Night Tzitzis
Q1. Is it better to have night Tzitzis, and change every morning, or wear a pair for the day and night?
A. An unmarried man should change his Tzitzis every morning and wear that pair until the next morning (i.e. change the pair every 24 hours).
This way he’ll be wearing a garment that is obligated to have Tzitizs all day – even in the early morning (according to the opinion that a כסות לילה is not obligated in the morning) and at night (according to the opinion that one who wears a כסות יום at night is fulfilling the mitzvah even at night).
ראה פסקי דינים להצ״צ יח – ג, ב. והובא בהערת כ״ק אד״ש שעה״ג לשעה״כ פ״ב סק״ג.
A married man (who wears a Tallis every day), conversely, can choose to wear the same tzitzis straight for several days (and switch pairs in the morning, for the reasons described above), or do the same as an unmarried man (i.e., switch every morning).
See also here:
Q2. Is there an issue with putting them on for a 24 hour period starting with the night? Or can that be done as well?
If it’s mutar to do so, how and when is the best time and way to make the Bracha? If it is assur, what actually is the issue with doing so?
A. There’s no issue but then you won’t get a chance to make a Bracha.
Q3. Would it be possible to make the Bracha the next morning, at the first opportunity that you are mechuyav to wear them?
A. Best to switch it in the morning as mentioned, so that there shouldn’t be any Safek.
אף שהמתעטף לפני עלות השחר מברך כשיאור היום, וברמ״א או״ח ח, טז, השוה הנידונים בלן בטליתו בלילה למי שלובש טליתו קודם שיאור היום, עכ״ז בלן בטליתו בלילה דעת אדה״ז להדיא – ח, כז – שאין לברך עליו בבוקר, ולצאת לד״ה יברך על טלית אחר, משא״כ במתעטף לפני עלוה״ש. והחילוק פשוט, שבלן בטליתו מיירי שכבר בירך עליו מיום אתמול. ולפ״ז כאן שעדיין לא בירך עליו בפשטות יוכל לברך לכשיאור היום. ומ״מ, כאן שהוא מיוחד מלכתחילה ללובשו בלילה ולהמשיך בלבישתו ביום, יש קצת מקום פקפוק, ודשאני כסות כזה משאר כסות המיוחד ליום ולילה – ראה לשון אלי’ רבה סימן יח סק”ד “שוב מצאתי כתב בגליון שולחן ערוך וזה לשונו הואיל ואין התחלת תשמישו ביום לא מיקרי תשמיש יום כלל אפילו לרמב”ם, עד כאן, ונכון הוא”. (ומש״כ בסידור אדה״ז שהמדקדקים נוהגים לישון בט״ק כדי שאם יישן על היום לא יהי׳ ערום בלא מצות – איכא לפרושי דקאי בכסות המיוחד ליום, משא״כ אם מיוחד ללילה אפילו בכדי להמשיך לישון על היום י״ל דלא מהני דאכתי ערום הוא ללא מצוה, כיון שאין התחלת לבישתו בלילה). וכן משמע קצת מלשון רבינו בפסקי הסידור שיעשה כנף עגול לסדין מפני שישן בו ביום, ולא כלשונו בשו”ע שם סעיף ה שאדם ישן בו בבקר. ואף למש״כ להעיר על דברי הא״ר בכה״ח יח, יז שלפעמים מתכסה בסדין ביום עצמו כשבאה לו שינה בחצי או בשליש היום – בנדו״ז אינו. אמנם, מה שראיתי למי שכתבו להעיר על דברי כה״ח דבהכי לא סגי, הואיל ועיקרו ללבישת הלילה (וכ״ה במקו״ח להחו״י יח, ב: מפני דעיקר תשמישן לצורך הלילה שיהנה לכן גם לרמב״ם פטורין) או שהעיקר הוא רוב תשמישו (ראה גם שו״ת אורח משפט ב עד״ז. ושם דבגד דשינה חשוב כאילו הוא כסות לילה שאינו בוראיתם אותו כ״א בזמן מועט שהוא ער ועדיף מסומא, עיי״ש) – הנה, בסידור אדה״ז מפורש להחמיר בסדין שעיקרו מיוחד ללילה כיון שמכסין בו כשישן ביום. ואפשר דמיירי כנ״ל באופן שהתחלת תשמישו בלילה. ועוד וג״ז עיקר, דהתם לחומרא הוא לחייבו לעגל המכסה. ואין ללמוד מזה קולא לברך על כסות לילה מחמת המשך לבישתו ביום. וראה גם מאו״א בחלק בן נון מה״ב בהערות לשו״ע או״ח יח (קמה, ב) הביאו באר״ח ספינקא יח, א, שבמיוחד ללילה שלא ללבישה רק שלא יהא ללא ציצית ומייחדו לשכיבה וחזותו מוכיח עליו כט״ק שלנו שעיקרו למצוה וברוב השנה שמאיר היום קודם התפלה עודנו עליו לא יברך בשם ומלכות. וראה שו״ת דברי אור א, ב. סידור רבינו הזקן עם ציונים והערות מילואים ז ענין ג. וראה מש״כ להעיר על דבריו בקובץ שערי ישיבה גדולה כב.
שאלה 4) ומה עם השמועה בשם אדמו”ר הקודם שמותר לברך על הציצית בבוקר אחרי המקוה, שבזה לכאורה נכון שהוא התחלת תשמישו אז, (ואין בזה חששו של האלי’ רבה הנ”ל), וגם שא”כ למה בכלל להימנע מללבוש הציצית לכתחילה בלילה?
מענה:
השמועה היא שמחמת ההפסק מתחייב מחדש בברכה. והוא בשם ר׳ נחום ע״ה לאבקאווסקי בשם כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע. וראה גם לקוטי ספורי התוועדויות להרמ״ז ע״ה גרינגלאס ע׳ 240. וקשה לסמוך על שמועות (ראה עד״ז כאן בנוגע שיעור ציצית – 5249). ומה גם שבאג״ק ג ע׳ רי ואילך שצ״ל הפסק ״כמה שעות״ יותר מתפילין שהוא רק שעה ושתים. ובחידושים וביאורים בש״ס ג, כח פירשו שבטלית השיעור תלוי בכאו״א כמזה זמן מעוטף בטליתו. ודוחק גדול לומר שזמן הפסק בט״ק שאני מזמן הפסק בט״ג. ואדרבה, את״ל הכי, כיון שזמנו כל היום, הרי גם ״כמה שעות״ לא יהיו בגדר הפסק.
ואין לומר, שרחיצה וטבילה שאני שאא״פ לטבול כשט״ק עליו, דכיון שאין איסור בדבר, אי״ז בגדר הפסק. וכפי שחילק הד״מ ח, ו, והב״ח שם ד״ה ומש״כ אבל אם, ובדרישה שם ג. וכ״ד אדה״ז כה, ל. (ודלא כשו״ת קול אליהו דלקמן). וכ״כ רוה״פ שאין מברכים אחרי הפסק דרחיצה – ארצוה״ח ח, פו. תורת חיים סופר ח, כג. אלף המגן על המט״א תקפד, ד. שו״ת בצה״ח ד, קמט. (ובדעת האריז״ל שבירך בבית הטבילה – ראה שעה״כ ציצית דרוש ו – כבר כתבו בכמה אנפי, דס״ל להלכה כדעת המחבר או״ח ח, יד, שגם בחוזר ומתעטף מיד מברך, או דשאני האריז״ל שהפסיק בכוונות מרובות, או שבזמנם התעכבו במרחץ וכו׳ כמה שעות והוא ״הפסק גדול״ – ראה שו״ת קול אליהו ב, ב ובספרו כסא אליהו ח, ח. רב פעלים ב, ה. בא״ח ש״א בראשית י. כה״ח ח, נו. שו״ת צי״א יג, ד. שו״ת יבי״א ח, ב. בא״מ ו, ד, יח. הליכות שלמה ג, ג. והעיקר, דבפשטות מיירי בכתהאריז״ל בטלית שלבש באותו בוקר ועדיין לא בירך עלי׳, כפשטות לשונו, והיינו באותם הזמנים שהחליף לט״ק אחר. אלא שיש שפירשו דמיירי שלן בו ג״כ, שבד״כ לא הי׳ פושטו רק בבית הטבילה. ואכן ישנם חילוקי גירסאות בכת״י שעה״כ: ״מורי ז״ל כשהי׳ לובש ט״ק ביום וכשהי׳ יוצא מבית המרחץ״, או ״כשהי׳ לובש ט״ק ביום כשהי׳ יוצא וכו׳״, ללא וא״ו המוסיף). וכן המנהג הפשוט שאין מברכים אחרי מקלחת ומקוה. וכבר כתבו שאין לנו להידמות להאריז״ל שהפסיק מאד בכוונות המקוה וכוונות הציצית.
ויש שכתבו דהכא בנדו״ד שאני שיש לצרף גם דעת הרמב״ם שכסות יום פטורה מציצית בלובשה בלילה שמברך ביום אחר השינה. וכ״פ המחבר בשו״ע ח, טז. ולהעיר מהסכמת הרה״צ משינאווא לסידור דעת קדושים, נדפס גם בשו״ת שבסו״ס דברי יחזקאל ב, גם בדעת הרא״ש והטור. וי״א כך גם בדעת האריז״ל – ראה להלן מזה. וצ״ע בזה, ובפרט לדידן להחמיר גם בס״ס בברכות.
ואולי טעו המספרים, והכוונה היתה כהמנהג הידוע שאין מברכים על ט״ק ונפטר בברכת ט״ג, זולת בע״ש אחר הטבילה מהמקוה כשלובש ט״ק חדש לכבוד שבת – ראה גם לקוטי ספורי התוועדויות שם. וצע״ק בלשונו שם בתחילת הדברים.
ואולי כוונה אחרת היתה בדבר, שיכוונו בעת הברכה שתחול רק עד זמן הטבילה למחרת, וממילא כשלובשו אח״כ לא נפטרה בברכתו – ראה עד״ז במשנ״ב ח בבה״ל ח ד״ה וי״א. וראה פמ״ג תרלט בא״א יז. ועוד.
ועוד להעיר שסותר קצת למש״כ הרחמ״א ע״ה חדקוב ביומנו מאור לכ״ו שבט תרצ״ו נדפס בתשורה עטרת זקנים תשס״א פ״ג ס״ז שאמר לו כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע שהמנהג לפשוט ט״ק של היום ולישן בט״ק אחר בכדי שלא יהא ספק בהברכה. (וצ״ע ממש״כ בפס״ד להצ״צ או״ח סי״ח ליזהר לישן בטלית המיוחד ליום ולילה). ומזה שלא ענה לו להסתמך על ההפסק בעת הטבילה מוכח קצת שאינו. ובדוחק י״ל דמיירי במי שאינו טובל מאיזה סיבה שתהי׳.
ולדבריהם, האם נאמר שהנוהגים לפטור ברכת ט״ק בט״ג – עוברים על לבישה ללא ברכה מחמת ההפסק בשעת הטבילה? אתמהה. והמנהג הפשוט לפטור ט״ק בברכת ט״ג גם בכה״ג. וכנראה מטעם דהוה לבישה חדא אריכתא. וכבר נתעורר מזה בדולה ומשקה שציגל ע’ 30.
ועוד, שלפ״ז יוצא שבכל פעם לאחר הטבילה יצטרך לברך ברכה חדשה. וזו לא שמענו, ורק בלבישת ט״ק אחר. וראה גם שו״ת תורה לשמה או״ח יג. מחנה חיים סופר ח, כג. וראה שו״ת יבי״א ג יו״ד יז. שם ח, ב. ודוחק לומר כנ״ל דהכא שאני שיש לצרף הסברא שחייב בציצית מצד היום, שהרי אין כאן צירוף כ״א דעה זו לחוד. ואולי הכוונה לצרף גם דעת המחבר, שבחוזר ומתעטף ומיד מברך.
ועוד להעיר ממש״כ במשנ״ב ח, מב שלא לפשוט הט״ק בבוקר ע״מ שלא ללובשו תיכף להתחייב בברכה מחשש ברכה שא״צ. אלא דהתם שאני שעושה כן בכוונה מטעם זה.
ועד שלא תתברר על נכון אמיתת שמועה זו, קייל״ן דספק ברכות להקל.
ולאחרונה י״ל הגהות תורת שלום לכה״ח פלאגי מגוכתי״ק כ״ק אדמו״ר מוהרש״ב נ״ע. ושם אות כב, נראה שהמנהג לברך גם אחרי השינה בלילה וללא הפסק כלל, אחרי שבודק בציציות. אמנם, כוונתו הקדושה שם אינה ברורה כל צרכה, ובהקדם שבכה״ח י, ז, דעלה קאי התם, מיירי בפושט וחוזר ולובש. וכתב שבכה״ג אין מקום לברך. ומכיון שכן, בקל איכא לפרושי, דעלה קאמר בהגהות שם, שמ״מ המנהג שבכל בוקר מברך גם בכה״ג. (והוא דלא כפשטות ההבנה שם שמברך גם בלן בו ללא פשיטה ולבישה). ונמצא שהוא חידוש גדול יותר על שמועה הנזכרת בשם כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע להצריך ברכה בהפסק של פשיטה ולבישה במקוה, שהרי שם איכא הפסק ניכר עכ”פ במשך זמן הטבילה, ואילו כאן בתורת שלום מיירי בפשיטה ולבישה בעלמא, ושאף בהפסק קצר ביותר לרגע הפשיטה ולבישה סגי, וכדעת המחבר בשו״ע ח, יד, למרות המפורש בשו״ע אדה״ז שם כג כפס״ד הרמ״א שאם בדעתו בשעה שפושט דעתו לחזור וללבוש מיד אינו מברך. וזאת, אף שלדעת הרא״ש חייב גם בלילה ולא עבר זמן פטור, ולא נתברר הלכה כדברי מי (אדה״ז יח, ב), ושלכן פסק אדה״ז שם ח, כז שלא לברך בלא פשטו בלילה, ושטוב לצאת דברי הכל ולברך על טלית אחר. ולא כתב בפשיטות להתיר גם ע״י הפסק קצר. אמנם, מצינו שיש שכתבו בשעהד״ח כשאין לו ט״ג לפטור, לסמוך דמשמוש גרידא מהני (ראה עט״ז ח, ח. ארצות החיים ח בהמאיר לארץ צו ) – ראה קרן שחר ב במאורי שחר טו. אבל בהגהות כאן משמע דקאי גם ביש לו ט״ג. וכש״כ אם נפרש בהגהות הנ״ל כפשטות לשונו דסגי לי׳ גם בהפסק שינה ולילה לחוד. וראה להלן שכ״מ גם בהמשך דבריו.
ולהעיר, שבכ״מ כתבו גם בדעת האריז״ל דס״ל לברך בבוקר גם בלן בטליתו בלילה – ראה סידור חסד לאברהם טובייאנא בית תפלה – לב, א. (והוא דלא כשלמי ציבור דיני ציצית ותפלין ד, וכה״ח סופר ח, סא. ועוד, ע״פ שעה״כ הנ״ל). וראה מה שהאריך בקונטרס ברכת טלית קטן שלא נפשט בלילה לדעת האריז״ל, והיא לו נדפסה בשינויים בשו״ת וישב הים ד, א. ושם ר״ל בדעת האריז״ל דסגי בפושטו וחוזר ולובשו. (אמנם, לאריז״ל מברך להתעטף. וראה להלן).
ובדוחק י״ל ולהמתיק המנהג שהביא בהגהות תורת שלום, וכן שמעתי מח״א שליט״א, לפי שבשו״ע מיירי במברך להתעטף בציצית – ראה שם ח, ז. וכן גם בסידור אדה״ז, ובפרט ששם שלא הביא כלל ברכת על מצות ציצית. אבל אם מברך על מצות ציצית, כמנהגנו (ואכ״מ. וראה כאן) – הרי כתב בד״מ ח, ה בטעם המנהג לברך על מצות ציצית, שחששו שאין יוצאים בט״ק, ומברכים על שנתן לנו מצות ציצית אף שאינו מקיים המצוה כתקנה. והביא אדה״ז דברי ד״מ בקו״א רסג, ד. וראה אצלנו כאן. וא״כ גם כשלא הי׳ הפסק כשיעור המחייב ברכה מצד התעטפות, מ״מ ברכת השבח היא. אלא שפשוט שאין מקום לברך על מצות ציצית בלא שום התחדשות וללא הפסק כלל.
[ובענין זה – מעלה בהפסק פשיטה ולבישה לגבי הפסק הלילה, שבהפסק לילה, כיון שיש ספק לדינא, ויתכן שהוא זמן ציצית, אין כאן הפסק רק לדעה אחת, לדעת הרמב״ם שיש זמן פטור בלילה, ובמציאות במעשה ליכא הפסק. אבל בהפסק ע”י לבישה, אף שג״ז רק לדיעה אחת, כ”ז כשמקיים המצוה, שלכן צריך הפסק זמן המצוה, משא”כ להמנהג לברך על מצות ציצית, ומברך רק משום ׳זכר למצוה’, גם בהפסק לבישה הוי הפסק, שהוא ענין שבמציאות ולא רק מחמת הפסק בזמן החיוב. ולהעיר מדברי מהר״י אבוהב על הטור סוסי׳ ח, שלילה הוא היסח הדעת מאחר שעבר עליו שינה ולא רק שאינו זמן ציצית. וכ״כ מד״ע בערוה״ש ח, כג, שגם לדעת הרא״ש, ישן שאני. וא״כ ה״ז הפסק במציאות, והיסה״ד הוא בגדר הפסק בכמה ברכות השבח. ולהעיר מסברת צפע״נ ציצית ג, ז, שגם לרא״ש ליכא קיום בלילה רק איסור ללבוש ללא ציצית. וראה גם שו״ת צפע״נ החדשות סוסי׳ א. (ובכסות לילה ביום מקיים המצוה אבל אין חיוב. וראה כעי״ז בשו״ת משכנות יעקב או״ח כג, למ״ד חובת מנא. אבל להעיר מסברת שו״ת משכנות יעקב או״ח ח בהיפך, גם לדעת הרמב״ם שסו״ס לא נתערטלה המצוה הימנו). ועיי״ש בקונטרס הנ״ל. ושם גם הביא סברא שהוא כמו ברכת השחר שמברך בכל יום. כן להעיר מהדעות שבברכת השבח ל״א סב״ל. וכן במקום מנהג. והרי בהגהות תורת שלום כתב שכך המנהג. וראה אצלנו כאן. כן להעיר מסברת שו״ת האלף לך שלמה שדמ, בברכה שמברכים בעל, שמברכים גם על הספק. (והארכנו בלוח ליו״ט, בדיני ברכה בעירוב תבשילין על תנאי ביו״ט ראשון). וראה אצלו בשו״ת טוטו״ד קמא רצז. וכעי״ז בשו״ת אבנ״ז או״ח שפג. בית היוצר יו״ד נט. ומה שהשיג ע״ז בשו״ת מהרש״ג יוד נז. דברי מרדכי פרידבורג נב. אבני צדק יו״ד קכב. והאריך בשו״ת חזו״ע לח, י.
וכעין סברא זו בהחילוק בין ברכת על מצות ציצית לברכת להתעטף לעניננו, ראה הר צבי מנחות מג, א. אבל אזיל בתר איפכא. ובכללות הענין, ראה סברא כעי״ז (ולא ממש) בחלקו של ידיד בהגה״ט ח, לגבי גוף הברכה בבוקר בלן בטליתו.
ומצאתי לי און בדברי כ״ק אד״ש, בקיצור שו״ע לנוער (נדפס עם הגהות בגוכתי״ק בתשורה לברמ״צ דייטש א׳ תמוז תשס״ז) ט, כב-ג (שם ע׳ 33. ע׳ 49-50), שבמי שלבש ט״ק קודם אור היום או בידיים שאינם נקיות, או אם ישן עם הט״ק בלילה לא יברך על הט״ק אלא יפטור את הט״ק בברכת הט״ג. ואם אינו לובש ט״ג, אזי אחרי שיאיר היום וידיו נקיות ימשמש בציציותיו ויברך על מצות ציצית על הט״ק. ומשמע להדיא דאכולהו קאי גם בגוונא שישן עם הט״ק בלילה, ולא חילק בין ישן בט”ק בלילה לשאר האופנים שנזכרו שם, ובכולם נקט ברכת “על מצות ציצית״. ולהנ״ל עולה יפה עם דברי אדמו״ר מוהרש״ב. אלא שחילוק ביניהם, שבקיצור שו״ע לנוער מפורש שביש לו ט״ג לא יסמוך ע״ז ויברך על הט״ג. (וראה מזה אצלנו שם 2769). ולאידך, לא כתב שם לפשוט ולחזור וללבוש. והיינו כהבנה הפשוטה בהגהות שם, דקאי בישן בטליתו ללא פשיטה ולבישה.
[והנה בהמשך הדברים בהגהות תורת שלום, שבסידור כתב בלובש ציצית קודם אור היום יברך על הט״ג ויכוון לפטור גם את זה. ולפ״ז הוא בהיפך מהמנהג. ולכאורה להנ״ל מקום ליישב, שבסידור מיירי למנהג שמברכים להתעטף. וי״ל. ושוב כתב לשלול אפשרות ליישב באו״א, וזלה״ק: ״ואין לחשוב דישן בט״ק שאני מפני שהוא עליו מן היום. וא״כ יצטרך לחלקו אם כל הלילה או פשטו וחזר ולבשו וכ״ז אינו״. (וסיים עלה: ומ״מ כמדומה לי שנוהגין כנ״ל שבודקין הציצית ומברכין). ודבריו הקדושים בהשקפה ראשונה צריכים ביאור לדידי ולדכוותי, דלכאורה מה שנקט ליישב המנהג ד“ישן בטליתו שאני מפני שהיה עליו מן היום”, דמשמע דמשום שהיה עליו מאתמול עדיף לענין ברכה, תמוה, וכלפי לייא, דהא אי נימא שבעצם היותו עליו מן היום חשיב המשך לבישה אחת, אדרבה לא שייך ברכת שחרית כלל, דהוי לבישה חדא אריכתא. ואת״ל, דמשום דבלילה איכא צד פטור הוי הפסק ומתחייב מחדש — אכתי תיקשי, אמאי גרע מלבש קודם אור היום, דמבואר בסידור שאינו מברך כשיאיר היום אלא פוטרו בט״ג, ומה לי הכא ומה לי התם, דסוף סוף בתרווייהו לבישה רצופה עד זמן החיוב. ואדרבה, התם איכא מעשה לבישה בלילה, וכיון דבבוקר זמן חיוב הוא חיילא חובת ברכה. ונראה, שרבינו נקט כאן סברא חדשה, שבלבשו אתמול עד עתה חשיב דחלה עליו לבישה בזמן חיוב, וכל שעבר הלילה יש צד לומר דנפקע שם לבישה הקודמת או דהוי הפסק בזמן פטור למאן דית לי׳ הכי, ומתחייב מחדש ביום. אבל בלבש בשעה שאינו זמן חיוב אין לברך על מישמוש ובדיקה בציציות גרידא. (ואתיא כהדעות שמשמוש מהני רק בתפלין שחייב למשמש, שמה״ט פסקו שבלובש כשאין ידיו נקיות או קודם אור היום לא יסמוך על משמוש ויפטור בט״ג). ויל שכששמברך על מצות ציצית שהיא ברכת השבח מברך על מעשה המצוה ולא על קיום מצוה, ומשו״ה כל שעשה מעשה בזמן חיוב יכול לברך. ול״ד לברכת המצוות שהיא על קיום המצוה (אלא שבכ״מ גם בנוגע ברכהמ״צ שהברכה על מעשה המצוה לחוד, ושלכן נקרא עובר לעשייתן כשהוא לפני מעשה המצוה אף שאינו לפני הקיום. ואכמ״ל). אלא שד״ז נסתר מחמתו ממה שרבינו לא יישב הקושיא מסידור אדה״ז בסברא זו גופא, דהכא קאי בברכת השבח.
אמנם, לפום סברא הדין, נצטרך לחלק גם בין היכא דהי׳ עליו כל הלילה להיכא דפשטו וחזר ולבשו, שבלבשו כל הלילה נגרר אחר מעשה לבישה דאתמול מזמן חיוב, ולכך מברך בבוקר, משא״כ בפשטו באמצע הלילה וחזר ולבשו דהוי מעשה לבישה בלילה ושוב אין הברכה חלה על המשך זה. ולא מצינו לחלק כן בדברי הפוסקים, להעמיד חיוב ברכה על חילוקים אלו, ולכך מסיים ״וכ״ז אינו״. אלא שגוף הסברא קשה ביותר מצ״ע, וצ״ע שכתב לדחות מטעמים אחרים.
ועוד איכא בגווה, שמהמשך הדברים הנ״ל נראה שמעיקרא נחית לדון להתיר לברך בישן בטליתו גם ללא פשיטה ולבישה, וכפשטות ההבנה].
אמנם, בנוגע למעשה, קשה להורות נגד פס״ד אדה״ז בשו״ע ובסידור ללא ראי׳ ברורה. ובהגהות תורת שלום כתב נמי שבסידור לא כ״כ, אלא שהעיד שהמנהג אינו כן. ובימינו לא נהגו כך. ונתפשטה ההוראה שלא לברך ללא הפסק. ובפרט שהגהות הללו כתבן לעצמו ובדרך הערה על כה״ח. והרי כמה מאחבנ״י הספרדים בתר דברי המחבר גרירין לברך בכל גווני. (וראה ערך השולחן יח, ח. אבל בכ״מ נטו מהשו״ע בד״ז מחמת ספק, דקייל״ן סב״ל גם נגד מרן. וראה קשר גודל לחיד״א ב, יב. חסל״א יח, ז. ובשלמי ציבור כו, ג הביא שמועה שחזר בו המחבר מזה). ועוד שכתב בלשון כמדומה לי שנוהגין וכו׳, היינו דלא ברירא לי׳ מילתא (אף שנראה נוטה יותר לצד לברך). וכן גם במש״כ בקיצור שו״ע לנוער – דמכללא איתמר ולא בפירוש.
#6821
#16754
