עירוב תבשילין בבית שנתבשל?

שאלה:

רבינו פעם אמר לר׳ בערל יוניק ע״ה שיש לעשות עירוב תבשילין בבית אימו עם דבר שנתבשל בבית אימו.

ולהלן קטע מיומנו מיום ב׳, ערב ר”ה תשי”ד: בבית של אמו הרבנית שליט”א אמר איר זאלט ניט פארגעסין מאכון א עירוב תבשילין נאר פון די מאכלים וואס מי האט גיקאכט דארט א ניט איז איינגישטעלט די גאנצע זאך. איר זאלט דאס מאכון מיט דיפלאמאטיע.

האם ידוע לך מקור לדבר זה?

תשובה:

לא מצאתי להדיא שהתבשיל של עירוב תבשילין מעיו״ט צריך להתבשל במקום שרוצים לבשל אח״כ בחג.

אמנם, תוכנו של עירוב תבשילין הוא כלשון אדה”ז: (שוע”ר תקכז, א): שיבשל תבשיל אחד מעיו”ט ויהיה תבשיל זה שמור אצלו וכו’. והטעמים לתקנת עירוב תבשילין הם, שבההתחיל לבשל תבשיל אחד מערב יום טוב נמצא שמה שמבשל ביום טוב אינו אלא כגומר והולך מה שהתחיל מערב יום טוב. או שע”י שאתה מזקיקו לבשל תבשיל אחד מערב יום טוב בשביל תיקון צרכי סעודות השבת שלאחריו הוא נזכר על כל צרכי השבת מערב יום טוב (שם ב). ובפרט, שדעת הב״ח, הובא במשנ״ב תקכז, ז בבה״ל ד״ה ועדשים, שצ״ל תבשיל שבישל במיוחד לצורך עירוב תבשילין. ושם בשו״ע אדה״ז סי”ז: שאין מערבין לאדם אלא משלו.

ועוד להעיר ממש״כ שם יד “שכל אדם חייב לערב בעצמו או יצוה לאחרים שיערבו בתוך ביתו משלו”. וכבר הערנו בזה בקובץ באתרא דרב חו׳ ג בסופה. וראה אצלנו 51509. ויתכן שהכוונה היתה שיעשו העירוב בבית, ותו לא. וראה לקמן.

גם צ״ב, שהרי פשט המנהג לערב בפת, אף שאינו מעכב לדינא, וכולם נוהגים בערב פסח לערב במצה אף שלא נאפה בבית. וגם במשך השנה – בחלות מהמאפי׳.

ובגוף כוונת רבינו – הנה דוחק לומר שהכוונה להידור גרידא במצות עירוב תבשילין, שאינו עולה יפה בלשון ״אייגעשטעלט די גאנצע זאך״.

ואפשר שהדברים נאמרו בבית אמו, כפשטות משמעות הלשון ביומן שם, אך נסבו על עירוב שבמקום אחר, כגון בביתו, או בדירת כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע שבו הי׳ רגיל לסעוד ביו״ט, וכן אמו סעדה שם, ולא על עירוב תבשילין בבית שבו נאמרו הדברים. ומתיישב לפי זה הלשון ״דארט״, ולא ״דא״.

ומכל מקום אין הכרח שההדגשה היא על מקום הבישול דוקא, אלא על התבשילים השייכים לאותו בית. (ואם בנוגע לעירוב של אמו, היינו שיהא משלה).

גם איכא לפרושי כנ״ל, ש״דארט״ מוסב על עירוב תבשילין, והיינו שלא ישכח לעשות עירוב תבשילים דארט, ו״נאר״ – היינו לעשות רק שם, ותיבות ״פון די תבשילים וואס מ׳האט געקאכט״ – עומדות בפ״ע. וכך אפשר לפרש אופן הרצאת הדברים: מאכון א עירוב תבשילין נאר, פון די תבשילים וואס מי האט געקאכט, דארט.

ובפרט צ״ע בלשון “איינגישטעלט די גאנצע זאך”, שלכאורה אינה מתפרשת בנקל על פקפוק בגוף העירוב בלבד, אלא משמע טפי חשש לקלקול כללות הענין, ובצירוף ההוספה “מיט דיפלאמאטיע” – יש מקום לעיין אם היו כרוכים בזה גם צדדים נוספים הנוגעים לאופן סידור הדברים, ולא למעשה העירוב כשלעצמו. (אמנם אין הכרח בזה, ואפשר שה”דיפלאמאטיע” אינו אלא בנוגע לאופן קיום ההוראה בפועל).

ולהעיר שכששהה רבינו בספרי׳, עירב ע״ת בספרי׳. אבל התבשיל שעמו עשה העירוב לא נתבשל שם אלא בביתו. אלא שגם הבישול שמיו״ט לשבת הי׳ בביתו.

#13082