מלאכות ע”י ספק יהודיה

 

שאלה:

נשאלתי מאברך אחד שיש לו אחות בבית בשביל הילדים שנולדו בשעטו”מ, והיא אומרת שהאם של הסבתא שלה היתה יהודיה! אך היא עצמה נוהגת כגויה, והיא מגיע מאוזבקיסטן, מתנהגת כערבייה, ואומרת שכך היא כי אצלם הכל הולך לפי האב.

ונשאלת השאלה, האם הוא צריך לחוש לדבריה?

נפק”מ לענין אי מותר לו לומר לה לעשות מלאכות דרבנן לצורך וכדו’ שהרי יש להם חזקת גוים?

 

תשובה:

אסור.

 

מקורות:

לכאורה מקום לומר שמש”כ התוס’ פסחים ג, ב ויבמות מז, א, שמי שבא לפנינו ואומר שהוא ישראל יש לו נאמנות – היינו דוקא אם ראינו נוהג כישראל, אבל אם הוחזק כגוי מהיכא תיתי שנאמן. ובנדו״ד, הרי יש לה חזקת גוי ומדוע לחשוש לדברי׳.

אמנם, כאן המדובר לחומרא. ופשוט שלא יצא מחזקת ספק. ואף שגוי אינו נאמן גם לא לחומרא, היינו כשגוי מעיד בדיני או״ה. אבל כשגוי מערער על חזקת גוי שלו, מנא לן שאין לנו להסתפק לחומרא. ובכל הפוסקים שדנו במכירת חמץ בגוי שאח״כ נתברר שהוא יהודי, לא נזכר כלל הסברא שאינו נאמן, ראה לדוגמא שו״ת שו״מ תליתאה ב, ס, בעובדא שאשה ערלית אמרה על בעלה שהוא מומר. ולא נחית כלל לומר שאינה נאמנת.

ובפרט במסיח לפי תומו.

וכש״כ לדעת ריטב״א יבמות מז, א ונמוק״י שם טז, א בדפי הרי״ף שהטעם מחמת מילתא דעבידא לאיגלויי.

ובלא״ה, לסברת התוס׳ שרוב הבאים לפנינו בתורת יהדות ישראל הם, מסתבר שכ״ה גם בהוחזק כגוי. ואף שי״א דלא מיירי בהוחזק כגוי – ראה שו״ת אג״מ אה״ע א, ו שסמך להקל. וכש״כ בנדו״ד שהוא להחמיר. אבל ראה באג״מ שם ח שכתב שאינו נאמן. ושאין חובה להפרישו מאיסורין דליכא שויא אנפשה. (אבל לא כתב שמותר להכשילם. אבל מסתבר שכן דעתו). ותלוי לכאורה במציאות.

וכיון שהובא הטעם מטעם רוב, משמע שלא הוחזק ישראל, דאל״ה לא הוצרכו לסברת רוב, שסוקלין על החזקות. אלא שאפשר שהוחזק בסתמא לא גוי ולא ישראל. וראה הגהות ברוך טעם לאה״ע יז בב״ש לח דה״ט שבמושלך לבור וכל השומע קולו כותב גט, ול״ח שהוא גוי, שמדבריו אני פב״פ – הוחזק ישראל, אף שאין מכירים אותו שהוחזק בדת ישראל. אלא שנדו״ד גרע שהוחזק כגוי, ולא שלא הוחזק ישראל.

ודוחק לומר שמש”כ התוס’ שרוב הבאים לפנינו בתורת ישראל הם ישראלים, היינו רוב הבאים לפנינו ורוצים לנהוג א”ע בתורת ישראל, דמהיכא תיתי. וההוא ארמאה לא רצה להתנהג מכאן ולהבא כישראל. אמנם, איכא למימר שזהו גדר נוהג בדת ישראל שרוצה לאכול ק״פ. ולא נהירא.

ובדוחק י״ל שרוב הבאים לפנינו בתוס׳ – היינו הבאים לאכול ק״פ. ובתוס׳ ר״פ: רוב עולי רגל. אבל בכ״מ שנזכר כן הוא בסתמא.

ולהעיר, שדברי התוס׳ באו בראשונים בכ״מ בשינויים.

וסתימת כל הפוסקים שנאמנים בעצם, כי על דרך הרוב לא יאמרו שהם יהודים אם אינם. וכ״כ להדיא באג״מ אה״ע ו שציינתי. והאריך בזה ביבי״א ז אה״ע א, א. גם בחזו״א אה״ע ב, כ משמע גם כשאינן נוהגים מנהגי ישראל.

וראה בארוכה מנחת אברהם שפירא ב, כ. והביא ראיות לכאן ולכאן.

וגם אם נאמר שהוא רק רוב הבאים ומתנהגים בדת ישראל (וראה שו״ת קרית חנה דוד ב אה״ע ג. וגם שם כתב רק שכשאינו שומר תומ״צ חיישינן לי׳. דברי יציב אה״ע כ) – כבר כתב בקובץ תשובות א, רלג שבימינו ל״ע ליכא ריעותא בנאמנותו שהוא יהודי מחמת שאינו שומר תומ״צ. וראה משנ״ה ז, יד.

ואין להקשות, שלרוב ראשונים אין ע”א נאמן נגד חזקה גם לאסור, וא”צ כלל לחוש לדבריו (רק במקום שהבעלים שותקים, וזה מדין שתיקה כהודאה כן הוא שיטת תוס’ והרא”ש והר”ן, וכן נפסק בש”ע יו”ד סי’ קכ”ז, דלא כהרמב”ן וכו’) וא”כ מהיכי תיתי שאדם שמוחזק אצלנו כגוי (שמה שמוחזק אצל אנשים הרי זה חזקה גמורה וסוקלים ושורפים על חזקה כזו) יהי׳ לו נאמנות להחזיק א”ע כישראל – שהרי יש רוב. ובפרט שכנ״ל גם הסברא שכתבו ראשונים, דהו״ל מילתא דעבידא לגלויי ולא משקרי אינשי.

ואף שלענין יחוס בעי דוקא ב’ עדים כשרים – הרי אין המדובר לענין יוחסים כאן.

וצ״ע אם איתרע הרוב כשהרבה אינם יודעים שהכל הולך אחרי האם. אבל כשאומרים שהם יהודים ע״פ האם מסתבר דאכתי איכא רובא. ובפרט בימינו שנתרבו שונאי ישראל רח״ל לרוב.

וכמדומה שעל הרוב הוא גם באותם שאומרים שסבתא שלהם היתה יהודיה, שכן הוא במציאות.

וידועה דעת הגריש״א שבעולים מרוסיא אין ריעותא שאינם שומרים תומ״צ, שגם יהודים גמורים לצערנו אינם יודעים – ראה קובץ תשובות שםג.

[וזהו נוסף להשקו״ט הידוע לאידך גיסא, בכל מי שבא ואומר שהוא גוי, שיש חשש קבוע. ואינו בגדר כל דפריש].

וכמדומה, כן המנהג פשוט לקרב ליהדות כל האומר שהוא יהודי. ואף בהוחזקו גוים ואינם נוהגים בדת ישראל. וכש״כ שלא להכשילם

וכן הורה הגריש״א להלביש תפלין לכומר שאומר שהוא יהודי, ונחית לעניננו. ואף כשלבוש בבגדיו – ראה ווי העמודים וחשוקיהם לב, יד. אמנם כשלבוש בשתי וערב לא נהירא למימר הכי.

 

 

#43652