נופש במקום שאין מנין

 

שאלה:

אדם שרוצה לנסוע לנופש כמה ימים בהרים במקום שאין תפילה בציבור. ויש פוסקים שהתירו לנסוע. השאלה היא האם עדיף לסדר להיות בהרים רק בימי חול ולא בשבת כדי לא להפסיד קריאת התורה בשבת, או שאין בזה חילוק בין יום חול לשבת. והאם יש חילוק בין להפסיד קריאת התורה בשני וחמישי לבין קריאת התורה של שבת.

 

מענה:

עדיף לסדר להיות רק בימי החול.

 

מקורות:

ד״ז פשוט, ולמ״ל קרא סברא היא. ומי שחש לנפשו ודאי לא יפסיד מלהיות אצל מנין יהודים בש״ק. ובקושי התירו הדבר בחול. וזאת ועוד, שבשבת קוראים כל התורה. וכשהפסידו הציבור מלקרוא בשבת חייבים להשלים. ויש שהחמירו ע״ע גם ביחיד.

ולא נצרכה אלא להעדפה, מדברי הרמב״ן אמור כב, ב דמשמע שקריה״ת בשויו״ט מה״ת. אמנם, אף שבפמ״ג קו בא״א ג כתב ע״פ הרמב״ן שבת ויו״ט. וכ״ה גם בספרו תיבת גומא פ׳ פינחס ובפתיחה כוללת ה בסופה –  ברמב״ן משמע דקאי רק ביו״ט. וכדלקמן. וכ״מ בפמ״ג תצ במ״ז ב. וכן בדע״ת שם. וראה דע״ת קו. וכבר העירו מפמ״ג ערב בא״א בתחילתו שנסתפק בשבת ויש לו ב׳ מקומות בא׳ יש יין ובא׳ מנין, למ״ד קידוש על היין ד״ת. והרי תפלה בעשרה לרמב״ן דאורייתא.

ולהעיר שכרמב״ן משמע ברס״ג שנדפס מכת״י בקובץ בית אהרן וישראל שנה לג גל׳ ד, בתועלת המועדים ״כדי שנעסוק בהם בתפלה והמצוות ובהתקבצות זל״ז״.

ולכאו׳ תלוי אם שבת בכלל מקראי קודש. ופשטות הכתובים אמור כב, ג ששבת בכלל, כמפורש בקרא. וכנפסק להלכה רסי׳ רמב. והנה, ברמב״ן גופא אף שמתחילה נטה ששבת בכלל קרא דמועדי ה׳ מקראי קודש, הנכון בעיניו שאינו כן. ומשמע מדבריו להדיא שענין זה להתקבץ לקדש ה׳ בפרהסיא קאי על יו״ט דוקא. אלא שעיקר דבריו שם על לשון מועדי ה׳, שהרי כנ״ל מפורש בקרא ששבת נז׳ מק״ק. ואולי החיוב להתקבץ רק בדאיכא תרתי מועד ומק״ק. והנה גם בזה הרי לרמב״ם גם שבת בכלל מועדי ה׳. אבל רמב״ן לא ס״ל הכי. והנה באג״ק ב ע׳ קכט עמד רבינו ע״ז שבלקו״ת ששבת נק׳ קדש ולא מקרא קודש, ולכאו׳ מקרא מלא להיפך. ואף שבלקו״ת אפשר ליישב שכוונתו דיו״ט לא נקרא קודש רק מק״ק משא״כ בשבת שבכלל קודש גם מק״ק, שבכלל מאתים מנה. אבל בזח״ג צה, א מפורש ששבת לא נק׳ מק״ק. ועיי״ש ליישב שכמה פי׳ במק״ק.

והנה יש שכתבו שמדברי החכ״צ ורדב״ז במי שתפוס בבית האסורים וכו׳ משמע דלא ס״ל שבשויו״ט מדאורייתא. אלא שבפמ״ג בפתיחה כוללת בסופה ממש, אכן הב״ד חכ״צ ורדב״ז וכתב שנפק״מ לגבי שויו״ט. ושם כולל גם שבת. והוא ממש כעניננו.

ולהעיר שיש שכתבו שהוא רק קיום ולא חיוב דאורייתא. וכן מסתבר. וגם מסתבר שיש כמה אופנים במק״ק וקיבוץ בפרהסיא הוא רק אופן אחד. אבל בפמ״ג תצ שצריך עשרה גדולים שהביאו ב״ש, ובתכלת מרדכי למהרש״ם ג בסופו שמצ״כ בתפלת יו״ט.

ולהעיר משי׳ רש״י שבועות יג, א וכריתות ז, א, שבכלל תפלת יו״ט גם ביחיד בכלל מקרא קודש דאורייתא.

והעיר מזה בדע״ת קו ותצ ובהעמק שאלה שאילתא נד, א. אמנם, בשו״ת מהרש״ג ב, פב כתב בדברים חריפים שח״ו להוציא דין חדש דתפלה בציבור ביו״ט דאורייתא. ולהוסיף שרמב״ן עצמו בסהמ״צ שרש א נתחבט במצוות הלל מה״ת ול״כ מחמת מק״ק. וכן בסהמ״צ מ״ע ה, הביא תפלה בעת מראה כמ״ע מה״ת, ולא הזכיר תפלה ביו״ט.

עוד אעירה ונוגע בגוף השאלה כאן מריטב״א מגילה יז, ב שקריה״ת בשויו״ט דאורייתא. ויש להוסיף שכן מבואר בב”ח וכן בט”ז סימן תרפה שקריאת התורה בשבת מדאורייתא. וראה שו״ת מהרם בריסק ו. וראה עוד אצלנו 22785. אמנם, מדברי הראשונים שנקטו הא דר”א שחרר עבדו מיירי לפ׳ זכור נראה שאין קריה”ת ותפילה בציבור בכלל דאורייתא. אכן ראיתי לאחרוני אחרונים שכתבו מד״ע בדרך פלפול ששיחרר עבדו לקריה״ת בשבת. אבל בראשונים מוכח שלא הבינו כך, אם להדעות דקאי בפ׳ זכור או גם פרה, או להדעות שתפלה בציבור אך שהוא דרבנן דוחה גם עשה דלעולם בהם תעבודו.

כן להעיר ממנח״ש מו״ק כב, א בשם הגרז״ח מבריסק והליכות שלמה תפלה מילואים יז, שבקריה״ת בשבת ה״ז חובת יחיד משא״כ בחול. וראה תשוה״נ ה, נג-ד.

 

 

#37295