Who has priority for an Aliya: an Aval during the year or someone who has a birthday that day or that week?

 

On the day of the birthday, or Shabbos before birthday, birthday has preference.

 

Sources:

יום הולדת – ספר המנהגים ע׳ 81. ספר השיחות תשמ״ח ח״ב ע׳ 406. ובריבוי מקומות.

אבל במשך הי״א חודש – מקורו באג״ק ח״ג ע׳ ח (וכן מנהג אד״ש), והלשון באג״ק שם: ״בכל עת מצוא״. ולהעיר גם ממקו״ח להחו״י קלב.

אמנם, באמת מצינו כבר ברמ״א יו״ד שעו, ד, להפטיר בנביא כל יב״ח (או י״א חודש). ומקורו מהכלבו קיד בשם אגדה, הובא בב״י שם. וכ״ה באר״ח אבל לא, הובא בשו״ת ריב״ש קטו. וכבר הביאו שכ״ה כבר בזו״ח אחרי ס, א. ושקו״ט אם מפטיר בדוקא מחמת הברכות שאחרי ההפטרה (אם משום ריבוי הברכות או תוכנם – ראה שו״ת ויען אברהם יו״ד לו. נימוקי או״ח להרה״צ ממונקאטש רפב, א ד״ה והנה מבואר. ילקוט אברהם ליפשיץ יו״ד שם – אות קט בסופו – ע׳ קיח (ובמלקטים שהעתיקו א׳ מהשני – בשם ילקוט דוד). שו״ת משנה שכיר יא. צי״א דלקמן. אז״נ דלקמן. וראה מעבר יבק מאמר שפת אמת כא בסופו שיתמיד בדברים שבקדושה בציבור כגון הפטרות. ויש שכתבו מחמת צידוק הדין, שבתיבות צור כל העולמים צדיק בכל הדורות, ראה מחשבת נחום עניני שמחות ע׳ רד. עינים למפשט ברכות מו, א ד״ה ונאמן. שו״ת משנת יוסף ה, לו. אלא שד״ז יכון רק בי״א חודש, ולא בשבת שלפני היאצ״ט, שנהגו גם בו לעלות למפטיר. וראה 33198. ויש שכתב שתיבות נאמן אתה מרמזות לתחה״מ. או שהעיקר אמירת ברכו, ונהגו במפטיר מחמת היתומים הקטנים – ראה שו״ת מהרי״ל החדשות כח. (וראה עד״ז נימוקי או״ח שם בהמשך. ויגד יעקב עה״ת ס׳ שמות בקונטרס שארית ישראל בסוה״ס. שו״ת צי״א טז, לח. אז״נ דלקמן. פאת שדך ג יו״ד קנח). וי״א, שכיון שאינו חיוב גמור נהגו ליתן לו מפטיר שאינו חשוב כ״כ. ואדרבה, י״א שעדיף שיעלה לא׳ משבעה קרואים (ראה שו״ת חת״ס ו, קג לענין יאצ״ט. וכ״ה כבר בלקט יושר יו״ד ע׳ 99. וראה ויגד יעקב וצי״א שם. מאורי אור סוף מו״ק. וכן נהגו בכ״מ. ועכ״פ כשהיאצ״ט בו ביום – ראה אר״ח ספינקא רפב, טו בשם משא חיים פלאגי).

[איברא שכה״ג מצינו בכ״מ שגם החתן עולה מפטיר דייקא (ראה שלחן העזר ו, א בשמלה לצבי ג, שכן המנהג ונתקשה בטעם הדבר. וראה שם ב, יב, ד. וכן מצינו במשנ״ב קעא, כא בין הדברים. וראה קובץ תשובות להגריש״א א, כג שדוחה יאצ״ט לעלות למפטיר. וכ״ה בשו״ת צי״א כא, כ. אבל ראה קובץ מבית לוי יב בשם שבה״ל איפכא. ובשי ישראל בתשובות הגרח״ק פא ששניהם שוים. ויש להעיר ממקו״ח לחו״י קלה, ו ד״ה כהן שחתן עולה שלישי. וכן מצינו במחז״ו תפב. אבל קאי בחול. ובאמרי פינחס החדש שער תורת האדם נג. שיעלה לז׳ קרואים דוקא). או״י אדרבה שמחמת כבודו של החתן עולה אחרון – ראה עד״ז לבוש קלה, י. ב״י קלה סד״ה ונראה, הובא במג״א קלו ד״ה מצוה. ושם קאי באחרון או בשביעי. אבל בכ״מ במעלת הגדול וחשוב לעלות למפטיר, ראה תשוה״ג שע״ת ס. ליק מוסאפיה צד. האשכול ב ע׳ סט, ובמהדורת אלבק – ע׳ קפד. סדה״י דלקמן (והובא בכנה״ג או״ח רפד בהגה״ט בתחילתו, ובהגהות מהר״א אזולאי שם ב, ובעולת שבת שם ב, וכן במקו״ח לחו״י שם בקצור הלכות ד, וביוסף אומץ תרכח). וראה עוד בהנסמן לקמן במעלת מפטיר. ואפשר שנשאר כך מהזמן שנהגו להוסיף ולהפטיר בשוש אשיש. ואכ״מ). ובמקום שנהגו שעולה שלישי, מחמת מעלת שלישי, כמבואר בכ״מ.

ולפי פשטות המדרש הקפידא במפטיר דוקא. (וראה בא״ח ש״ב תולדות כא. צואת בעל יד אליהו ראגולר נדפסה בריש ספרו. שו״ת בצה״ח ו, ב בארוכה. משנ״ה ד, קנג. יבי״א י יו״ד נז). וכן מנהגנו. וגם בכלל, אצלנו עדיפות למפטיר על שאר עליות. וכן נהגו כמה גדולי ישראל לעלות למפטיר דוקא. ולהעיר מסדה״י קרה״ת בשבת ד״ה אחר, במעלת מפטיר וז׳ ברכות שעל ההפטרה. וראה פמ״ג קמז בא״א יא. שיחת ליל שמח״ת תשט״ו.

ולפ״ז, המנהג לאבל לעלות לתורה בכלל (כשאינו מפטיר) – ענין אחר ובפ״ע הוא, ואינו בכלל דברי הרמ״א.

ובכל אופן, איך שיהי׳, האבל אינו בגדר חיוב כלל. ואינו דוחה חיובים אחרים, והוא רק בגדר ההשתדלות (ראה קובץ תשובות ב, יז. הליכות אבן ישראל שבת א, כ, ו בהערה. ובתוכחת חיים פלאגי ס״פ תולדות לקנות דמים מרובים. אבל ראה פלא יועץ ערך אמן. ולהעיר שיש שנהגו שאבל אינו עולה כלל כל יב״ח – ראה מקו״ח לחו״י רפה. שם קלה, ו. וראה בהגהותיו למנהגים דק״ק וורמיישא ב ע׳ קו. וראה שם ע׳ קט. (ולהעיר, מהנהגת אדמו״ר האמצעי שלא עלה לתורה כלל גם בשנת האבלות – סה״ש תש״ד ע׳ 160. אג״ק כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ יג ע׳ שצד. טו ע׳ שעו. רשימות הרב״ש ע׳ פג). ובמקו״ח קלה שם, שבשאר מקומות נהגו שלא לעלות בתוך ל׳. וראה גם כש״ט גאגין א ע׳ תשא. וכבר הובא מנהג כזה בשבה״ל שמחות מג. כן להעיר שיש עוד אופן מחמת המנהג שהמפטיר מתפלל מוסף, ראה ילקוט אברהם שם ובאות שלפניו ובצי״א שם, שלא נהגו בזה בימינו). וכדמוכח גם מזה שלא נזכר ברשימת החיובים בשום דוכתא. וגם הלבוש שהביא המנהג ביו״ד שעו, לא הביאו בסדר החיובים אצלו באו״ח רפב. והרי כמה מנהגים מצינו בפוסקים להעלות לתטפורה ואינם בגדר חיוב, כבא מהדרך ויוצא לדרך וכהנה רבות. (ובשו״ת אז״נ ב, עב שנתבטל המנהג ולכן לא הובא ברשימת החיובים. ודוחק. אבל עוד לו שם, שהוא מחובת הבן לכבד אביו, ולא (כ״כ) מחובת הקהל).

ואילו עלי׳ ליום הולדת תפסו אצלנו כחיוב גמור. וגם מובן היטב, דעת לנבון נקל, שהאבל עולה מדי שבת בשבתו, או גם ב׳ וה׳, אילו יום הולדת הוא רק פעם בשנה. וע״ד שכתבו הפוסקים לגבי קדימת יאצ״ט לאבי הבן בשבת שקודם המילה כיון שסופו לעלות בשבת שאשתו הולכת לביהכ״נ. ואף שיל״ד, שהאבל בכל פעם חיוב בפ״ע הוא, (ראה עד״ז ירושלים במועדי׳ שבת ב ע׳ קעט הע׳ 18) מ״מ עדיין נראה פשוט שסדר החיובים נקבע לפי חשיבות. וק״ל. ועוד ועיקר, שהכל תלוי במנהג – ראה גם לבוש רפב שהוא ע״פ מנהג פוזנא. ובמג״א שם יח הב״ד והוסיף שיש מנהגים אחרים ונהרא נהרא ופשטי׳. ובסידור יעב״ץ מגדל עוז שוקת ב, טו שכ״א יאחוז מנהג מקומו. ושם ט – שהחיובים אינם אלא מנהג קל.

וכמו שנוהגים בכעי״ז ששבת שלפני יאצ״ט דוחה לאבל, אף שעלי׳ למפטיר יב״ח נזכר בראשונים. וכדמוכח מזה ששבת שלפני היאצ״ט נזכר בחיובים, אף שמקורו מאוחר יותר. וראה ירושלים במועדי׳ שם. וכ״מ בשו״ת פרי השדה ד בדודאי השדה ד, שרק ביום שמפסיק לומר קדיש קודם לשבת שלפני היאצ״ט. ואינו מוכרח. ויתר על כן בשו״ת מהר״ש ענגיל ה, מג שבמקום שבעל יאצ״ט מתפלל במוצ״ש שלפני היאצ״ט דוחה האבל. אבל ראה זכרון בצלאל ב, שעו. קובץ ישורון מא ע׳ רנו ואילך. שו״ת מעשה אליהו רצד. אז״נ שם.

 

 

#38836