שאלה בדין ברכה על התורה

 

שאלה:

מעשה שהיה: אדם עלה לתורה וכשבירך ברכה אחרונה התבלבל ובירך בנוסח זה “ברוך אתה אמ”ה אשר נתן לנו תורת אמת ברוך אתה ה’ נותן התורה” והשאלה האם צריך לחזור ולברך, ויסוד השאלה האם הנוסח “וחיי עולם נטע בתוכנו” הוא חלק עיקרי מנוסח הברכה והוא לעיכובא או לא.

 

תשובה:

אינו חוזר ומברך.

 

מקורות:

לא מסתבר לומר שתיבות אלו מעכבות בברכה זולת להדעות שצ״ל דוקא נוסח אחר דברכה ראשונה. וגם לשיטה זו, אינו מוכרח דלא סגי בהחילוק שאומר בברכה אחרונה שנתן לנו תורת אמת, ושבברכה ראשונה הוסיף אשר בחר בנו. ובאמת צ״ע בגוף הסברא, שהיכן מצאנו כיו״ב שעצם הנוסח אינו מעכב, אבל מעכב שיהי׳ הבדל בין שתי הברכות,‫ וראה לקמן עוד מזה.

וראיתי למי שכתב שתיבות אלו מעכבות לכו״ע, כיון שרומז על תושבע״פ, כבטור קלט. ולדידי צ״ע. אמנם, בב״ח שם שלגירסת הרמב״ם – נטעה – הכל קאי על תושב״כ. וראה גם פי׳ התפלות והברכות לר״י בן יקר א ע׳ קז, שמשמע שהכל אחד. גם במלבושי יו״ט ב, העיר שהטור הוא דרך דרש ושלבו מגמגם שלכך נתכוונו אנשי כנה״ג. ולאידך, בשאר ראשונים דקאי אמצוות וגמ״ח, ראה א״ר יב.

ואף שאיך שיהי׳ הפירוש, הרי יש כאן עוד שבח חוץ מהשבח הכללי שנתן לנו תורת אמת – צ״ע לחדש שהזכרת שבח זה הוא חלק עיקרי מנוסח הברכה. וגם את״ל הכי, מהיכא תיתי שיעכב, שלא מצינו שמעכב, כל שאמר עיקר ענין הברכה, ולא מצינו למי שיאמר שזהו עיקר ענין הברכה.

ולגופו של ענין, אם מעכב שברכה אחרונה תהא בנוסח אחר דברכה ראשונה, הנה בשע״א ד, כג פסק שאם כבר סיים ברכה אחרונה בנוסח אשר בחר בנו אינו חוזר. (וראה בפתחי שערים שם מש״כ לפרש בטעמו. והקשו עליו כמה מהאחרונים דלקמן, ראה השומר אמת ועוד. ובשו״ת משנ״ה דלקמן הביא כן משערי רחמים. ולפלא, שלא תפס שכ״ה בפתחי שערים לבעל שע״א בעצמו, והביאו בשע״ר שם. ובעיקר הקושיא, לכאורה כוונתו פשוטה שבברכה דאורייתא חשש להשיטות שהסדר מעכב, ובדרבנן לא חש. ולהטענה – שצ״ל ברכה שונה מראשונה, לא שמיעא לי׳ כלומר לא ס״ל. וז״פ).

אבל במאמ״ר קלט, ו (והביאו בדבר אמת – שאלוניקי, תר״ג, ו, נז – מה, א – הב״ד בס׳ חיים פלאגי ד, ט. וראה גם השומר אמת י, ג, שעלה בהסכמה לדברי מאמ״ר. והביאו גם בס׳ חיים שם. אבל לא העתיק הדברים בדיוק), וכן בדרה״ח הנהגת העולה לתורה ו , שחוזר ומברך. והב״ד דרה״ח לדינא במשנ״ב קלט, טו.

ולא נתבאר להדיא אם טעמם משום שטופס ברכה אחרונה דוקא מעכב, או לפי שצ״ל ב׳ ברכות שונות, ושרק הסדר אינו מעכב. וכסברא האחרונה, כ״מ במאמ״ר. וכ״כ תהל״ד רפב, יא. וראה שם יב. וכ״כ בבאר יעקב קרויזר ז. ומדחיק לפרש בשע״א כדעת דרה״ח. וכ״כ לפסוק בשו״ת משנ״ה ח, יז. וכ״כ מד״ע בשו״ת עמק התשובה א, ו, ובמשפטי עוזיאל תנינא או״ח בהערות לאו״ח קלט – ע׳ ריח.

[ובעיקר הסברא שלא לברך ב״פ אותה ברכה, ראה כעי״ז ברא״ה ברכות מה, א לגבי ברכת בנ״ר. ברכ״י רד, ג. אבל במאמ״ר שם ז (ובמקורו בדברי מרדכי שם) הסתייע מרשב״א שם שאפשר לברך ב״פ אותה ברכה. (ובמח״ב דחה הראי׳. וראה מאמ״ר שם שדחה דבריו). ועיי״ש החילוק בין בנ״ר לברכה״ת. ובאלפסי זוטא ברכות ו – ע׳ יט, הובא בשיו״ב רז, שבשאר ברכות יכול לברך ברכה אחרונה לפניו ושוב אחריו, חוץ מברכת בנ״ר. (אבל ראה א״ר קמ, ג).

וראה לענין תפלין, ברא״ש פסחים א, י (לגבי לכתחילה). שו״ת מכתם לדוד יא בסופו ד״ה וחדשות. שם יב. תהל״ד כה, ו.

אמנם חילוק בדבר דהכא מברך על אותו דבר לפני׳ ולאחרי׳, והתם בתפלין, ב׳ הברכות הן לפני ש״י ולפני ש״ר].

ומ״מ אף שהאחרונים הנ״ל לא ניחא להו בדעת שע״א והרבו להקשות עליו – ראה תורת חיים סופר שם ו שכתב לחלוק על דרה״ח. וגם בדע״ת למהרש״ם הב״ד שע״א בהסכמה, ושהוא דלא כדרה״ח. ובשלחן הקריאה י במסגרת השלחן ל נמי הב״ד שע״א בשתיקה. וראה עמק ברכה הל׳ קרה״ת, שהכל תלוי בחתימה והחתימות שוות (ובדעת המשנ״ב צ״ל דהכא שאני שמעיקרא תיקנו ב׳ ברכות שונות). וכה״ק על המשנ״ב בהלכות יום ביום קארפ תפלה ד ע׳ שכה. וראה מקראי קודש גרודונסקי י הע׳ כג, שהמיקל כשע״א אין מזחיחין אותו. ועיי״ש בטעמו. ושם, שמשמעות המג״א וכו׳ שגם בברכה אחרונה דינא הכי. ובכה״ח שם מט הביא ב׳ הדעות ושסב״ל. וראה גם פתחי עולם י. לקט הקמח החדש ז. וראה שו״ת אול״צ ב, ט, ז. ועיי״ש שהקשה על המשנ״ב מ״ט לא יצא בברכת אשר בחר שהרי אינו משקר בברכתו. וראה מה שאסף איש טהור בשו״ת אז״נ ה, ל.

ובאמת, מקום לחלק בין בירך ב״פ אשר בחר, כבנדון דהשע״א, למי שבירך אשר נתן ב״פ, שהרי י״א שגם לכתחילה מברך אשר נתן בראשונה. וראה מס׳ סופרים יג, ח. מקראי קודש שם הע׳ כ. דע״ת שם. וראה שו״ת מי מנוחות ריזל א, ו, מטעם אחר. ודבריו אי״מ. והעיקר כנ״ל. וראה שו״ת משנ״ה שם דאזיל בתר איפכא. ואין דבריו מוכרחים.

 

 

#43481