לומר ״אדושם״
שאלה:
האם מותר להגיד “אדושם” כשרוצה להזכיר שם ה’?
בקצשו”ע (ס”ו ס”ג) אוסר, ע”פ מש”כ בט”ז עיי”ש. אמנם מצאתי ביומן שכך נהג רבינו, ונראה שגם חסידים נהגו בזה.
תשובה:
המנהג להקל.
מקורות:
מקורו מט״ז תרכא, ב, א״ר שם י. ועוד. אבל השמיטו בשו״ע אדה״ז ומשנ״ב שם. וראה גם מקו״ח שם שהעיד על המנהג. וכ״כ במקו״ח קיד בקיצור הלכות ט, להרגיל עצמו באמירת אתה גבור לעולם אדושם. ומצינו כבר בשו״ת יפה נוף לבן דורו של הרמ״א, לו, אילן שלה – ע׳ יט – שהזכיר המנהג לומר אדושם.
וכ״כ לגבי סופר – ראה בצהר הלשכה ללשכת הסופר ד, ג. מאיר עיני סופרים בדקדוקי סופרים ו בסופו.
ובכ״מ שכך נהגו גדולים וטובים – ראה שו״ת חכ״צ מהדורת דובב מישרים ב ע׳ רכט הערה פה. גליון בית יצחק כח ע׳ 24. הגהות בעל יין הטוב לזכרונות אליהו א, א. ומעשה רב. וכן שמענו כמ״פ מרבינו (ולדוגמא בסרט הקלטה י״ב תמוז תשכ״ג שיחה ג קרוב לתחילתה. ח״י סיון תשכ״ז. כ״ג מנ״א תשל״ו. וכהנה רבות). וכן נהגו אצל חסידים (וכן רשום בכ״מ בס׳ הניגונים – ראה לדוגמא שם א ע׳ 4). וראה גם פסק״ת רטו הע׳ 58.
וכבר כתבו שכיון שדשו בו רבים כבר ליכא בזיון. וכן הורה הגריש״א, ומובא בשמו בציוני הלכה תפלה א ע׳ קמז. ומצו״ב.
ועוד כתבו שלפום סברא הדין מקום לומר שאין לומר גם אלקים וקל וקלי וכדומה. וכן מוכח ביוסף אומץ שמט (במש״כ שם: וכיוצא. וכן הבינו בכ״מ. וראה שו״ת יחו״ד ג, יג. ועוד. אמנם, יל״פ שהכוונה לכינוי אחר לשם אדנות דוקא. גם מצינו למי שכתבו לחלק בין הדבקים. וראה נוכח השולחן (לר״ש הכהן) קנו בסופו. מקוה המים א יו״ד ג אמרי אליהו מלכא א, כו. חמדה גנוזה שלוש ב, י. בני בנים ד, כא. ברית אברהם דלקמן. ועוד). והרי לא נהגו כך כלל. וראה מזה בשו״ת רבבות אפרים ה, תקס.
ועוד ועיקר, שיש מקום לחלק, שלהדעות שיש לומר השם בעת הלימוד ממילא אין לכנותו באו״א (וכ״מ בכ״מ שהביאו ד״ז בחדא מחתא עם הדין שבשעת הלימוד יאמר האזכרות, כביוסף אומץ שם ועוד). אבל בט״ז מפורש דקאי כשאין רוצים להזכיר שמו, ושיאמר השם. ובאיזהו מקומן כתבו לחלק שרק בשם אדנות אין לומר כתיקונו בדרך לימוד, ויש שכתבו שגם בשם אדנות אין לכנות בעת הלימוד. וע״פ תשב״ץ קטן תיט (תכא). תורה לשמה תצו. ביאור הגרי״פ לסהמ״צ לרס״ג מהדו״ח ע׳ נה. וראה שו״ת עולת יצחק ב, עד. דרכי דוד כליפא כו. ברית אברהם נחל חכמה שבתאי יא ואילך. ועוד), משא״כ לדידן.
#43548
