Does one have to say Hagomel if he had to escape from a fire?

 

 

And what’s the גדר of escaping from a fire?

What if he just were in the same house and had to run away from the smoke?

I was where the arrow is ⇒

 

Answer:

You should bentch hagomel.

 

Sources:

בכ״מ הובאו ד׳ מהר״ל בנתיבות עולם נתיב העבודה יג שכאשר זרקו עליו אבן ולא הגיעו אינו מברך, שלא הי׳ בצרה רק שלא באה עליו צרה. וראה גם מקו״ח סוסי׳ ריט, ט.

אבל בחיי״א סה, ד בנפל אבן או ברזל בסמוך לו שמברך הגומל. וכ״מ מהדעות לענין ברכת הנס, שהביא בשו״ת רדב״ז ג, א׳א (תקעב) בשם תשו׳ ר״א אב״ד בנפל אבן סמוך לראשו לגבי ברכת הנס, והובא גם במשנ״ב ריח, לב ובשעה״צ שם. וראה א״א מבוטשאטש שנסתפק.

וכדעת החיי״א – כ״מ בשו״ת ר׳ עקיבא יוסף או״ח ב, קנג לברך כשבאה העיר במצור וזרקו חיצים ואבני בליסטראות על העיר, וכן ברעידת אדמה שכולם היו בסכנה, וכן בנפל מעקה אלו שלא היו שם  בפנים. אלא שגופא דעובדא היכי הוה לא נתפרט שם. וקשה להביא ראי׳ מזה. ואדרבה, ״שלא הי׳ בפנים״ משמע שעמדו על המעקה. אבל כללות דבריו נראה כחיי״א.

ויש שר״ל דמהר״ל ס״ל שמברך רק על ד׳ דברים. וכ״מ בדרשה לשה״ג, בהגש״פ ע׳ רכא. דרשות מהר״ל ע׳ פח. וגם בנתיבות עולם כתב אלו דברים וכו׳ דוקא. וראה שו״ת להורות נתן יא, יג. ועכ״ז, גוף היסוד שכתב שצ״ל שבא כבר בצרה מובן. וגם לדידן נכון הוא. והוב״ד מהר״ל בפת״ע ריט, יד. וכן בהליכות עולם שלו ריט. וכנ״ל, כ״ה במקו״ח. וכן צ״ל בבאו גנבים ושודדי לילה – היינו שבאו כבר אצלו ונמלט מהם. וראה שו״ת שואל ונשאל ד, לא דהתם רובם מזקו והרי עמדו נגדו. וכן מדויק, שרק בנפל עליו כותל, דאל״ה עדיפא הוה להשמיענו שעבר תחת הכותל ונפל מיד אח״כ. ואכן בא״א שם נסתפק. ולמעשה ס״ל שלא לברך. ומצינו באבודרהם שבהולך תחת קיר נטוי אינו מברך. (ובמקו״ח שכתב לברך בעבר תחת קיר ואח״כ נפלה – לכאו׳ כוונתו שקרה בעוברו). ובפשטות, שאם לא הגיע לכלל צרה לאו חייבים מיקרי. וכ״כ בשו״ת הר צבי א, קיג. וקדמו בשו״ת דברי נחמי׳ או״ח יד. ואכן בתשו׳ הראב״י עב, מפורש כתב דקאי בנפל על ראשו. וסרה התמי׳. והחיי״א חידש כך מדעתו. ואולי ע״פ הגי׳ ברדב״ז. וראה בזה בשו״ת צי״א יח, כב, ג. וצ״ע מש״כ בשו״ת קנה בושם א, יב להכריע כנוסחא שבשו״ת רדב״ז. ובאמת, גם ברדב״ז וכן במשנ״ב לא מצינו להדיא שמברך הגומל. וצ״ל דשאני בא עליו ארי׳ שמובן שבדרך הטבע הי׳ ניזוק. וגם שם כבר נפל עליו. ול׳ השו״ע ״עמד עליו ארי׳״. וראה חשוקי חמד ב״מ קו, א. וכ״פ בהליכות שלמה תפלה כא, א, שכשהשליכו לעברו אבן ולא פגעו בו אינו מברך. ושו״ר בשיעורי הגריש״א ברכות נד, א – ע׳ תרלט – שאין הלכה כחיי״א.

ויש שכתבו לחלק בין אבן אחד או כמה אבנים, וכן בין נפל אבן לזריקת אבן (אף שבפשטות בחיי״א מיירי בנפילת אבן ולא שזרקו בכוונה) וכן אם נגעה בגופו ונפצע או לא הגיעו כלל. והאחרון עיקר. והכל לפי הענין. (וראה שיעורי הגריש״א שם שמ״מ במחבל שירה כדורים, והכדור חלף ליד חלון הרכב ולא פגע בו, מברך מחמת שהמחבל כיוון אליו. והוא כדברי מקו״ח שם, שגם הוא כתב שבירה יירה קנה השריפה מברך אף בלא הגיעו).

ומ״מ בנדו״ד שהי׳ כבר סמיכות עשן ואש מתלקחת – נראה פשוט שמברך. ולפעמים מקום גם לברכת הנס, בהתאם להדעות (ראה מו״ק ריט). וראה שואל ונשאל ג, קעה. ד, לא. היכל הוראה ג, יח.

 

 

#31645