May I send my knives to be sharpened to a professional company?

 

Question:

1. Can I sharpen a (fleishig) fish knife on the same whetstone as my regular fleishig knives? What about milchig knives?

2. May I send my knives to be sharpened to a professional company?

 

Answer:

1. Yes, as long as the knives and the sharpener are clean when sharpened.

 

ואפי׳ אם המשחזת מתחממת בשיעור שהיס״ב, וממילא גם הסכין, אין חשש לפי שאין בלוע יוצא מכלי לכלי בלא רוטב.

 

2. No, unless kashered afterwards as there is a concern that the knives might be used by them. Also, many companies wash first all knives in water or dishwasher, thus potentially non-kosher knives and kosher knives can be washed together. (Additionally, sometimes they return different knifes than what they received. This problem can be resolved if one makes marks on the knives as a method of identification).

 

 

וראה מרדכי הובא בט״ז יו״ד קכב, ח: סתם כלי עובדי כוכבים אינן בני יומן וא״ל הא הוי ספק דאורייתא י״ל דהוי ספק ספיקא ספק אם נשתמש בו היום ואת״ל נשתמש שמא בדבר שהוא פוגם נשתמש ולפי זה כשמוליכין הסכינים להשחיזן בבית האומן ומחזירן בו ביום ליכא האי טעמא דספק ספיקא משום דבו ביום החזירן וליכא למימר ספק משום דלא נשתמש בו כלל דודאי רגיל להשתמש כיון שאין ישראל עומד על גבו הלכך צריך להגעילו וכן אור״ת דצריך שילך הישראל להשחיזה והיה מחמיר בהן יותר מכלי עובד כוכבים עצמם ודוקא כשהניחם חצי היום בבית העובד כוכבים או יותר אבל לפי שעה לא מיהו אותן סכינים שמוליכין העבדים עובדי כוכבים שבבית ישראל אנה ואנה אותם יש להתיר מטעם ספק ספיקא ככלי עובד כוכבים ונכון להחמיר.

שוב מצאתי אצלנו בהלכה יומית כאן מזה

538 Using the same Sharpener for Dairy and Meat Knives מ״מ

והנה לכאו’ יש לדון עוד, שבהשחזה מקצועית החום של המשחזה מגיע להרבה יותר מחום של רתיחה, ואף שאין בליעה יוצאת מכלי לכלי בלא רוטב, כדברינו שם, הרי כתב הרמ”א צב, ח בשם הגהות ש״ד ״מיהו לכתחילה יש ליזהר בכל זה”. אמנם חומרת הרמ”א היא בכלים בני יומן וכאן הסכינים אינן בני יומן. וסתם כלים אינם ב”י כמבואר בסימן קכב. והנה, אם נאמר שהחומרא בב׳ קדרות הוא לפי שחשו להסברא שבליעה יוצאת בלא רוטב, וכמשמעות הגש״ד נא, ג (אבל ראה שם נה, א), וט״ז צז, ופמ״ג קה בשפ״ד כב, ועוד. ולהעיר גם  מתורת יקותיאל קה, ח שהקולא בב׳ קדרות כמילתא בלא טעמא, ולא זהירות שמא שמא יעלה רתיחה מקדרה לקדרה, כפי שהבין בתורת האשם נו, ה בסופו בדעת הגש״ד,  וכ״ה בפמ״ג במק״א, יד״י, ואג״מ ועוד . וראה בכ״ז בקובץ הערות דלקמן ע׳ 111. ואכ״מ) – מקום לומר שיש לדקדק גם באב״י.  וקצת ראי׳ להחמיר מזה שמגעילים החצובות שאב״י. (אלא דלמשנ״ב תנא, לד ועוד הוא משום חומרא דחמץ. אבל במקו״ח תנא טז בחי׳ שגם מבשר לחלב צריך להגעיל. וכ״ה בחכמ״א עד, סד. וכן החמירו כו״כ. ושם שבדיעבד מותר משום ב׳ קדרות. אבל באג״מ יו״ד, א, נט באמת חולק על החכמ״א. וראה אצלנו בקובץ דלקמן ע׳ 112).

[ולכאו’ לא גרע מהא דמבואר בסימן צה, ג ברמ”א שאם מדיח כלי בשרי עם חלבי שאינם ב”י אין חשש, וק”ו כאן שזה דרך דבר שלישי. וגם אם נחשוש שבגלל ריבוי הכלים יתכן כלי שהוא ב”י, ודאי שכאן אין מקום לחששות כשכל הענין  רק זהירות לכתחילה. ומסתבר יותר שגם בב”י אין כאן את הדין ‘לכתחילה’ כיון שזה דרך כלי שלישי ועי’ בש”ך צד סק”ה. אלא שברמ״א סי׳ צה – לא מצאתי שיכתוב שם שמותר לכתחילה. ואדרבה, המים נוהגים בהם איסור לכתחילה משום נטל״פ לכתחילה. ובכל אופן, היינו רק בבב״ח דהוה נ״ט בר נ״ט].

ובשו״ת בית שלמה קסז כתב לחלוק על מש״כ הפמ״ג צד במ״ז ז ד״ה שאלה, ומ״מ אם הקדירה או הקערה אב״י שאין האיסור רק מצד המנהג, יש להקל. אבל אין מזה ראי׳ דהא קאי בדיעבד. ואדרבה, משמע שנהגו להחמיר גם באב״י. (אלא שהמנהג הי׳ על יסוד הפמ״ג שסבר שאינו בכלל דין ב׳ קדרות. אלא שבאמת גם בפמ״ג בעצמו כתב להקל בעיקר הענין באב״י, ראה שם צה במ״ז ט. אלא שג״ז בדיעבד. אלא שכתב שגם כשיש תקנה בהגעלה אין להחמיר בב׳ כלים).

והעירוני שבס׳ שלחן ערוך כהלכה ג הע׳ לג הביא מהגריש״א שבאב״י לא גזרו חומרא דב׳ קדרות. ואזיל לשיטתי׳ שם להתיר גם בפרווה. וכן נמצא בשמו בס׳ דברי שלום ואמת – רשימות פסקים מהגריש״א ע׳ נח שבסיר פרווה לא צריך להחמיר שלא יגע מבחוץ בסיר חלבי או בשרי. אבל ראה שו״ת שבה״ל יא, סז, ה, מהיות טוב. ונראה שאינו בכלל החומרא לכתחילה אלא עצה טובה קמ״ל, ראה גם עד״ז הליכות חנוך ב, ס והע׳ נד).

והנה בהלכה יומית שם, בלוחות ראשונות בניתי ציו״ן באמרתי עלי אר״ש לשו״ת שבט הקהתי ד, קצב.  אלא שכדרכו בקודש קיצר וכמילתא בלא טעמא. וגם לא עמדתי על דעתו הרחבה במש״כ שם שאין ודאי שנבלע איסור, שהרי מעיקרא קא קשיא לן היאך אפשר בכלל שנבלע בו איסור אם ג״ז בגדר ב׳ קדרות. ואף שלכתחילה מחמירים בב׳ קדרות, עדי כדי כך לא שמענו. והאם נאמר שיש להגעיל בב׳ קדרות שנגעו זב״ז, לפי שג״ז לכתחילה (ראה עד״ז בהגהות יא״פ לרמ״א צה, ג לענין ניצוק. וזאת למרות שבמק״א הארכנו לבאר החומרא ללבן החצובה משום ב׳ קדרות. וכן מוכח בחכמ״א שם. וא״ש, שמהר״י וייל בעל החומרא דב׳ קדרות, ואיהו גופי׳ מרא דהאי שמעתתא ללבן חצובות. וכפי שהארכנו בקובץ הערות יו״ד שבט תשע״א ע׳ 105 ובשוה״ג ב שם, ולהעיר מפמ״ג הנ״ל צה. ואכ״מ).

וח״א טען, לאסור מצד אחר, מחמת דברי הרמ״א שאין להשתמש בכלי של גוי בדרך קבע אף בצונן שמא יבוא להשתמש בחמין. וא”כ אם המשחזת היא בגדר כלי של גוי שבלועה בטריפה אין להשתמש בה אף באופן שלא עובר ממנה לכלי הכשר [אין בלוע יוצא בלא רוטב], שמא יבוא להשתמש באופן שיצא בלע מהכלי כגון שיהיה מעט רטיבות. (וכל מש”כ הרמ”א לענין כלי של בשר שמותר להניחו ליד כלי של חלב הוא רק בשניהם היתר אבל בכלי הבלוע בטריפה קיי”ל כהנ”ל דאסור אף בצונן בדרך קבע). ואף שאיך נבלע במשחזת, הרי ג״ז ב׳ קדרות שמותר בדיעבד – שמעתי מא׳ מהמחברים שליט״א שאף שאין בליעה יוצאת ללא רוטב בשיוף גדול יוצאת. ואמטו להכי סבר להחמיר במשחזת שיש בו חמימות שהבליעה יוצאת.  ותו״ד, שמה שמצינו שאין בליעה יוצאת בלא רוטב הוא רק באופן של נגיעת חם בחם, אבל ע”י השחזה שמשייף את גוף הכלי יוצא לדבר בלא רוטב. וזכר לדבר הוא מה שמצינו שע”י דוחקא דסכינא ודבר חריף יוצא בלא רוטב. וצ”ע אם נכון הדבר. ולפום סברא הדין אסור גם בדיעבד. אלא שלא מצאתי לזה מקור, אף שהדבר מובן מסברא.

והנה, אף שבדוחקא דסכינא ללא חריף סתמא דמילתא דאיכא גם השחזה ושיוף, מ״מ אפשר שבחם גרע. והנה, נעיצה לכמה פוסקים מוריד גם הבליעה, ומשו״ה סגי לחתוך בו דבר חריף לרוה״פ. אבל לא מצינו כה״ג בשפשוף. ולא מצינו איסור לעשות שפשוף בכלי איסור בצונן. והנה מצינו איפכא, ששפשוף מוריד האיסור, כגרידה או אפי׳ כנעיצה, ונחלקו אם הדחה סגי בדבר שי״ב שמנונית או שצריך שפשוף (ראה פת״ש רסי׳ צא). והנה מחד גיסא מוכח שאדרבה שפשוף רק מוציא איסור ולא איפכא, אבל מקום לומר ואם שפשוף כנעיצה, ולהדעות שבנעיצה מפליט, אפשר שיכול להבליע שבד״כ קל מלהפליט.

ואף שבמרדכי שם לגבי השחזת סכין אצל גוי דן שם רק מצד זה שהגוי ישתמש בזה, ומוכח שאין חשש בעצם ההשחזה – אפשר שבמשחזת שם אינו חם, ודלא כר”י מפאריש שהבאנו בהלכה יומית שם דקאי בחם.

אבל למעשה לא נראה לחשוש לכ״ז, שבפשטות לא נבלע איסור במשחזת, נוסף לזה דקייל״ן שסתם כלים אב״י וסתם כלים של גויים נקיים דקפדי אמנקיותא. ועוד, שהרי מותר להשתמש במרדה של איסור שאב״י לפי שאא״פ בע״א – שו״ע יו״ד קח, ב. והה״נ בנדוננו, וכש״כ הוא משם, לפי שהוא רק חשש רחוק.

 

 

#13502