« go back

Would not wearing a mask result in a Chillul Hashem? 

 

Would not wearing a mask in public spaces (when the law demands doing so) result in a Chillul HaShem?

Yes, if a religious person would not abide by the law which would result in people speaking badly about Jews, it would be included in the prohibition of Chilul Hashem. However, in a place where the law is not adhered to even by the non Jewish residents, it wouldn’t be Chilul Hashem.

 

What defines a Chillul HaShem?

Colloquially, the term Chilul Hashem is used when referring to a behavior that denigrates Torah observant Jews in the eyes of the general population. However, the actual mitzvah of Chilul Hashem as understood in halacha refers to an action that demonstrates one’s lack of commitment to Hashem in the eyes of the observant. Thus, the main component of this Mitzvah is not to transgress the commandment to sanctify Hashem’s name by giving up one’s life in a time of a decree against the observance of Torah and Mitzvos or when posed with the ultimatum of either giving up one’s life or doing one of the three big prohibitions, idle worship, incest and murder.

Additionally, one who violates any prohibition out of spite would be violating the prohibition of Chilul Hashem as well.

Nonetheless, it has been accepted colloquially to include in the term Chilul Hashem the concept that one should not do anything which would cause people to speak badly about Hashem and those who are loyal to him. The more religious and pious a person is the more they should be careful in their actions not to cause a Chilul Hashem, even by doing something which is completely legal but the onlookers would view it differently.

 

Sources:

ראה ספר המצוות להרמב”ם מל”ת סג. רמב״ם הל’ יסודי התורה ה, יא. וראה דעות ה, יג. ת״ת ג, י. חינוך רצה. ובכ״מ.

אלא שבכ״ז מיירי באופן שהבריות מבנ״י חושבים שבאמת עובר עבירה, או קרוב לזה. והיינו, כפי׳ ותוכן הרגיל בהלכה דחה״ש, שמתנהג בפרהסיא ובפני ישראל בדבר המתפרש כהעדר הכבוד לדבר ה׳ ותורתו, ולא כהפי׳ המקובל שהבריות מבזים שומרי תומ״צ. וכפירש״י שבת לג, א ד״ה חה״ש: שבנ״א למדים הימנו וכו׳ נמצאו הקטנים מזלזלים בתורה על ידו וכו׳ שאין ממש בתומ״צ ונמצא השם מתחלל שנעשה דבריו חולין. וכ״ה בכד הקמח ערך חה״ש: כי הבריות למדין ממנו ומעשה העבירה אינה בזוי׳ בעיניהם. ונמצא ש״ש מתחלל.

אבל כ״מ קצת במקור הענין ביומא פו, א. וכ״ה גם במשמעות ד׳ הרמב״ם במאמר קדה״ש. ולהעיר שגם בחינוך רצו בנוגע למצות קדה״ש בעשרה מישראל כתב: ולא יתן מקום אל המעביר לחשוב שהוא כפר בשם. ומשמע שההדגשה גם על מחשבת הגוי. [ובאמת, כבר מצאנו כך ביחזקאל לו, כ ואילך שחה״ש מתפרש על העדר כבודו בעיני הגוים. וכעי״ז בב״ר מט: חלילה חה״ש הוא. וכן בויק״ר כב. וראה כד הקמח ערך חה״ש, שבהיות ישראל בגלות בתכלית השפלות הלא זה סיבה שיחשיבו הקדש לחול. (ובכללות הענין דחילול כבודם של ישראל בעיני הנכרים, שג״ז בכלל חה״ש – ילה״ע מאיסור קבלת צדקה מהגוים, ראה סנהדרין כו, ב וברש״י שם ד״ה אוכלי. וי״מ משום לעז על בנ״י שאינם בעלי צדק וחסד – ראה ר״י מלוניל סנהדרין שם. לבוש יו״ד רסי׳ רנד. וילה״ע גם מיש״ש ב״ק ח, נט ששאול לא רצה למות ע״י הערלים  מפני חה״ש)].

אבל ראה פירש״י יומא פו, א ד״ה באמור שמפרש שם: את זו קרא הכתוב חילול השם כשאדם חשוב עובר עבירה ופורענות באה עליו והכל אומרים מה הועילו לו ראה החסידים והחכמים רעה באה עליהם שנאמר ויחללו את שם קדשי ובמה חללוהו באמור עליהם הנכרים שגלו ביניהן ראו עם ה’ אלה ולא יכול להצילם שלא יגלו נמצא שם שמים מתחלל וכבודו מתמעט. וא״כ אינו מן הענין.

אמנם, ברמב״ם גזילה יא, ג מוכח בפי׳ חה״ש בדבר המותר לדינא כשנעשה בפני הנכרים, וכבמקורו ב״ק קיג, ב.

וראה הנסמן כאן:

Amazon package not received, refunded and then found

וכ״ה לענין אכילת דברים שאין הגוים אוכלים במס׳ כותים א, יב. ושם: לא תעשה עם אחר קדוש למעלה ממך. ועד״ז הוא בס״ח תתכט. והוא ע״ד דברים המותרים ואחרים נוהגים בהם איסור דילפינן מקרא דכי עם קדוש – פירש״י ראה יד, כא. וכן הוא גם במג״א רמד, ח לענין ביהכ״נ ע״י גוי בשבת.

אבל ראה תשובה א שבסו״ס דברות משה כתובות, ונדפס גם בשו״ת אג״מ אה״ע א, עא, שר״ל דבכהנ״ל היינו בדבר האסור לב״נ או מאוס להם או כבמג״א הנ״ל שיחשבו שאינם שומרים שבת. ולכאו׳ לדבריו כצ״ל גם לגבי גיטין מו, א – שהוא מטעם שלא יאמרו הגוים שעברו על השבועה אף שהותר להם. אבל ברמב״ם מלכים ו, ה משמע שרק משום ההבטחה ולא השבועה. וכעי״ז ברשב״א גיטין שם שקדה״ש הוא שמקיימים הבטחתם. ועדיין י״ל שבעיניהם אין נפק״מ כ״כ בין שבועה להבטחה. וגם קיום הבטחות יסודו בדיני תורה, דשארית ישראל לא ידברו כזב וכו׳. (ולהעיר, שבאמת בהגהות רע״א למג״א שם חולק עהמג״א. וראה גם שו״ת אבנ״ז או״ח מב שהוא טעם קלוש. לאידך, ראה נוב״י תנינא או״ח צה). אבל בדבר שהתירה תורה להדיא וגם לב״נ – ס״ל באג״מ שאין לנו לחוש להבליהם. אבל באמת ביאורו דחוק מאד בל׳ שבמס׳ כותים ובס״ח. וראה גם שו״ת חלק״י אה״ע יד.

איברא, שלענין גזל ואבידת גוי פשוט שיש לחלק כדבריו וכן מצינו להדיא לענין גזל הגוי משום חה״ש – דהיינו שיאמרו אין תורה לישראל ושבחר לחלקו גנבים ורמאים – ראה סמ״ג לאוין ב. עשין עד. ס׳ היראה לרבינו יונה קלט. וראה נתיבות עולם למהר״ל נתיב יראת ה׳ ד. וראה גם בל׳ הב״ח חו״מ רסו: שיאמרו הגוים ראו שאין אמונה בישראל שהם משקרים וגוזלים. וכעי״ז מצינו שאסור לפועל לאכול אצל בעה״ב גוי, שיחשדוהו כגזלן – ראה מאירי ב״ק קיג, ב. ב״מ פז, ב. והכי נמי איכא לפרושי במה שמצינו שחייב להעיד לגוי גם כשמחייבים ממון ע״פ עד אחד אם ייחדו כעד – רא״ש ב״ק י, יד. רמ״א חו״מ כה, ג – שנראה כזלזול בהבטחה.

(ובאמת נחלקו בזה לענין ד׳ המג״א בבנין ביהכ״נ בשבת, אם יש לחוש גם למה שהם חוששים לגבי בנין ביהכ״נ חדש במקום ביהכ״נ שחרב – ראה שו״ת חת״ס או״ח לא. ווכמה חלקו עליו – ראה הנסמן בשו״ת יבי״א ז או״ח כד. וכן לענין עישון ביום התענית – ראה מלמד להועיל א, קיב. יבי״א א או״ח לג).

אמנם, בשו״ת שו״מ רביעאה ג, י – והובא בדברות משה אלא שדחאו – לא ס״ל לפרש הכי בס״ח הנ״ל וכיו״ב. וכן הבין רעק״א בהגהות לשו״ע יו״ד רמא, ט לענין בזיון אבי הגר, שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה – דהיינו בנימוסיהם. אבל באג״מ יו״ד ב, קל, גם בזה מחדש שהכוונה שה״ז העדר הכרת הטוב. ודחוק מאד בל׳ הרמב״ם. [ואף שלענין איסורי עריות בגר אסור רק במה שאסרה תורה לפני הגיור – ראה רמב״ם אסו״ב יג, יד  (וצ״ע בריטב״א יבמות כב, א ד״ה שניות.  אבל ראה שם צז, ב להדיא שאינו אסור בהנאסר לפנ״ז מנימוסיהם) – שאני בזיון אביו שאין בהם דיני תורה כלל לגוים לעריות שקדושה חמורה חלה רק ע״פ גדרי תורה].

אמנם, ביבמות עט, א מפורש לעקור ד״ת דלא יומתו אבות על בנים ולא תלין נבלתו, מפני חה״ש שיאמרו הגוים שאיננו מתחשבים עם נימוסי בנ״א בין אדם לחבירו. ובפרש״י שם, שלא יאמרו שפשטו ידיהם בגרים ליטול מזונותיהם. ואף דהתם שם הי׳ ע״פ נביא (ראה פי׳ רבינו ישעי׳ שם. וראה מאירי יבמות צ, ב – בדרך הוראת שעה. ובריטב״א נדה יג, ב, שצריך לזה בי״ד חשוב וחכמים גדולים וישוב גדול) – מ״מ מוכח בעצם הענין שהוא בכלל חה״ש. אלא שג״ז שייך קצת להשבועה לגבעונים, ליתנם חוטבי עצים וקיפוח פרנסתם בכלל, כיון שפסק לחיותם, ראה שו״ת חת״ס או״ח רח. וממילא דמיא קצת לדלעיל.

ובכללות הענין ילה״ע מיראים השלם שמ, שכמה דרכים בחה״ש ואין להם שיעור.

ושו״ר אריכות בקובץ דמשק אליעזר נ. י. תש״ע ע׳ תתרט ואילך וש״נ חכ״מ שדנו בענין אם יש לחוש למה שהנכרין חוששים משום חה״ש. ולא עת האסף פה.

 

#12913


Add Comment

Your Email address will not be published