Question Regarding Answering Amen During Pesukei Dezimra

 

Question:

When answering Amen in Pesukei Dezimra, may I answer in middle of an inyan? If not, what’s considered the end of an inyan, the end of a possuk?

 

Answer:

Not during an inyan. However, this only applies to amen on brachos. Answering the permissible parts of Kaddish, Kedusha and Borchu, may be done even in middle of an inyan.

An inyan can be even in the same possuk. For example: טוב ה’ לכל is one inyan and ורחמיו על כל מעשיו is another inyan.

 

Sources:

כ״כ במשנ״ב נא, ח. והאריך בטעמו בבה״ל שם ד״ה צריך. ועיקר טעמו בבה״ל מחמת פשרה, דמעיקרא לא ברירא היתר עניית אמן דברכות בפסוד״ז. וציין שם שכ״כ בחיי״א. ונמצא הוא שם כ, ג.

אבל ראה מו״ק סד, דשרי לענות בכ״מ בפסוד״ז, ואפילו באמצע פסוק פוסק. וראה גם בשו״ת יבי״א ט או״ח ט.

גם בקיצור שו”ע יד, א משמע שרק לכתחילה אם אפשר יכוון שיהא בין פסוק לפסוק, את״ל דקאי גם אשלפניו, בעניית אמן של כל הברכות.

והרבה מאחרוני הזמן האריכו להתיר גם באמצע ענין, והוכיחו כן מזה ששאר הפוסקים סתמו בדבר. ולדידי לא מוכחא מילתא כלל, שאפשר שסמכו על המבואר בהלכות ק״ש, וכבהרבה פרטים בדיני הפסק בפסוד״ז שלא נשנו בהדיא.

עוד הקשו, שמה בכך שמפסיק באמצע ענין, והרי יכול לחזור שוב לתחילת הפסוק. ובשלמא כשמזכיר שם ה׳ ניחא (וראה כה״ח נא, טו), אבל בשאר פסוק מה בכך. וראה אבני ישפה ה, א, ח, מה שהעמיס בדברי חיי״א. ודוחק. וראה שם ו, מא, ב. שלמת יעקב אריאלי ב, כח.

ובאמת, קושיא זו אפשר לשאול גם בנוגע לברכות ק״ש למאן דאית לי׳ הכי. ואין לומר שכשחוזר ואומר ה״ז כאילו הוסיף על הק״ש, שהרי בכופל התיבות נק׳ רק מגונה. ומההכרח לומר שג״ז בגדר הפסק ייקרא. ואפשר שמקלקל המשמעות, אף אם יחזור לתחילתו לתקן המשמעות כבר קיים מצות ק״ש עם משמעות מקולקלת, וחזרצו היא רק לתקן משמעות הענין ולא לתקן העיוות באופן קיום המצוה וכן י״ל גם בפסוד״ז, שסו״ס מקלקל השבח. וי״ל עוד, שאין לו להפסיק באמצע שבחו של מקום, כשהשבח מתקלקל עי״ז.

ובהכי ניחא, שגם להטעם להיתר עניית אמן שאמן כעין שבח וזמרה (כ״ה בשו״ע אדה״ז נא, ה. אבל הוא במוסגר. ובמשנ״ב לא אתי עלה מה״ט, ראה שם בבה״ל, שנראה דנקט כסברת הפמ״ג בא״א ג. וראה אצלנו 33148), מ״מ אהני ד״ז רק כשאין הפסק המשמעות באמצע השבח.

ובהכי ניחא, שגם לולא סברת המשנ״ב מחמת פשרה, וגם אם ברירא לן היתר דעניית אמן דברכות, אין הכרח להתיר באמצע ענין. ושאני קדיש וקדושה וברכו, שמחוייב בהם טפי, ועד להפסיק השבח גם כשמתקלקל.

וניחזי אנן בדעת אדה״ז, הנה לגבי שאילת שלום כתב אדה״ז שם במוסגר שאין להפסיק שבאמצע פסוק. ואילו לענין עניית אמן לא נחית לפרט (וראה שמירת התפלה לידידנו הרה״ג הר״ש גדסי שליט״א ע׳ 341 שהאריך והוסיף עוד סברות כיו״ב). ולאידך, כתב רק להתיר ״אפילו באמצע המזמור״, ולא אתב עדיפא מינה אפילו באמצע פסוק. ויתר על כן, מוכח כן בדיוק לשונו בסידור בסוף הל׳ תפלין, שתחילה כתב בהיתר עניית אמן דהא-ל הקדוש וש״ת וכו׳ אפילו באמצע פסוק, ושינה לשונו לגבי עניית אמן בפסוד״ז, וכתב אפי׳ באמצע פרק. והלא דבר הוא. ולהעיר מקצוה״ש יח, ב בחצא״ר.

 

 

#45238