הגיע הש״צ לקדושה אחרי שפסע ג׳ פסיעות
בשע״ת קכג, ה הב״ד החיד״א בברכ״י שם ג, במי שפסע שלוש פסיעות והגיע ש״צ לקדושה, שבכה״ג יכול לחזור תיכף למקומו, לפי שניכר שחוזר מחמת קדושה. והביא דהכי חזינן לרבנן קשישאי דעבדי הכי. וכתב שם דל״ד למש״כ הפוסקים בשם מהרי״ל שלא הי׳ חוזר למקומו לנפ״א או לויהי נועם במוצ״ש, דקדושה שאני דשפיר נאה לחזור למקומו. וכ״כ גם בספרו קשר גודל יז, יט. והובאו הדברים אצל נכדו בזכרון משה קכג, ב. שלמי ציבור קלה, ב בדברי המגי׳. בית עובד ט. חסל״א קכג, כד. בהערת בהמ״ח. כה״ח פלאגי טו, מה. שמן המאור קכג. משנ״ב ט. כה״ח יב. קצוה״ש כ, כה. וכ״כ מדילי׳ במגן גבורים באלף המגן ה, הביאו בשעה״צ יח.
ובאמת, גם בל״ז מובן ההיתר לחזור, לא רק מחמת שנכון לחזור למקומו לקדושה, אלא לפי שחוזר בשביל קדושה ואין בזה גדר דכלב שב, כשחוזר לתפלה אחרת, כמו הש״צ כשחוזר עבור חזרת הש״צ. וראה רד״ך בית כז, ד״ה אלא עיקרן ואילך, שהובא במגן גבורים. ויש לחלק, דשאני נפ״א וויהי נועם שהוא המשך התפלה. והרי כל הטעם ביחיד מחמת שנראה שרוצה לחזור ולהתוודות והוא ככלב כו׳, משא״כ בש״צ, וראה מג״א ז. והה״נ בתחנון וויהי נועם, שממשיך להתחנן, משא״כ בקדושה. וזהו נוסף לכך שניכר שחוזר בשביל הקדושה, וכמ״ש אדה״ז ג בעיקר הדין. והוא טעם הראשון בברכ״י שם. וראה שמן המאור שם.
אבל בערוה״ש שם ד כתב גם בכה״ג להמתין, ושלא לבטל דינא דגמרא.
ודבריו דעת יחיד נגד כל הפוסקים הנזכרים.
ועכשיו נפל דבר, שנתגלה כתי״ק של אדמו״ר מוהרש״ב נ״ע, הגהותיו לכה״ח פלאגי. ושם אות מט כתב שמי שהתאחר קצת וכשפסע אומר הציבור קדושה יאמר במקום שפסע. ובהערת המהדיר שם כתב דמשמע שחולק על דעת הברכ״י. (ומה שנסתייע המהדיר שם לדעת רבינו מדברי מהרי״ל – הרי בברכ״י ושאר הפוסקים הב״ד מהרי״ל, וכתבו לחלק).
וטוב אשר עשה לכתוב רק משמע, שהרי יתכן דקאי בגוונא שכשפסע כבר התחילו קדושה. וכלשונו ״הרי אומר הציבור קדושה״, ורצונו שלא יחזור למקומו באמצע אמירת קדושה. (ואפשר, שהוא גם דלא כסברת ערוה״ש לחזור באמירת קדוש, וכדלקמן). משא״כ בברכ״י שכתב בסגנון אחר, שהגיע ש״צ לקדושה. ובהכי ניחא ג״כ שמשמעות דבריו כאן שאינו חולק אמש״כ בכה״ח שם. (וראוי לציין, שבגוכתי״ק ניכר בעליל שההגהות לא נרמז מקומן באות או בסימן, לפי שרבינו לא פירש מקום הערותיו, ולא תלאן באותיות ובסימנים כדרך המחברים לקשר בעבותות למקום מיוחד, ולהורות איה מקום חנייתן, אלא כתבן לעצמו בשולי הכתב. והעורך נסמך על שקול דעתו, וקירבן אל המקומות אשר ישרו בעיניו, ונתן לכל אחת מהן מקום מושבה אצל הענינים השייכים להם לפי אומד דעתו). והרי בכה״ח הב״ד החיד״א בקשר גודל, שכשמאריך בתפלתו חוזר תיכף. ונראה, שאדרבה בא לומר במש״כ כה״ח מדברי קשר גודל, שכ״ז רק כשיכול להגיע למקומו לפני קדושה, שטוב לומר קדושה במקומו, אבל אם כבר אומרים קדושה אין לו לפסוע באמצע הקדושה.
ובגוף הענין, הנה גם לדעת הברכ״י רשות היא ולא חובה. וכל עיקר ד״ז רשות היא, כלשון הרמבם תפלה ט, ג שיש רשות לכ״א לחזור למקומו. ומשמע שיכול לומר במקום שפסע. ומפורש הדבר בלשון תר״י ברכות כד, ב, ימתין עד קדושה ואח״כ רצה חוזר רצה עומד במקומו. וכ״כ בכס״מ תפלה שם. והובא במג״א ו ואדה״ז ד ומשנ״ב ח. (וגם להדעה שצריך ו׳ פסיעות – הרי יכול לעשות עוד ג׳ פסיעות אחרי הקדושה). וראה מאמ״ר קכג, ד שהוכיח כן מרמב״ם תפלה ט, ג לגבי ש״צ. וא״ש דעת הערוה״ש, שלא לבטל דינא דגמרא מחמת החזרה למקומו שאין בה חיוב. (וראה ארי׳ שאג להגרח״ק ע׳ תסא שנתקשה קצת בדברי משנ״ב).
ואת״ל בדעת אדמו״ר מוהרש״ב דלא כברכ״י, אפ״ל שכיון שהוא רק היתר לחזור, לא ס״ל להקל בכגון דא.
ונראה לומר בדעת הברכ״י, שהוא לא רק מחמת שיאמרנה כמו שאר הקהל שאומרים במקומם (כלשונו, ומשמע דאתי עלה רק מחמת האי טעמא שלא לפרוש מהציבור, ראה חי׳ בתרא למשנ״ב) אלא שטעם יש בדבר. והוא ע״פ מש״כ בשעה״כ שער חזרת העמידה דרוש ג, שצריך לחזור למקומו במקום שעמד בהיותו מתפלל בלחש. וכ״ה בפע״ח שער חזרת העמידה ב הביאו המג״א קכה, ב. וכן במשנת חסידים שארית האצילות ב, א. והביאו לעניננו בכה״ח יד. ואמטו להכי, נקט הברכ״י להתיר לחזור למקומו לקיים דברי האריז״ל.
וגם ע״ד הנגלה ראה שו״ת רדב״ז הנדמ״ח מכת״י או״ח טז, שאע״פ שכתבו הפוסקים שהרשות בידו לעמוד שם, הטוב וישר לחזור למקומו לקדושה, עיי״ש הטעם. והובא משמו במהריק״ש סוסי׳ קכה. וכ״כ רד״ך בית כג.
ויש להוסיף, שבכלל מובא בתניא רבתי ענין התפלה בשם רבינו שלמה (הי ניהו רש״י. וראה ס׳ הפרדס נז, שבה״ל ט, מחז״ו כא, סידור רש״י כט) לחזור ג׳ פסיעות לפניו בעת הקדושה. ומשמע להדיא דהיינו מחמת הקדושה. והובא בב״י קכג ד״ה כתב עוד ובביאור מהר״י אבוהב לטור שם ד״ה עוד לשם. וכ״מ קצת בלשון ס׳ המנהיג. ארחות חיים הלכות תפלה כה. (ושם יתכן דהיינו בעת הקדושה גופא באמירת קדוש. ובאיזהו מקומן משמע ששייך לדעת כמה פוסקים לעשות שש פסיעות, כנ״ל). ומכיון שכן, חזרתו למקומו היא גם לצורך עשיית ג׳ פסיעות לפניו בשביל הקדושה.
וראה באר יצחק גולדשמיד ענינים באו״ח ע׳ פ מש״כ לבאר מד״ע בסברת המחלוקת דברכ״י וערוה״ש.
#51863
