Mistakes in Krias Shema on Mivtzoim

Question:

I understand that according to the Alter Rebbe, when saying Shema, you have to go back to the start of the verse, even if you only mispronounced a letter, changing the meaning of the word.

Does this mean I have to correct people who make mistakes on mivtzoim, even if it might frustrate them?

Answer:

This applies only when reciting Shema to fulfill the mitzvah of Shema.

When saying for the mitzvah, if one made such a mistake and continued to another passuk, they should go back to the beginning of the passuk.

Even so, if the passuk contains two subjects, they could go back to the beginning of the subject where the mistake occurred.

In all cases, there is room for leniency where necessary.

Sources:

פשטות הדין בשו״ע או״ח סד, ב ואדה״ז שם ב, דמיירי כשכבר המשיך למק״א (כמו בדילג פסוק, שהכוונה שכבר אמר פסוק אחר).

וכן מנהגנו בכפילת תיבות כזכר בציר״ה ובסגו״ל בפ׳ זכור. (אבל שם אין שינוי משמעות, אף שיש שכתבו לפרש גם בזה – נוסף להביאור ע״פ דא״ח. וראה ס׳ המנהגים מנהגי פורים – תלוי אם נסמך או בפ״ע. וראה קיקיון דיונה ופורת יוסף ב״ב כא, ב – באו״א. וראה הנסמן בארץ דשא ו ע׳ קסח ואילך), וכן במגילה – להרג ולאבד ולהרוג ולאבד. וגם בואיש לא עמד בפניהם ולפניהם – אין כופלים כל הפסוק. ויש שנהגו בהנ״ל רק לכפול התיבה. וראה קצוה״ש פד, בבדה״ש כב. שו״ת אג״מ או״ח ה, כ, לב. קנין תורה ה, פז. רבבות אפרים ד, קסז. ועוד – נסמנו בשבט מיהודה בן דוד ה, א, יד, ז – ע׳ 376 ואילך. וכן המנהג בשאר טעויות, גם כשיש שינוי המשמעות וכו׳. וכ״מ בחיי״א ה, ב. וראה לקו״ד ב ע׳ 456.

אלא שבקריה״ת אין דין דוהיו שקרא למפרע לא יצא. (וצ״ע בא״ר קלז, ד שהשווה הנידונים. וכן בשע״א ז, ז בפת״ש. וראה ובכה״ח קלז, ז. (ובמג״א סוסי׳ רפב – אין קושיא, שעיקר הענין שם רק לומר שגם דילוג תיבה כמו דילוג פסוק. והתם שאני, וכבתורת חיים דלקמן). ובלא״ה, פסק בא״ר שם לחזור רק מאותה תיבה. וסותר למש״כ בעצמו שם סד, שחוזר לראש הפסוק. וכבר הקשה עליו ככל הנ״ל, בתורת חיים סופר קלז, ב. ועיי״ש עוד מה שהקשה דנידון הנ״ל שאני מטעם אחר. ווראה שבט אפרים דלקמן. איתני ים שניצר קמב, א בבה״ל ד״ה אבל – ע׳ תקו).

אבל כן נוהגים גם במגילה, כגון, בתיבות להרג ולאבד ולהרוג ולאבד. וכן ואיש לא עמד בפניהם ולפניהם – אין כופלים כל הפסוק. ויש שנהגו בהנ״ל רק לכפול התיבה. וראה קצוה״ש פד, בבדה״ש כב. שו״ת אג״מ או״ח ה, כ, לב. קנין תורה ה, פז. רבבות אפרים ד, קסז. ועוד – נסמנו בשבט מיהודה בן דוד ה, א, יד, ז – ע׳ 376 ואילך.

אמנם, באמת בלהרג ולאבד – כבר המשיך ואמר תיבה הבאה. אלא שאין בזה שינוי משמעות גמור, וגם יש קצת שינוי במבטא הלשון. ודומה לטעות בין אם לואם ואם שבירושלמי מגילה ד, ה. ופשטות דברי הפוסקים שבכגון דא אין מדקדקים במגילה. וכ״מ בב״י או״ח קמב. ביהגר״א שם. ועוד. וראה בלוח לפורים מזה. ולהעיר שבחיי״א לא, לא משמע שג״ז שינוי משמעות. ובערוה״ש קמב, ג שהיא טעות בעצם התיבה.

ויתכן שגם לדבריהם, במגילה שאין מדקדק בטעיותי׳ עדיף טפי גם בשינוי משמעות, וא״צ לחזור לראש הפסוק. ובר״ן מגילה ה, א בדפי הרי״ף מפורש לחזור למקום אותה תיבה כשהשמיט. ומש״כ בתוס׳ ברכות טז, א ד״ה הקורא, וכן בהלל ומגילה, וכ״ה בכ״מ (תוס׳ הרא״ש וריה״ח שם. אגודה שם. אבודרהם ברכות ק״ש. רוקח שכ. והוא מתוספתא ברכות ב, ג-ד. מגילה ב, א. והובא במגילה יז, א) – אינו מוכרח לפרש כוונתם שגם בהם צריך לחזור לתחילת הפסוק. וכ״כ לפרש בשערי זבולון או״ח ו, כז, ד.

אבל ראה שלחן שלמה תכב, ה.

ולמעשה, לא ראינו נוהגים במגילה בטעה בשינוי משמעות, גם כשהמשיך לתיבה הבאה, שיחזור לראש הפסוק. וכ״מ בפמ״ג תרצ בא״א טז. ויתירה מזו – שם במ״ז בסוף הסימן.

ואולי י״ל, שהוא רק בהמשיך לפסוק הבא. וי״ל, שמוכרח הוא, שהרי אין טעם שיחזור לתחילת הפסוק, כשלא גמר הפסוק, שסו״ס אינו למפרע. ובדעת הסוברים שאינו חוזר לתחילת הפסוק – דס״ל דסגי שכל תיבה אינה למפרע. אלא שכ״ז דוחק, שהפוסקים סתמו ולא פירשו ד״ז.

ובאמת, לא נתבאר הטעם לחזור לתחילת הפסוק, שמדין קריאה למפרע. מ״ט לחזור לראש הפסוק דוקא. ובתורת חיים סופר סד, ב,כתב משום כל פסוק דל״פ משה. אבל בדבריו משמע קצת שאי״ז הטעם לגוף הענין, אלא שר״ל שבלא״ה איכא טעמא רבה שלא להתחיל מתיבה שטעה בה. ובמקו״ח להחו״י סד, ב, כתב שאם לא יחזור לתחילת הפסוק אין לו מובן, ואף בענין המובן – חוזר לראש משום לא פלוג. וגם בדבריו משמע שאי״ז הטעם לדבריהם. וראה לקט הקמח החדש סד, א.

שו״מ בפתחי שערים וויינגוט (לר״י מטשענסטחוב, בנו של הרשמי שאלה, י״ל לראשונה בתקע״ט) יומא ע, א ד״ה לפי, שהביא לחזור לתחילת הפסוק, ושכן נהג הר״א מקאליש. אלא שהוא כתב טעם אחר לדבר. וצל״ע. ולא העיר מכ״ז. וראה גם א״א מבוטשאטש קמב ד״ה כשטועה.

וכדברינו, כ״כ בשו״ת שבט אפרים לנדאו ב, ה, ג. מאיר עוז סד, ב, ב. בית יששכר פרנקל או״ח למשנ״ב תרפה, יח – רלג. איתני ים שם ע׳ תקג. ודלא כשערי תפלה ומנהג פורים ב.

בב׳ ענינים – ראה תהל״ד סד, א. שם סו, א. בני ציון לכטמאן סד, ב. ועוד. וכן מצויין עה״ג בשו״ע אדה״ז למג״א סו, ג. וראה בפמ״ג שם בדעת המג״א, והביאו בשעה״צ שם ו. וראה גם פרדס ההלל שמרלר ב, לז, הע׳ א – ע׳ רצז ואילך. אבל ראה מאור השו״ע סו, א. ולסברת המקו״ח הנ״ל משום לא פלוג – משמע שגם בסליק ענינא יחזור לראש הפסוק.

ובכל אופן, הוא במוסגר משום ספק. ולמעשה ה״ז מחלוקת ראשונים, ולכמה דעות אחרי פסוק ראשון ה״ז ספק דרבנן, ולקולא. וראה הלכה ברורה יוסף סד בבירור הלכה ג.

#49080