו׳ נראה שאין הכוונה שבכריכה על האצבע סגי, שהרי ל׳ הרמב״ם תפילין ג, יב מורה שאחרי ג׳ כריכות על האצבע קושר. ואולי ס״ל שקושר על האצבע גופא, ולא כמנהגנו. וצ״ע. ומ״מ, ברשימות גופא נראה ברור דקאי בגוף הכריכה על האצבע, ומכנהו בשם קשירה, וכבכ״מ.

וראה פאר המלך תפילין ג, יב לדייק בדעת אדה״ז שהקשירה אינה מהמצוה ורק שלא תתרופף. וכ״כ בביהגר״א כז, כ – הביאו בקצוה״ש שם. וראה גם שבילי דוד כה, ו.

גם אפשר ליישב שהפסק בעניני תפלה שאני, ורק בשיחת חולין נכון ליזהר (כבקצוה״ש שם), והרי גם בתק״ש – שהובא ברשימות שם – א״צ ליזהר כשההפסק בעניני התפלה. אבל ברשימות הוא בשינוי מבקצוה״ש, ובשתים:  לא רק שנכון שלא להפסיק, אלא שאסור להפסיק. ועוד שלא פירט דקאי על שיחת חולין דוקא.

 

 

#14891