Lulavim with Glue

 

Question:

Apparently, many lulavim today (including and especially the “better” ones like the “Deri” type) are dipped in glue so that they stay together stronger for longer.

The questions would be:

Is there a שאלה of חציצה or any other problem with such lulavim?

If there is a problem, would it help to remove the outermost leaves to clear the glue from the bottom part (which is the part being held)?

Such lulavim are also the easiest and most effective to ship to ערי השדה while staying in good shape. When options are limited, would it be better to settle for a less mehudardike Lulav in order to avoid the glue?

 

Answer:

They are fine.

P.S. Taking off the outermost leaves doesn’t solve the issue.

 

Sources:

בכמה פוסקים בנוגע צביעת הלולב, דליכא בל תוסיף, וכל לנאותו אינו חוצץ. ובשו״ת שבות יעקב ב, כח דאפי׳ אי חזותא מילתא היא, כיון דלא נקרא ע״ש הצבע רק ע״ש הלולב, ש״ד. וראה גם בשו״ת חלקת יואב מהדו״ק או״ח ג לענין הגלאנץ על הבתים. וראה אצלנו 2570.

ובשבו״י שם, לא דן מדין חציצה רק מדין ב״ת. אלא שהזכיר בין הדברים הא דכל לנאותו. וצ״ע מאי שיאטי׳ לדין ב״ת. וכבר העיר בזה בשו״ת כוכבי יצחק ג, מה, ד. ונראה שלגבי חציצה לא חשש שהוא לנאותו. וגם המחמירים – ראה א״ר תרנא, ג – דנו בה רק משום ב״ת. ושם, דאפשר שכיון שאי״ב ממשות ליכא ב״ת, ודחה. ובכ״מ השיגוהו.

אלא שבנדו״ד לא מהני הך סברא, שאינו לנאותו.

אמנם, בסוכה לז, א, גבי אזוב קצר שמספקו בחוט ובכוש, דכיון שחברי׳ כגופי׳ דמי. וראה שו״ת בית יעקב קמב, שהוכיח מתוס׳ שם שאינו לדחויי בעלמא. אבל ראה ערול״נ סוכה שם, דהך דכגופי׳ דמי לא קיימא למסקנא, ודחה הוכחת הבית יעקב. אלא שכבר העירו שכ״מ בתוד״ה הואיל זבחים כד, א, ממש״כ אע״פ שאינו חיבור גמור, ומשמע שבחיבור גמור פשיטא להו דמהני דכגופי׳ דמי. וראה תוס׳ יומא מד, ב ד״ה בכל יום. ועוד, שמשמעות הגמ׳ איפכא, דלמ״ד לקיחה ע״י ד״א שמה לקיחה, כש״כ דמהני הסברא דכיון דחברי׳ כגופי׳ דמי. וקמ״ל התם,דמהני אפי׳ למ״ד דל״ש לקיחה. (ומה שבר״ש ורא״ש פרה יב, א כתבו הטעם משום לקיחה ע״י ד״א ולא משום דכגופי׳ דמי – ר״ל שגם לולא סברא זו, וגם כשאינו חיבור גמור, מהני).

ובבית יעקב ועוד (ראה הנסמן שם במילואים במהדו״ח בקונטרס אתרוג בקופא דמחטא מכנה אחרונים שיצאו לישע בסברת הבית יעקב והוכיחו מכמה דוכתי) ס״ל דמהני אפי׳ באתרוג שניטלה עוקצו לחברו במחט מה״ט. וגם להחולקים – נסמן במילואים שם – היינו לענין לקיחה תמה, דלעשות מחסירה שלימה לא אמרינן (ראה שבות יעקב א, לה. א״ר תרמח, יד. שע״ת שם טו. ערול״נ שם), אבל לענין לקיחה ע״י ד״א ש״ד.

ולדינא, מצינו בשו״ת מהר״ם שיק יו״ד רפח, דליכא חציצה בקביעות מזוזה על הדלת בנרתק, דכיון דחברי׳ כגופי׳ דמי. וכ״כ ערך שי יו״ד רפט מה״ט. ולמעשה, כן המנהג בכל תפוצות ישראל. (אלא שנאמרו בזה עוד טעמים, ראה מהרם שיק שם. ובחרת בחיים סב. ועוד. וגוף הענין, מפורש הוא בב״מ קב, א. רמב״ם מזוזה ה, ו. ודלא כהנהגה שהובאה בשם הגר״א בפת״ש יו״ד רפט, ב. ובערוה״ש סוסי׳ רפט שברור שהשומע שמע וטעה. וכ״ה בתשובות וכתבים לחזו״א כד, ט. פרשה סדורה מזוזה ג, נו משמו. וראה מש״כ בזה בשו״ת מהרש״ם ד, קלט. שו״ת יבי״א ח יו״ד כט).

ולהעיר גם מתורת הבית הקצר ז, ז, לענין צבע על השערות, שאין הצבע כדבר הנוסף וה״ז כאילו הוא גופו של שער.

ועוד טעם כתב במהר״ם שיק שם שכמו שכל לנאותו אינו חוצץ, הה״נ כל לשומרו ולהחזיקו. וכ״מ בכפות תמרים סוכה שם, שכל שאינו דרך בזיון אינו חוצץ. וראה בהשלמות בעל דברי נחמי׳ תרנא, ח: אינו חוצץ אלא דבר שאינו עשוי לצורך הלולב ולנאותו.

והנה, ביסוד הסברא שלנאותו אינו חוצץ, מצינו בכמה אנפי: שמחמת הנוי מב״מ הוא, ושבטל לגבי הלולב והו״ל כנוטל בו ממש (שכ״ה בפשטות), או שכיון שמצוה לנאותו אינו חוצץ – ראה פיר״ח, ר״ן וריטב״א, ור״י מלוניל סוכה שם. וראה פמ״ג תרסד בא״א ג. וסברא בתרא ל״ש בעשוי לשומרו. אבל שאר הסברות מתאימות גם בעשוי לשומרו.

[ויתר על כן, בשו״ת תשוה״נ ג, ריב, ב, ר״ל,במי שבטעות בירך על הלולב כשהוא עטוף בניילון שאינו חוזר ומברך ע״פ הנ״ל. אבל בערוה״ש תרנא, יג, דבכלי חוצץ, דהוה דרך בזיון, שהרי הכלי עשוי לשמירה, ולא להשתמש בו על ידי הכלי. ונראה לחלק בין דבר העשוי לשמירה באקראי, בעת טלטולו וכדומה, לנדו״ד. וכמו שבלנאותו מהני רק אם הנוי הוא עכשיו בעת הנטילה. ובפרט לסברות הנזכרות. וראה גם פרי חיים פרידמן סוכה ע׳ שט בשם הגריש״א שלא יצא. ולהוסיף, שאם נאמר כתשוה״נ הנ״ל, נפל פתא בבירא בקופסאות אתרוג ולולב דימינו שעשויים לשמור על טריותם, ואיך יוצאים מידי סבך עובר לעשייתן בהבאת הד״מ לנענע, שכבר יצא כשאוחזם ביד עם הקופסא. גם צ״ע במה שכתבו הפוסקים ״ליזהר מאד להסיר החוט שרגיל להיות כרוך סביב ההדס כשמביאין אותן ממרחקים״, שהרי הוא לשמירה. ושו״מ שהקשה כן במור וקציעה תרנא, דעדיף מנוי כיון ששומר לעלים. וצ״ל בדעת שאר הפוסקים, שאינו בטל, כיון שדרך להורידו – ראה גם שו״ת נוב״י מהדו״ק או״ח א. גבעת פנחס דלקמן. פני ארי׳ ו. דובב מישרים א, סו.

ואכתי י״ל שלזמן מועט בעת הנטילה א״צ לשמירה שבדבק. ומ״מ נראה שלא חילקו בדבר.

וראה בחשוקי חמד סוכה ו, ב במה שנסתפק בעמודי אור לו, והובא באר״ח ספינקא תרנא, יט (ובשד״ח מערכת ד׳ מינים ג, כח. שו״ת מהר״י הכהן תנינא כד) במים שעל הלולב, שי״ל (נוסף להסברא שמים אינם חוצצים) שהוא לצורך הלולב.

והב״ד מהר״ם שיק בשו״ת שיח יצחק ווייס א, יט לענין נתינת מעט עור בין הרצועה למעברתא. וראה גם שו״ת שבה״ל ה, יד ושם ח, ד, להתיר למרוח לאק תחת התיתורא לשומרו מזיעה. ושם דעדיף מהא דמהר״ם שיק, שבמשחה ושמן בטל לגמרי להעור ונעשה כגוף אחד. וראה גם הליכות שלמה תפלה ד בדבר הלכה מד. יבי״א א, א, . שם ב. ובחוט שני פסח ע׳ שה, דלשמירה עדיף מלנאותו לפי שהוא לצורך התפלין. והאריך בסברא זו הגרחפ״ש בקובץ מורי׳ תשרי תנש״א, ראה שם בארוכה. ומצינו בכ״מ שהקלו בדבר שהוא לרפואה ואין דרך להסירו דלא ליהוי חציצה.

וצע״ק, בהסברא שבשו״ת בכורי שלמה מג, שבאתרוג המורכב הלימון חוצץ בין חלקי האתרוג בפנים אף שהוא לחזקו. וי״ל.

ובנדו״ד בפרט, הוא חזותא בעלמא ואינו נרגש או נראה.

ואיכא נמי הסברא שכל שמבטלו לעולם אינו חוצץ – ראה שו״ת גבעת פינחס מד. שם נו. ועוד. ואכ״מ.

וראה בשו״ת שבה״ל י, רכב, לבנו, שהקשה טובא על הסברא שלשמירה אינו חוצץ. אלא שכבר נהגו דלא כוותי׳. ובכלל, התם קאי לענין מזוזה, אבל בלולב כבר כתב הר״ן סוכה שם, דשאני משאר מילי דליכא דין חציצה מצ״ע, רק משום לקיחה ע״י ד״א. וראה גם מחשבת חיים או״ח ב שהאריך להוכיח שבנעשה לשמירה אינו כגוף הדבר. אלא שכ״ז לענין תפלין. ועוד, שמה שהוכיח שם הוא בעיקר רק לענין ראיית פני האויר ועוד, דהתם גופא מחלק גם לענין תפלין, שבדבוק ומהודק עדיף טפי. גם מש״כ שם שהכיסוי מעל המזוזה אינו לשמירה – אינו, שהרי שומר מרטיבות.

 

 

#45705