ביאור דברי הט״ז בהלכות סוחט בנוגע לתפוח מבושל

 

שאלה:

בט״ז סימן שכ ש״ק ה: ״ואם התפוח מבושל וסוחט שיצא ממנו פשיטא דשרי דהא סחט כל האוכל ממנו״.

האם לפ”ז מותר לסחוט אבטיח או מנגו כיון שסוחט כל האוכל ממנו? וזו לא שמענו.

 

תשובה:

לא.

ההיתר כשיש משקה ואוכל כאחד, והכל יוצא ביחד כתערובת אחת, משא״כ לרסק עד שנהפך למשקה (ראה שש״כ ה הערה ח), או להוציא משקה לחוד מהאוכל, שאסור.

ואפילו בריסוק כל הפרי עד שנהפך לנוזל – ראה במור וקציעה על אתר ד״ה משמע שאם, שכתב להתיר אפילו בתפוחים חיים, שאינו זב כמשקה ונעשה כעין דייסא עבה.

ולהעיר ממג”א תצה, ג, לגבי שקדים שאינו דומה כלל לסחיטת פרי, דהתם הלחלוחית אגור בתוכו אבל השקדים יבשים הם ומרוב דכייתם נסחט המרק. ומ”מ בלשון בני אדם שם חלב עליהם ודומה לסחיטת פרי לעשות משקה ואסור. ובמחה”ש שם, שסחיטה גמורה איננו אלא בענבים וכדומה שסוחט הלחלוחית שבתוכן משא”כ השקדים אין בהם לחלוחית אלא נותנים השקדים במים ודכין השקדים עד שיהיו דק דק, ואז על ידי המים נעשה מרק ומשקה וכה״ג לא מיקרי סחיטה.

אלא שהתפוח אחר הבישול רך מאד ואינו דומה לשקדים. ומ״מ, מצינו כאן שאי״ז סחיטה גמורה אא״כ מוציא משקה מהפרי ולא כשכל הפרי נהפך לנוזל.

אבל אף גם זאת, ועיקר הוא כאן, דמיירי שכוונתו לסחוט לגופו ולא לשם משקה, ואינו מתכוון להוציא מימיו, ולכן מותר. וכלשון הט״ז: ולא להוציא מימיו ממנו. ובמשנ״ב נשמט.

ובשו״ע אדה״ז שם טו, הוסיף תיבה אחת המבהרת הכוונה ״ולא כדי להוציא ממנו מימיו״.

והנה בתפא״י כלכלת שבת מלאכת דש, כתב בנוגע ללימון שאף הפרי נסחט. אלא שהביא שהפוסקים לא התירו מטעם הנ״ל. וראה גם בהגהות תפארת יעקב לשם שהקשה כן. ובתפא״י שם בנוגע לענבים, דשאני התם שאין שם רק משקה. ודן עפ״ז בשלחן שלמה שכ, יח, ב, בנוגע לענבים קלופים. ולדברינו, מעיקרא לא קשיא.

וראה שו״ת חלקת יעקב או״ח ריב, ו בנוגע לתפוזים. ולהעיר משו״ת אול״צ ב, יד, ו.

 

 

#47433