Hashem’s Name Written with Magnetic Push Pins

 

Question:

We had a guest on Pesach, who when they left, we found they took the magnetic push pins on the refrigerator, and arranged them as the first two letters in sheim havayah (I can post a picture if that helps.)

Is there some way to get the use of the pins back, and not have this as a permanent addition to our refrigerator?

 

Answer:

They may be moved and rearranged.

 

Sources:

בנדו״ז ליכא משום כתיבה בשבת. וגרע מחבור אותיות של כסף בפרוכת – מג״א שמ, י ואדה״ז שם ט – שג״ז רק מדרבנן כדמוכח מלשונם. וכ״כ בכלכלת שבת לב. תורת שבת ט. ובמשנ״ב כב ״כעין כותב״, ואפי׳ את״ל שהוא איסור תורה – ראה חת״ס שבת קד, א. גיטין כש א. אמרי אש במפתחות שבריש הספר. ועוד – דדהתם מיירי במניח בקביעות (ראה במחה״ש שם דמיירי בשרויף, ובודאי לא באינו עומד להתקיים כלל, וראה גם תוספת שבת יד בהוכחת המג״א, נשמ״א לג, ב, שבכה״ג גם במג״א מודה, קצוה״ש ז ע׳ קנג שה״ז קריבה בעלמא, שו״ת היכל יצחק מו כשבקל יכול לשומטו, באר משה ו, כו במשחק שאפשר לפרק בנגיעה בעלמא). וממילא כ״ה גם להמחמירין בהדבקת מגנט למקרר – ראה שבות יצחק יד, כה, ו. שלחן שלמה שמ הערה לה. ארחות שבת א, טו, יד – דהתם מיירי במניח בקביעות ולא במשחק שעומד להתפרק. ועוד דאף שיש מבארים בטעם האיסור שע״י ע״י התחיבה נעשה רקע לאות, עיי״ש בשלחן שלמה ועוד, וראה שש״כ טז הע׳ סג ואילך, בנדו״ד שהוא מעשה קריבה בעלמא של חלקי אותיות, אין לאסור, שהרי כבר היו על המקרר לפנ״ז, והי׳ להם בסיס ורקע. וראה שלמי ניסן הבונה ה מש״כ לפקפק.

ובלא״ה, כבר כתבנו שאם אינו בחוזק י״ל שגם לדידהו מותר ותלוי בחוזק המגנט.

ובכלל נדו״ד לא חמיר מפתיחת ספרים שבחודי אותיות שמעיקר הדין מותר. וכבר כתבו לשמות הנידונים – ראה שו״ת חות יאיר טז. בני יונה סוסי׳ רעו. לשכת הסופר יא, ג. ובנדו״ז יש לצרף גם שנכתב שלא בכוונה, שרבו הדעות בזה וי״א שמותר למחוק אפילו שלא לצורך תיקון. ובבני יונה רעו, טו יונה כתב להתיר להפריד אותיות שבטסים דבדפוס שלאו לקדושה נכתבו רק להדפיס. וכהנה רבות. ובקסת הסופר יא, ב כשהביא להחמיר גם בחק תוכות ואריגה וכו׳ סייג הדברים דמיירי כשנכתב בכוונה. ואולי שבכגון דא אין להחמיר בזה. וגם למחמירים בשם שלא בכוונה – י״א שאיסורו דרבנן – ראה חי׳ חת״ס שבועות לה, א. שו״ת אג״מ יו״ד א, קעב. אבל ראה מקדש מעט רעו, עו. ועוד זאת שנכתב ע״מ למוחקו  שכתבו כמה להתיר – כ״מ בית לחם יהודה רעו, י. וראה בית אפרים יו״ד סא. מהרש״ם ג לט ד״ה ומ״ש דכיון. עין יצחק או״ח ה. וראה מנח״י ג, קב בין הדברים. ועכ״פ צירופא מעלייתא איכא בהכי.

ובכלל בשם י״ה כשם בפ״ע שאינו מז׳ שמות י״א שאיסורו דרבנן – ראה יד הקטנה יסוה״ת ח שנסתפק. והביא שי״א שדינו ככינוי. אבל ראה קרית ספר שם. ועוד.

ועוד שכתב שאינו מתקיים ודאי הוא רק דרבנן – ראה מקדש מעט נ. שם קכא. דעת קדושים ז. וראה חות יאיר שם שהתיר בכתב שלא נעשה להתקיים. והאריך בזה ביובל שי שבסו״ס בני יונה מהדו״ח ה. עיי״ש בארוכה. ושם הוכיח שאינו גם מדרבנן. ועוד ועיקר, שבנדו״ד שרחוקים זמ״ז י״ל דאינו מצטרף, ראה מעורר ישנים כו, סט בסופו כשמפורדות כדי תיבה קטנה. וכש״כ בנדו״ד שכל אות נפרדת לחלקים, דלאו כתיבה היא כלל. ופשוט, שכתב כזה אינו בגדר כתב לענין סת״ם, וגם לענין שבת אינו מתחייב.

ואף שלענין שבת יש שהחמירו בנקודות שבחודי הספרים, שאני התם שבעת הסגירה קרובים זל״ז ומאתאחדים, וכן בפתיחת הספר, משא״כ בנדו״ד. וכן מוכח בתוספתא יב, ח שהגומר שתי נקודים חייב, שלפנ״ז כשלא נגמרו אי״ז בגדר אות. ויל״ד. ודלא כתשובות ישראל טויב או״ח כא. וגם לדבריו מיירי שקירב החלקים זל״ז, עיי״ש.

ועוד ועיקר, שאין לנו להכריח מחיקת השם. וראה בני יונה סוסי׳ רעו, שבמחיקת השם קיל טפי משבת, עיי״ש לפי שרק בדרך השחתה אסור. וראה גם משנת הסופר לקסה״ס יא, ג שרק בשחתה וביטול הצורה שאא״פ להחזירו לקדמותו אסור במחיקת השם. ולאידך להעיר משש״כ ט הע׳ מח.

ולא נכנסנו לדון בשם שנכתב ע״י קטן וכדומה, שאיני יודע גופא דעובדא היכי הוה.

 

 

#14211