Can I say ברכת הגומל between paragraphs during פסוקי דזמרה? What about between ישתבח and יוצר אור?

 

During פסוקי דזמרה:

No. Even if you would not have another opportunity of a minyan (as Hagomel need not be recited only during Krias Hatorah) till after the three days since the flight or Nes occurred, you may not make the Beracha in the middle of Pesukei Dezimra.

Between ישתבח and יוצר אור, permitted.

 

Sources:

בשו״ע אדה״ז נג, ג שאין לברך על טו״ת באמצע פסוד״ז. וראה גם דברי מרדכי נג, ג, שכ״מ בדעת המחבר שם. וכ״כ כמה אחרונים.

ועמד בטעם הדבר בקצוה״ש יח בבדה״ש כג. ועיי״ש שנדחק בדבר. ושם הב״ד חיי״א כ, ג, לענין אשר יצר שאין להתיר לפי שיכול לברך אח״כ. וכוותי׳ פסק בקיצור שו״ע יד, א. ועוד. וראה גם א״א מבוטשאטש נא.

ובשו״ת גוו״ר או״ח א, נ, בתשו׳ מהר״י זיין, הובא בבאה״ט נג, ג, שהתיר בנצרך לנקביו באמצע פסוד״ז לברך – ה״ט כיון שתפלתו כבר מופסקת (וראה שו״ת קרבן אשה ב שדחה. וראה גם שו״ת זכור ליצחק ס. קיצור שו״ע שם בלחם הפנים). וגם לטעמו הראשון שם – אזיל לטעמי׳ שהתיר גם בברכת ציצית (וראה משנ״ב נג בבה״ל ג ד״ה אין. ושם סמך על שו״ת פאר הדור לרמב״ם קמז,  לגבי טו״ת. וראה גם ברכ״י נג, ד מש״כ להשיג על הגוו״ר. וכן בספרו קשר גודל ז, לג. וראה אצלנו כאן) וראה גוו״ר שם נא, שבטו״ת יכול להניחן אח״כ, אבל אשר יצר ראוי שלא לאחר. וראה משנ״ב נא, ח ובבה״ל ד״ה צריך.

והנה, בבה״ל שם העיר על החיי״א דשמא יצטרך לנקביו עוד פעם ויתבטל הברכה. וצ״ע (וראה גם חוקי חיים דלקמן), שאם יצטרך עוד פעם, הרי קייל״ן שמברך פ״א ויוצא ידי שניהם (וכ״כ במשנ״ב ז, ו) ואם לדעת המחבר או״ח ז, ג שמברך ב״פ, הרי יכול לברך ב״פ. ודוחק לומר שרמז להסברא שבמתאווה להטיל מים שוב  עברה זמן הברכה – שהעיקר חסר מהספר. ונראה בכוונתו, שכיון שפלוגתא בדבר, ומשום ספק ברכות מברך רק פ״א (ראה משנ״ב שם) נמצא שנתבטלה הברכה לדעת המחבר.  ונראה שכך הבין בשו״ת אג״מ או״ח ד, יד. ומ״מ לא ניחא לי׳ לחשוש לכך, ראה שם.

ומעתה בנדו״ד, הנה בדרה״ח דיני פסוד״ז (ל) ג, והובא במשנ״ב נא שם, כתב להתיר לברך כל ברכות ההודאה בפסוד״ז. וכייל אשר יצר בהדייהו. ופשוט שכוונתו רק אם היא עוברת. (ולא מטעם שהיא בגדר שבח – ראה אג״מ שם). אלא שבאשר יצר ס״ל שג״ז בגדר עוברת מחמת החשש שיצטרך להטיל מים עוד פעם ונחית לספק ברכות. ולפ״ז, מקום לומר דהה״נ בעניננו, שכיון שי״א שאין לברך הגומל אחר ג״י (ראה ב״י ריט זמנה עוברת לדעה הנ״ל. אלא שאינו דומה, דהכא קייל״ן לדינא שיכול לברך גם אח״כ. ועוד, דהתם שאני שמחמת הספק מורינן לי׳ לא לברך ומתבטלת הברכה. אבל הכא הרי לדינא מורינן לי׳ לברך ולא חיישינן לספק. ואין כאן חשש ביטול הברכה.

ועוד, שרבו הדעות גם באשר יצר שלא להפסיק לברך (נוסף להנ״ל – ראה גם תהל״ד נג, א. כה״ח נא, ח. אול״צ ב, ב, ה. ועיי״ש בחושש שישכח או שיצטרך, שבזה יסמוך על המתירים. ובשו״ת יבי״א ט, קח, לא – ע׳ רלד – הקשה על האול״צ מדברי שו״ת הרמב״ם הנ״ל. וראה גם שו״ת וישב משה א, צ. צי״א יא, ד). ובהכרח בטעמם שאף אם יטיל מים עוד פעם, אין חשש ביטול הברכה, לפי שמעיקר הדין מברך אחת (ויל״ד, דס״ל שהוא חשש רחוק, ראה גם אג״מ שם). ובל״ז, הרי לכמה דעות ברכת אשר יצר זמנה עובר אחרי שיעור מיל (זכרונות אליהו מני ברכות א, א) או תוכ״ד (שו״ת שער שלמה זוראפה נה, א), ומ״מ לא חשו לכך (אלא שכנראה לא היתה דעתם מפורסמת. ואצל היודעים – דחוי׳ קרו לה).

ולהעיר מכה״ח שם שכתב בטעם שלא יפסיק כיון שיש שהות ח״ש. וצ״ע שהרי בעצמו כתב שם ז, ח שאף שכן עיקר בהתחיל להתאוות קודם ח״ש לא יברך משום ספק. ואפשר שלא חש לכך שיתאווה שוב תוך זמן מועט.

אלא שסברת הגוו״ר להתיר לברך א״י היא רק מחמת חביבה מצוה בשעתה. אבל כל הפוסקים לא נקטו כוותי׳. והתירו רק מחמת חשש ביטול הברכה.

ולמעשה, אין לנו ראי׳ להתיר להפסיק בדבר שמדינא אין זמנו עובר משום הידור לכתחילה. ומה שלא יזדמן לו ס״ת, ודאי אינו טעם להתיר לו להפסיק.

וראה בעניננו, ראה שו״ת שבה״ל ז, לא. חוקי חיים ד, טו, א. אהלך באמתך כח, סב. חשוקי חמד ביצה יז, א. אלא שלא פירשו להדיא כשזמנה עובר. וראה אוצר תשובות (קליין) א, מב שנוטה להתיר להפסיק בכה״ג. וכ״כ אליו בשו״ת דברי פינחס (מייערס) ח”א סי’ ח. ולא נהירא, כיון שלדינא קייל״ן שיכול לברך כל זמן שירצה.

אלא שבין ישתבח ליוצר קיל טפי ומותר להפסיק לצורך מצוה. וראה לענין אשר יצר, בנשמ״א שם. תהל״ד שם. לחה״פ שם. שו״ת משיב הלכה תט. כה״ח שם. שם נג, ז. שו״ת יבי״א י, ד. ונדו״ד לא גרע מהפסק לאמירת שיר המעלות בעשי״ת. וכיו״ב.

 

 

#34675
#44901