Making a Siyum on Sotah
Question:
Is there a way to fulfill the inyan of learning a daf of sotah every day of sefira and at the same time save the last part of daf 49 (on erev shavuos) to do the siyum much later (such as during the 9 days)?
Answer:
If you are just making the Siyum celebration on a later date, in order to add in Kavod Hatorah, that is okay, even if you finished earlier.
But for it to be considered a seudas mitzvah (for example to allow meat and wine in the nine days, or to fulfill the Rebbe’s directive to make siyumim in the nine days), then you will have to leave a few lines to learn then. If you do so, however, you will not be fulfilling the custom of concluding it before Shavuos.
See also here:
Sources:
לשייר כמה שורות עד עת הכושר – כ״ה בשו״ת מהרם מינץ קיז, הביאו בש״ך רמו, כז. וראה בערוך השלחן שם מד ע״פ מו״ק ט, א: איבעי לי׳ לשיורי פורתא. וכן העיר משם בתשובת הארי׳ דבי עילאי בקונטרס אבני זכרון יא. ועוד. (ובכ״מ נתעוררו בזה להקשות משם על הא״ר תקנא, כו, ודעמי׳ שלא לשייר לזמן מסויים בט׳ הימים – ראה שו״ת חסל״א תאומים קמא נו. שו״מ שביעאה ע׳ מה. שו״ת ר׳ עזריאל צ. רמ״ץ א, מ. שם משמואל ז. בית אב קמא פב. פתחי עולם תקנא, מה. ועוד). ופשוט, שכוונתם כפשוטה, שבאם כבר סיים ולא שייר, אין בזה מעלת סיום מסכתא. וכן מוכח מדברי האחרונים שהזהירו שלא לאחר או למהר עבור סיום בתשעת הימים או בע״פ, ולאידך מהאחרונים שישבו המנהג ע״פ מהרם מינץ וכו׳. וראה הנסמן באורייתא כ ע׳ קסז ואילך. תענית בכורים וסעודת מצוה בע״פ יא – ע׳ רכ ואילך. ולכולהו, סיום היינו כמשמעו כשאכן מסיים בפועל. ואכ״מ בזה.
וכבר העירו מדין שהויי מצוה לא משהינן וחביבה מצוה בשעתה – ראה א״ר תקנא כו. שו״ת נשאל דוד או״ח כב. שנות חיים רמה. כה״ח תקנא, קסא. ולמעשה התירו לכבוד התורה וכו׳. וגם שעי״ז תהא ברוב עם – ראה תורת חיים סופר תקנא, כז. וראה בכעי״ז שו״ת תרוה״ד לה, הובא ברמ״א או״ח תכו. שו״ע אדה״ז צד, ה. אבל ראה שם כה, ד, ע״פ מג״א שם. ויישבו בכמה אופנים. וראה לקו״ש יט ע׳ 74 הע׳ 60. הנסמן במחנה יוסף שבת יט. והדברים עתיקים. ואכ״מ.
והנה, בשיחות קודש נזכר כמ״פ עד״ז בנוגע האיחור בחגיגות הסיום. ולכאו׳ פשוט שאין הכוונה שיאחרו הלימוד, שהרי שיעורי הרמב״ם נקבעו ללומדם בסדר מסודר מדי יום ביומו, אלא שיאחרו החגיגה משום ברוב עם. ומביא בתור דוגמא המנהג שמשיירים הסיום גופא. והדברים כמעט מפורשים בלקו״ש כו ע׳ 357, עיי״ש שכתב ״ולהעיר שמנהג ישראל שמאחרין וכו״״, ומשמע שאי״ז המפורש לפנ״ז. וכצ״ל ולפרש בסה״ש תשמ״ח ע׳ 205 הע׳ 7. וראה גם סה״ש תנש״א ע׳ 89 הע׳ 10, שעיקר השמחה בגמרה של תורה באותו יום.
והמובא בסה״ש תשמ״ח ע׳ 565, שאפשר לזכות אחר בהסיום ע״י שמספר לו שביום זה נערך סיום – היינו בהוספה על העיקר, כפשוט. ולהעיר גם ממשנ״ת בשיחות קודש – ראה ש״פ מטו״מ תש״מ. ועוד – במעלת הסיום ברדיו, אף את״ל שאי״ז בגדר קול אדם לגבי סיום. ראה כאן:
לאידך, פשוט שהמנהג במס׳ סוטה לסיימה בערב שבועות דוקא, כמפורש בכ״מ, ומהן: ש״פ במדבר, ערב שבועות, תשח”י (תו”מ ע’ 13) – “ולסיימה ביום ה’ בסיון, ערב חג השבועות…”, “ולכן לומדים בה’ בסיון את הסיום דמסכת סוטה: לא תיתני ענוה דאיכא אנא…”. ליל ערב שבועות תשי”ט (תו”מ ע’ 3), ושם – “אומר כל אחד מישראל…”. יום ב׳ דחג השבועות תשל״ה (שיחות קודש ע׳ 165) – “…וואס ס׳איז דאך דא דער מנהג צו לערנען מס׳ סוטה אין ימי הספירה און פארענדיקן בערב שבועות.” ש”פ במדבר תשמ”ה (התוועדויות עמ’ 2141); ליל ערב חגה”ש תשמ”ו; ליל ערב שבועות תשמ”ז (תו”מ ע’ 386) – “לומדים דף מ”ט (הדף האחרון) דמסכת סוטה, עד לסיומו וחותמו, סיום המסכת…”. וראה כאן. ועוד ועוד.
ובשיחות קודש הזהיר לסיים בערב שבועות אפילו למי שלא התחיל עד אז, ראה שיחת תשמ״ז שם – שיחות קודש ע׳ 689.
ואף גם בתש”י כשערך הדרן ביום ב׳ דחגה״ש, בהשיחה ביום ב’ דחג השבועות: “…עד לערב שבועות שבו לומדים דף מ”ט, סיום המסכת” (תו”מ ע’ 97).
ועוד והוא העיקר – הלשון בהיום יום ובספר המנהגים: דף ליום דף ליום.
ולהעיר גם מהכתב יד של מאה הי”ז, נדפס בספר “הספר בהלכה” (גורארי׳) בסופו (ע׳ קלא): “…ויגמור קודם שבועות”.
#14455
