Is Tzitzis allowed to touch one’s skin?
One should not wear Tzitzis directly on their body but should wear an undershirt underneath.
A sleeveless undershirt under the tzitzis is fine.
See also here:
Sources:
בשעה״כ ענין הציצית דרוש ו, שהטלית קטן היה לובשו למטה משאר מלבושיו ע”ג חלוקו. ולא נתבאר הטעם שלבשו ע״ג החלוק דייקא. ובהגהות מהר״י צמח לעולת תמיד ענין הציצית הביא סמך מגמ׳ שהחלוק מתחת לטלית.
ובהשקפה ראשונה נראה בטעמו שהוא משום בזיון.
לאידך בנה״ש לרש״ש סוד כוונת הט״ג (כד, ג): ע״י לבישת ט״ק על בשרו יכוון וכו׳. ונראה, דלאו לדיוקא נחית הכא. ועיקר דבריו שהיצירה מקומה מבשרו עד לבגדיו העליונים. ואפשר גם, דעל בשרו היינו סמוך לבשרו. אבל להעיר מזבחים יט, א.
ומ״מ, בעת הזיווג מצינו בכ״מ, על יסוד דברי האריז״ל, שצ״ל בקירוב בשר, אבל עם הט״ק, אף שנוגע בבשרו (סידור ר׳ שבתי מצות פו״ר. ועוד). אמנם באיזהו מקומן כתבו, שמסלק הט״ק כלפי מעלה, אף שעדיין נוגע קצת בבשר (זולת לאותם שלובשים חלוק בעת הזיווג). אלא שבכגון דא י״ל שאינו בזיון מחמת שהוא דרך עראי. וראה בטור ברקת ח, יא, שהביא ראי׳ מעובדא דמנחות מד, א שכאשר פשט בגדיו באו וטפחו לו על פניו, שהט״ק תחת כל הבגדים. והיינו על הבשר ממש. (אבל ראה שו״ת עולת יצחק רצאבי ב, יא, ד ד״ה שוב, דאיכא לפרושי באו״א, עיי״ש לגירסאות אחרות. וראה שו״ת אז״נ ז, צ – ע׳ קפז). וראה שו״ת משנ״ה י, א, בפי׳ דברי ס׳ היראה לרבינו יונה.
וידוע שכך נהגו בכ״מ בתימן, ראה בארוכה שו״ת עולת יצחק שם ג ואילך.
והדבר מוכרח גם בטור ח שכתב, שיש לו ציצית בחלוקו. ובב״י שם ד״ה ולכשיטול, מעיקרא הבין בדעתו שבאמת ט״ק צ״ל תחת כל הבגדים. ומשמע שהוא על בשרו. וכן מצינו בכמה ראשונים סברו שהוא תחת כל הבגדים (כבעיטור הובא בטור, שהי׳ עטיפתם תחת כל המלבושים. וראה מאמ״ר ח, יא בדעת נמוק״י. וברא״ש הל׳ ציצית בסוף דיני עשיית ציצית: והלובש טלית תחת בגדיו. ובס׳ היראה: מתחת למדיו. וראה שו״ת מהרי״ל החדשות מא. מהר״י אבוהב ח ד״ה אמר אח״כ. וראה עוד בהנסמן בוירא פנחס בוטרשוילי ב, ב ע׳ תשסט). ולא הדגישו שיהא על החלוק דייקא. וכ״מ בשו״ת רדב״ז ו, ב׳רס. ומוכח שאין חשש בזיון. ובארחות חיים הל׳ ציצית ד, שאם אין לו כסות בעל ד׳ כנפות אלא החלוק אע״פ שהוא תחתון חייב להטיל בו ציצית.
ומפורש בזח״א כח, ב דכסויא עה״פ ויתפרו עלי תאנה, דלא יתגלי ערייתייהו וכסויא דילהין כנפי ציצית. ומוכח שהציצית דאדה״ר – בגד הראשון בעולם – היו לכסות בשר ערוה. אלא שצ״ע אם הוא כפשוטו, שהרי נזכר שם גם רצועין דתפלין.
אלא שלכאורה מצינו טעם אחר לדברי האריז״ל, והוא שלא במקומו, בשעה״כ בדרושי תפלת השחר ג (יב, ב) שהט״ק שהוא פנימיות ג׳ תחתונות דיצירה, לכן הוא נלבש מעל החלוק מתחת לבגדים וכו׳ ואמנם הפנימיות דיצירה אינו פנימיות גמור כמו פנימיות העשי׳ אשר הוא בתוך הגוף ממש. ומשמע קצת ממרוצת הדברים, שכיון שהפנימיות דיצירה אינו פנימיות גמור כמו פנימיות העשי׳ שאין אחיזת הקליפה ביצירה כמו בעשי׳, לכן נלבש על החלוק, ולא מתחת לחלוקו על בשרו. וכ״מ קצת בעו״ת דרושי ציצית בתחילתם.
אלא שכ״ז אינו מוכרח, שאפשר שענין בפ״ע הוא בהחילוק בין ט״ג לט״ק, שכן בכ״מ נזכר ללא ההדגשה שהוא על החלוק, ולדוגמא בפע״ח שער התפלה ה, ועוד.
ויתכן בכוונת האריז״ל דאתא לאפוקי מאלו המתחסדים שלובשים על כל בגדיהם, ולא דאיכא קפידא שיהא על החלוק דוקא, רק גופא דעובדא הכי הוה. ודוחק.
ומצאתי טעם לדבר, בטור ברקת סוסי׳ ח, שאדם דיצירה א״צ ללבוש הטלית על בשרו כי אין שם ענין תערובת גם בחלוק אין שם תערובת רק למעלה מן החלוק או מלבוש אחר צריך ללבוש ט״ק כדי להפסיק בינו ובין המלבוש עליון.
וע״ד הפשט: הנה, במס׳ ציצית ה, שלת״ק אפיקרסין פטור מהציצית. ולערוך ערך אפיקרסון היינו לבוש התחתון. וברא״ש מו״ק ג, מג שלכן א״צ לקרוע לפי שמיוחד לזיעה ואינו בגדר בגד. ולפ״ז כתב בפי׳ ארגמן להגרח״ק למס׳ ציצית שם, שנכון להזהר שלא ללבוש הטלית קטן סמוך לבשרו ממש דלא ליהוי כבגד התחתון שעשוי לזיעה דפטור מציצית. ונשאר בצ״ע. וכעי״ז הביאו ממשנת יעקב הל׳ ציצית ואינו תח״י. ולכאורה, שאני אפיקרסין המיוחד לזיעה (ראה גם בשו״ת דבר יהושע ו, א בנוגע לגופי׳ שלובשים אותם רק לקבל הזיעה דלא מיקרי כסות. וראה גם שו״ת חמדת צבי ג, ג) משא״כ בבגד המיוחד למצוה אלא שלובשו על בשרו. וגם את״ל שכ״ה גם בבגד המיוחד למצוה, יש לחלק בין מניחו תמיד על גופו, למי שעושה כן בדרך עראי (ראה עד״ז לענין בזוי מצוה בשו״ת רבבות אפרים ד, טו, א). וכנראה הגרח״ק הדר לכל חסידיו, ראה מש״כ בעלי שיח או״ח יז, במענה לשאלה אם מותר ללבוש ט”ק על הגוף עצמו, שיש נזהרין. וכנראה נקט לשון של זהורי״ת, כיון שהוא רק משום חשש בזיון. אבל ראה אצלו בדעת נוטה ב, קעו שהקשו שכיון דאין הכוונה לזיעה רק שלובשו על בשרו מ״ט כתב שדינו כאפיקרסין, וכתב שלא הכוונה קובעת אלא המציאות. ולדידי צ״ע. ועיי״ש גופא קעז, שבדרך עראי לית לן בה.
ובגוף השקו״ט אם יש בו משום בזיון, נוסף להנ״ל דמוכח בכמה דוכתי שהט״ק מתחת כל המלבושים וסתמו כמשמעו (ורק באריז״ל מצינו שהוא על חלוקו, ולא נזכר טעם בדבריו) – גם מסברא צ״ע, שהרי ציצית הוא מלבוש כשאר מלבושים, וכל עיקר המצוה כשהוא דרך מלבוש, ומותר לשמש מטתו בט״ק, וליכנס בו לביהכ״ס ולכסות הערוה, כמ״ש בשו״ת פאר הדור לרמב״ם ז, והובא בב״י יו״ד רפג. ול״ד להזהירות שלא להשתמש בו לדבר מגונה, משא״כ כשמשתמש בו ממש דרך מלבוש. (איברא, שבמצת שמורים למהרנ״ש סוף שער הציצית, ובכנפי יונה ג, פט. ובמעשה מושב למהר״א אזולאי סוף רמון הב׳, והובא בכה״ח כא, יג, שבכניסה לביהכ״ס כל ההארה מסתלקת מן הציצית ונשאר הט״ק כגלימא בעלמא. ולפ״ז, מקום בראש שבעת קיום המצוה לא יהא הטלית על גופו, את״ל שדומה לכניסה לביהכ״ס. וטובא יש לחלק).
וכ״כ בהליכות שלמה ציצית ג, יא בשם הגרשז״א, דל״ח ביזוי מצוה, כיון שלובשו כדרך שלובש שאר בגדים. וכ״כ בשו״ת אול״צ ב, ב ציצית ד, שאין לחוש אם הציציות נוגעים בבשר, שהוא מתשמישי מצוה ואין בו קדושת הגוף, והביא משו״ת פאה״ד, כנ״ל. וראה בתשו׳ בעל אז״נ בס׳ יגל יעקב דרדק. רבבות אפרים ד, טו, א. הלכה ברורה ח בבירור הלכה יד בשם בעל יבי״א. אמנם, בשו”ת אבן ישראל ט, א כתב שהוא דרך בזיון ואינו נכון. אבל מיירי כשנעשה מבגד הסמוך לגוף ונעשה לכך כדי לספוג הזיעה.
אמנם מצינו בשבט מיהודה לבעל זכרון יהודה פ׳ כי תצא, שקטני בנ״י שיחה בפיהם שאין לובשים ט״ק על גופו תחת הכתונת. וכת״ש בטעם הדבר, שיש ללובשו באופן שיוכל לקיים וראיתם אותו והיינו מבחוץ, עוד שאת דבקרא נאמר בלשון כסות ולא שמלה דהיינו בגד חשוב. גם בשו״ת שיח יצחק וייס ח, כתב דאיכא זילותא ללבוש על גופו ערום, ועוד שנכנס בו כל זיעת הגוף, ועוד זאת, שהוא בכלל ציצית וטלית נאה שלא יהא מלא זיעה.
אלא, שכנ״ל משמע בכ״מ בראשונים שכך מצותו. ועוד, שגם לדבריהם בדרך עראי ודאי אין לחוש. ובאופן שבפנים נמי ליכא ריעותא, שאי״ז דרך בזיון כלל.
ויש שה״ר ממשנ״ב ח, כו שכשמשים הציצית המכנסים מבזים המצוה. והבינו מחמת שנוגע בגופו. ופשוט שכוונתו מחמת שמכסה הציצית ומסתירו. וראה אז״נ שם ע׳מקפח. הליכות שלמה ציצית ג בארחות הלכה הע׳ 40. דעת נוטה ב ע׳ פה ואילך.
אמנם, בשו״ת תשוה״נ א, כה, כתב להחמיר שלא ללבוש הט״ק גם על גופי׳ קצרה שאינו מכסה כל כתפיו, שהט״ק סופג הזיעה מהגוף, שאי״ז הידור מצוה שט״ק העשוי למצוה יתלכלך מזיעה, ומה גם שכיון שמועיל שלא יטנפו בגדיו מהזיעה אפשר שדינו כאפרקסותו שפטור. והוא מחודש. ובדעת נוטה שם קעט, בשם הגרח״ק שבנדו״ד ליכא למיחש, שעיקרו אינו לזיעה. והה״נ שי״ל כן לענין בזוי מצוה.
#19700