Is Lasagna Considered Pas – Bread?
Poskim address the subject of pasta that was first cooked and ready to eat as a regular cooked food, but then further baked, such as lasagna or baked ziti. The halacha is that in this case, it becomes Hamotzi*, unless a large amount of tomato sauce or other liquid remains in the pan after baking.
[*This doesn’t apply to regular pasta that was first cooked and later simply reheated in the oven; in such a case, it remains Mezonos.]
There are, however, two exceptions:
- If the pasta is egg-based rather than water-based, it is Mezonos.
- If the sum total of the baked lasagna has more pure tomato sauce than water – taking into account the amount of water in the original lasagna sheets – it is Mezonos. A ba’al nefesh, however, would be stringent to eat it only during a meal.
Nevertheless, these exceptions apply only when one is not eating a kvi’us se’udah. See information here.
Sources:
ראה בעל המאור פסחים לז, א (יא, א בדפי הרי״ף). מאירי שם. רי״ו נתיב ה ח״ג – מא, ב. שו״ע או״ח קסח, יד. יו״ד שכט, ח ובש״ך שם.
ובסברה״נ פ״ב הי״ג: אם חזר ואפאה בתנור או במחבת בלי משקה חזר וירד עליו תורת לחם גמור. ומיירי גם בנתבשלה בישול גמור וראוי׳ לאכילה לפנ״ז. וראה קיצור שו״ע סמ״ח ס״ו. משנ״ב סי׳ קסח סקנ״ט בסופו.
וגם לפמש״כ ברמב״ן הל׳ חלה שחלוט של בעה״ב אינו חוזר להיות לחם – שאין דרכו להיות נאפה. אבל בחלוט של עניים חייב בחלה כשנאפה. ומעיקרא כוונתו בבישולו לאפותו אח״כ. וגם יצויין שלא הוב״ד הרמב״ן בשו״ע.
וראה חזו״א בציעת הפת כו, ט. דרך אמונה בכורים פ״ו בציון ההלכה רכב. קובץ תשובות ח״ג סי׳ ל. וילה״ע מיראים סרע״ד קלד, ב שגם בבישול גמור יורד עלי׳ תורת לחם אח״כ.
וכן נסתפקו בקוגל מטוגן, בקביעות סעודה לחוש שטיגון דינו כאפי׳ – ראה ליקוטי שושנים ח״א ק, ג. קצוה״ש סמ״ח בבדה״ש סקכ״ד וסק״ל.
והנה, בפמ״ג קסח בא״א לט שאם מבשלים במחבת ואח״כ משהין בתנור מעט כדי קרימה כל דהו אינו לחם. והובא בכה״ח קסח, קיט. וגם בקיצור שו״ע שם: ודוקא כשנאפה היטב. וראה שערים מצויינים בהלכה שם לאאזמו״ר סק״ג ובקו״א לשם. אבל כאן שהה זמן רב ואין חוטין נמשכים ממנו. וצע״ק בפמ״ג ועוד שכתבו דבעינן אפי׳ שאין חוטין נמשכין ממנה, דמשמע דקאי רק באופן שלא נתבשלה כל צרכה תחילה. ויותר נראה דשיעורא קאמרי, דלא סגי באפי׳ דקרימה אלא אפי׳ כזו שבד״כ אין חוטין נמשכים, אילו לא נתבשלה תחילה, שהרי בפמ״ג קאי גם בביגל ופרעציל שנתבשלו לגמרי. ונתקשה בזה בקונטרס אבן שמואל (בכור) ע׳ מ. ושוב ראיתי שפי׳ כן גם במאיר עוז קסח, יד, ובמשא המלך שם אות ג. והוא דלא כברכת הבית ט, כב, כד, ולב, דנחית לחלק בדבר. וכדעת הרמב״ן במלחמות פסחים שם. וראה רמב״ן ע״ז עד, ב. ועכ״פ, מסתבר שכ״ה לכו״ע, גם להדעות שאפי׳ במבושלת כל צרכה חוזר ויורד תורת פת.
ויש שכתב שאינו בגדר אפי׳ כיון שאינן נדבקין ונעשים גוש אחד עם המים או רוטב עגבניות או מי ביצים – חו״ב לה ב, י. ודבריו מחודשים. ועוד, שלדבריו אדרבה לא שנא מעיסה שטחו מלמעלה ברוטב, או מי ביצים, ופשיטא שברכתו המוציא.
וראה אמת להשיב ס״ו. אנציקלופדיא תלמודית ערך לחם ע׳ תסג ואילך.
ויש שכתבו שאי״ב תואר לחם. אבל שתי תשובות בדבר – חדא שכעת נעשה צורת פת כשנאפה, ועוד שמהיכא תיתי שבבלילה עבה בדבר האפוי צריך תוריתא דנהמא. ראה בקצוה״ש שם. ובחזו״א כו, ו שבאפי׳ א״צ תואר לחם. וראה בארוכה פרי חביב לכיצד מברכין ס״ו סקי״ג. וראה אצלנו 32075 והנסמן שם.
#1434
