I made a mistake and made על מצות ציצית instead of להתעטף. Do I need to now make a new bracha of להתעטף?

No need. If. however, you remember within כדי דיבור, you should correct yourself.

Sources:

כן מוכח בפמ״ג ח בא״א טו. וכ״כ חיי״א יב, יד. פני יצחק מערכת ט, קיג. סידור בית עובד. משנ״ב ח, יז. כה״ח כ. מאסף לעל המחנות לא.

וכבר מצינו כן באר״ח ציצית כג.

והוא דלא כשו״ת זרע אמת א, ב. רוח חיים ט. ודבריהם א״ש לתשב״ץ ב, מ שכ״כ אעיקר ברכה זו. אבל לדידן שמברך על מצות י״ל שנקטו שאינו שינוי. וכדמוכח באר״ח שם.

וגם בתשב״ץ אינו מוכרח דס״ל שגם בדיעבד לא יצא על ט״ק בבירך על מצות, ראה שו״ת מכתם לדוד או״ח יא. והו״ל שינוי שאינו משנה מעיקר ענין הברכה שיצא. ומצינו לשון שינוי מטבע גם כשאינו מעכב.

[ואעיקרא דמילתא צ״ב בכוונת ד״מ שם ה, בטעם המנהג לברך על מצות. ורכה פמ״ג שם במ״ז ח. ויש שהבינו בכוונת הד״מ שבכל ברכה שהיא בעל ליכא כ״כ חשש ברכה לבטלה (ראה שו״ת כת״ס או״ח כא ד״ה עוד. שם יו״ד קמו. וראה שם או״ח קכג ד״ה ומה דקשיא. שם סוסי׳ קמט. חידושי כת״ס חולין קי, ב. וראה גהש״ס סוכה מד, ב.  שו״ת האלף לך שלמה או״ח שמד. בית היוצר יו״ד נט. דרך פקודיך מצות מילה חלק הדיבור לא. התעוררות תשובה תס ד״ה אבל עדיין. שו״ת ר׳ עקיבה יוסף או״ח רלה – ע׳ שצ. וראה לקוטי הערות לשו״ע חת״ס או״ח טו ד״ה איברא. וכן מצינו בשו״ת אבנ״ז או״ח ב, שפג, י. וכדבריו, ראה גם שו״ת עין אליעזר או״ח לב. וראה בצה״ח ה, צח, ז. ומה שהעיר בשו״ת חזו״ע לח, י). ועמד בזה בנימוקי או״ח שם. וראה מש״כ לבאר שם. (ובאו״א, בשו״ת אג״מ יו״ד ג, נב). ובכ״מ שלדינא ליכא חילוק בין לשון על ללשון למ״ד, לענין ברכה לבטלה, כפשוט – ראה שו״ת מהרש״ג יו״ד נז. דברי מרדכי פרידבורג נב. (ונראה שגם הכת״ס לא נתכוון למעשה בכל ספק ברכה. וראה מש״כ בשו״ת משנת יוסף א, ס, ג).

ונראה בכוונת דברי הרמ״א שבאמת אינו מעיקר ענין הברכה. וראה מה שביאר בעטרה למרדכי ציצית יג.

וראה שו״ת שבה״ל ו, קנז ד״ה ועכ״פ, שביאר בטעם חילוקי הברכות משום היכרא. ולדבריו א״ש בנדוננו.

וכבר נתחבטו רבים בכוונת אדה״ז בקו״א רסג, ד לברך על הדלקת כשנכרי מדליק, והציב ציון לד״מ הנ״ל – ראה הנסמן בהליכות שבת גורדון  בהערות לקו״א – ע׳ תקנז בתוספת ביאור כא. וראה היטב אשר ביאר בכוונת הד״מ בשו״ת אבני צדק יו״ד קכב. והשואל – הי ניהו בית היוצר הנ״ל. ודון מינה לדברי אדה״ז בקו״א. וראה מה שכתבנו באו״א בקובץ העו״ב תתקלב בסו״ד – ע׳ 169. וראה עוד מנחת אהרן פוקס על ד״ח שו״ע, קלח, ד].

והנה בכ״מ הביאו ראי׳ מדין מי שלבש ט״ק בביתו והלך לביהכ״נ שהליכה הפסק. ולפ״ז, בביתו ש״ד. אבל אדה״ז כתב ח, כב, דמיירי באופן שבירך להתעטף על ט״ק. (כדעתו בשו״ע שילבש בדרך עטיפה, ובסידורו לא הביא כלל ברכת על מצות. ובטעם מנהגנו נתקשו בכ״מ. וראה קובץ נראה בכבודו ב ע׳ 279). ולא תידוק מינה דס״ל שעל מצות אינו פוטר בט״ג – דשאני הכא שבירך ברכת ט״ק על הט״ק, וגילה שלא נתכוון על ט״ג, כסברת הרב באר משה (לרמ״כ כהן) ח, ב. וראה גם עד״ז  בסברת הפמ״ג שם, ונת׳ בבאר יעקב קרויזר שם טז. בה״ל יג ד״ה אם הי׳ דעתו. וראה איש מצליח לשם.

ומצינו כה״ג ביש לו רק ט״ק מצמר ולא ט״ג, שמברך על ט״ק ופוטר ט״ג של משי, ראה באה״ט ט, א. ובהגהות מעשה רוקח למג״א ט, ג כתב שאין לו תקנה שברכותיהן שונות. ואפשר דמיירי רק לכתחילה. ובבאר יעקב שם ד, והובא בשלחן מלכים ט בהלכה למשה קפד,  העיר עליו שלמעשה יצא בדיעבד, וכשאין לו ט״ג של צמר הו״ל כדיעבד.

ובכל אופן, סב״ל.

#48978