האם יש ענין לומר שיר המעלות (לפני ברכת המזון) בכל יום, גם כשאומרים תחנון (האם היתה כזאת הנהגה בתומכי תמימים)?

המפורש בסידור אדה״ז – לומר על נהרות בבל ביום שאומרים בו תחנון – ידוע. וכ״ה בכל סידורי חב״ד שהודפסו ע״י ובפיקוח רבותינו נשיאינו. וכ״ה כהוראה למעשה בהיום יום יו״ד אדר א ובספר המנהגים חב״ד ע׳ 22. ואין לנו מקור מרבותינו נשיאינו לנהוג בהיפך מהמפורש. וכ״כ הפוסקים – מג״א א, ה בשם השל״ה, ובנו״כ שם. א״ר סוסי׳ קפא. וכ״ה בסידורי האריז״ל.

והוא ע״פ הזהר ח״ב קנז, ב.

אמנם ישנם שמועות שונות שקשה להסתמך עליהם. ובפרט, שיתכן שהדבר הגיע אלינו מחוגים אחרים שנהגו כן (ראה צלותא דאברהם ב ע׳ תצה. דרכי חו״ש אות שא. דרכי הישר והטוב כג, א. סידור קרני הוד נאוואמינסק. ועוד. וראה הנסמן במנהג ישראל תורה א, ג. ולהעיר משו״ת בא״מ ח, סא). וראה גם תולדות לוי יצחק ג ע׳ 845-6 ע״ד החילוק בין מנהג חב״ד למנהג פולין בזה.

אמנם כן, שמצינו שהרה״צ הרר״ה מפאריטש אמר שיר המעלות ביום הראשון לאמירת תחנון לאחרי כמה שבועות – אג״ק יד ע׳ מח, עיי״ש טעמו. ומסופר באו״א קצת בשיחת יום ב׳ דחגה״ש תשי״א. וראה מש״כ ברשימות דברים חיטריק הוצאת תשמ״א א ע׳ רמו (ונשמט בהוצאה חדשה ע׳ 247).

שוב נדפס ר״ד משיחת שלח ת״ש בתשורה רייטפארט אדר תשפ״ו ע׳ 36. ושם ע״ד סיפור מהרשב״ץ ושמאז שמיעת הסיפור התחיל אדמו״ר מוהרש״ב נ״ע לומר שיר המעלות בקביעות. והובא גם בקובץ העו״ב גל׳ תקיז. אבל אינו בנדפס. ולהעיר שהנכתב שם בחצא״ר הוא כנראה הוספת המניח. ותמוה קצת, שנראה כסותר משמעות הסיפור. וי״ל.

וכן נמסר בשם הגר״י ע״ה לנדא שכן נהג כ״ק אדמו״ר מוהרש״ב נ״ע לומר בכ״י זולת בעת״ב בסעודה המפסקת. (וכ״ה בסידור קרני הוד שם. וצ״ע, שהרי אין אומרים אז תחנון. אבל כן נהגו בכ״מ, כולל במקומות שאמרו בכ״י גם בחול. כן י״א שחולה האוכל בת״ב אומר על נהרות בבל. וזיל בתר טעמא. ולהעיר שבתיקון חצות אומרים בליל ת״ב רק תיקון רחל. וכן אומרים צידוק הדין – ראה פת״ש יו״ד תא. וראה קובץ שכיחא גל׳ 44 ע׳ 21. כן אומרים אה״ר בת״ב שחל בשבת. אבל ראה שו״ת בנין עולם או״ח יז, דל״ד לצו״ץ, עיי״ש).

ובכל אופן, אינה הוראה לרבים. ולא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול. ולהעיר מהידוע שלפני נשמות הגבוהות לא נחרב הבית כלל (פלח הרמון שמות ז, א בשם אדה״ז. וראה חנה אריאל תולדות מז, ב), והרי הטעם משום אבלות על ירושלים. ומה״ט אין אומרים על נהרות בשבת ויו״ט ושאר זמני שמחה (כן המנהג, אף שביוסף אומץ קנד כתב שלא לומר רק כשא״א תחנון מחמת היום, ובסעודת נישואין וברי״מ יאמרו רק החו״כ שהוא כרגל אצלם אין אומרים. ובקצוה״ש מג בבדה״ש ב נסתפק בדבר. וגם מסברא הרי רק בשבת ויו״ט אין להזכיר חורבן. ואדרבה בנישואין – צריך להעלות ירושלים על ראש שמחתו). כן להעיר עד״ז ממנהג שנהגו בכ״מ שבא״י אומרים בכ״י שיר המעלות, מחמת הרגשת הקדושה או השמחה.

ואדרבה, יתכן שמה״ט הביא רבינו המנהג בהיום יום, אף שכבר הובא בסידור אדה״ז, בכדי לקבוע מסמרות בדבר למרות כל הנ״ל.

במנהג הרצ״ה ריבקין מקלימוביץ – ראה רשימות דברים חיטריק הוצ״ח ע׳ 272.

ואגב, ילה״ע שבסידור שקלאוו חסר. וראה גם שעה״כ לד, ג.

#4317